מן היסו"ד: כנס הפורום הסוציאל-דמוקרטי במפלגת העבודה

מאת: עזרא דלומי  ::  גליון מס': 28

הכנס של יסו"ד בבית מפלגת העבודה בשכונת התקווה, שנערך באמצע חודש ספטמבר, נראה כראשיתה של הפגנת כוח. הוא סימן תהליך מתבקש שבו רעיונות אנושיים-חברתיים מתגבשים למעשה פוליטי. העובדה שמדובר במהלך שבסיסו איננו כוחני גרידא – אין סדור עבודה לחברים, מי יקבל איזה ג'וב – אלא בהתארגנות על בסיס של מכנה רעיוני משותף ומוגדר – קידומה של הסוציאל-דמוקרטיה בישראל - נתנה לו יתר תוקף, דווקא בעידן שבו "לדבר אידיאולוגיה" נחשב לפאסה.

קרוב ל-150 אנשים שהשתתפו במפגש והדוברים, מראשי מפלגת העבודה, הדגישו את הנוכחות המרשימה. המציאות הכלכלית חברתית, כפי שנחשפה במלחמת לבנון השניה, שימשה רקע הולם, אף כי עצוב ועגום, לכנס זה.
המנחה, דנה שני-עצמון מתמוז, פתחה בהצגת השבר בחברה הישראלית והסתלקות ההנהגה הלאומית מאחריותה לעורף. היא יצאה נגד הקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה, נגד הפרטת שירותי הדואר - "הדבר הבא" בתהליך הפרטת נכסי הציבור - ונגד החתירה לצמצום הגירעון בתקציב ל-1% במהלך השנתיים הבאות.
על התחושה הציבורית הרעה שהותירה המלחמה דיבר גם חבר הכנסת אפרים סנה שראה בכנס "ניצוץ של תקווה". סנה, איתו נמצאים חברי יסו"ד בקשר מתמשך, היה מהתומכים הראשונים בנכס. לדבריו "המלחמה חשפה את הרס מדינת הרווחה באופן עמוק בהרבה מכפי שחשבנו. הפילנטרופיה חגגה ועיר האוהלים של גאידמק היא דוגמא לכך". סנה הציב שלושה יעדים לאומיים. הראשון - הבטחת ניצחוננו בסיבוב הבא, שהוא בלתי נמנע, זאת בשל מחויבותה של איראן – שלה משאבים בלתי מוגבלים - להשמדת ישראל. כדי להתכונן לכך דרוש תקציב של מיליארדים. היעד השני - בנייתה מחדש של מדינת הרווחה. תנאי ראשון ויסודי לכך הוא תפישת המדינה כאחראית לחברה. היעד השלישי הוא "סגירת התיק הפלסטיני בהסכם". לדעתו אין טעם בהמשך הסכסוך כאשר המתאר להסדר הקבע כבר ידוע וכאשר בשני הצדדים יש רוב של 70% להסכם כזה והוא חשוב לישראל גם מבחינה כלכלית. חוסר ההתקדמות בתחום זה היא לדעתו גם באשמת ישראל שראשיה צריכים היו להיפגש עם אבו מאזן ולראות בו כתובת למשא ומתן.

"ב-2007 לא נהיה נורבגיה", אמר סנה, "הוצאות המלחמה מכבידות אך יש לממנן בדרך אחרת: באמצעות הטלת מס חברות, בביטול הורדת המע"מ, במלווה ביטחון מיוחד ובמיסוי פרוגרסיבי חד פעמי של העשירונים העליונים". חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שהקשרים בינה ובין יסו"ד נרקמים ומתהדקים, אמרה כי היא "מוקסמת מן הנוכחות המרשימה ומהשותפים האידיאולוגיים" והביעה תקווה להקמת כוח פוליטי שייאלץ את מפלגת העבודה לפנות לכיוונים סוציאל-דמוקרטיים, כולל אימוץ הצעתו של אפרים סנה בנושא המלווה לצרכי מימון הביטחון".
מכאן פנתה לתקוף בחריפות רבה את הצעת תקציב המדינה. "זו הצעה המבטאת גישה אידיאולוגית ימנית שאין בה טביעת אצבעות של מפלגת העבודה" אמרה יחימוביץ', "זהו מסמך פוסט-ציוני המשקף התנערות של המדינה מאזרחיה. זהו מסמך עסקי חסר ערכים המלווה ברטוריקה אורווליאנית: 'שפור בשירות הביטוח הלאומי' כפי שנכתב בהצעה, פירושו צמצום השירות לאזרחים בפריפריה. יש פסיכוזת הפרטה בכל מקום. יש הקפאה מוחלטת של קבלת עובדים חדשים לשירות המדינה - לא עוד עובדים סוציאליים, לא עוד אחיות. אם ייקחו – יהיו אלה עובדי קבלן. העבודה שותפה מלאה להתדרדרות הזאת".
לדבריה ההצבעה על התקציב איננה סוף פסוק "זה תחילתו של קרב על המדינה שאנחנו חיים בה. הפוסט-ציונות נושבת מכל דף בהצעת התקציב. אני זקוקה לפורום הזה של יסו"ד ככוח פוליטי מרפא. חשוב לדעת שציבור הבוחרים של מפלגת העבודה הרבה יותר סוציאל דמוקרטי מנבחריה".

עופר קורנפלד, איש היי-טק שהתמודד על מקום בכנסת במסגרת 'העבודה', הציג מעין חוק הסדרים אלטרנטיבי ומנה בו ארבעה סעיפים: שכר מינימום הוגן; הבטחת פנסיה לכל; אכיפה של חוקי העבודה והגדלת ההון האנושי לצורך הגדת התוצר. לדבריו "מזה חמש עשרה שנה מסירה המדינה את ידיה משוק העבודה." הוא תהה איזו מדיניות כלכלית מביאה ליותר שוויוניות. "במלחמה האחרונה, חלק מהאנשים נכנסו למכוניות ונסעו דרומה בשעה שחלק אחר נשאר תקוע וחשוף לירי הטילים", אמר קורנפלד.

דני גוטוויין מתח ביקורת קשה על התנהלותה של מפלגת העבודה בזמן המלחמה ואחריה ועל חוסר רצונה להפוך את הכשלים החברתיים שנחשפו במלחמה לצורך תיקון חברתי. "המלחמה נוצלה להפנמת ערכים ניאו-ליברליים, במקום יצירת תהליך שיקום סוציאל-דמוקרטי" הוא אמר, "הפכו את הצפון לסקטור במקום להתגייס למאמץ כללי. עובדי הצפון נדרשים לתרום שני ימי עבודה כדי לסייע לעצמם, כאילו מדובר במלחמה שהיא שלהם ולא של כל המדינה. במקום להטמיע סדר ערכים חדש, קרה ההיפך." על הצבעת שרי העבודה בעד התקציב בממשלה אמר "כל שר מהעבודה דאג למשרדו באופן ספציפי, כאילו מדובר במנהל עסק ולא במנהיג שיש לו אחריות על כלל צרכי המדינה. כל שר התגאה בתוספות הפרטניות שהשיג למשרדו מבלי להסתכל על התמונה הכוללת." הוא הוסיף ששר מהעבודה, המתנהג כמנהל אחוזה עסקית, ימצא את עצמו בהתנגשות עם מובילי המסלול הסוציאל-דמוקרטי.
"המאבק הפנימי בתוך המפלגה הוא המאבק האמיתי, אמר גוטוויין, "הכנס הזה הוא ראשיתו של המאבק בניאו-ליברליזם מבפנים."

עמיר פרץ, שר הביטחון ויו"ר העבודה, הדובר המרכזי בכנס, חש מותקף מדברי הביקורת של גוטוויין ומרף המטרות הגבוה שהציב לו. כמעט מטבע הדברים חזר פרץ לסוגיה שמרבים לדון בה: האם לא היתה זו טעות לקחת את תיק הביטחון במקום תיק האוצר, או תיק חברתי מורחב. לאחר שרמז שתיק האוצר לא היה אפשרות אמיתית אמר: "המלחמה חשפה את העובדה שחוסן לאומי הוא גם חברה וגם בטחון" אמר פרץ, "הסכמתי לקחת את תיק הביטחון משום שתנועה סוציאל-דמוקרטית צריכה להוביל גם מדינה. אם היינו ממותרים על חוץ, ביטחון ואוצר זה אולי היה נותן תשובה רגשית לחלק מהנוכחים כאן, אבל אז היינו קובעים שכתנועה סוציאל-דמוקרטית אנחנו יושבים באופוזיציה, או מהווים חלק בלתי מהותי מן הממשלה. לפיכך העדפתי להיות שר בטחון עם הפנים לחברה".

פרץ טען כי לשרי העבודה היו הישגים במניעת מגמות שליליות: "חלק מתהליך ההפרטה נעצר, התקדמנו בנושא שכר מינימום והשאלה היא כרגע אם מפרקים את הממשלה או נאבקים להשגת שיפורים נוספים, כאשר ברור שהאלטרנטיבה היא ליברמן וביבי." להערכתו המאבק האמיתי סביב תקציב 2007 עוד לא נגמר. הוא ביקש להפסיק לדבר על קיפולי דגלים "כי איש לא יכול לעשות במקומנו את מה שאנחנו עושים. יש להתעשת ולצאת ממצב הרוח המשברי. בשלושת החודשים הקרובים ננהל ויכוחים ערכיים תוך הצבת הקווים האדומים שלנו. אין לחשוש מפירוק הקואליציה - נוכיח שמתוך השבר נוצרת הזדמנות למחנה הסוציאל-דמוקרטי", אמר פרץ.

עמי וטורי, איש הקשת הדמוקרטית, המתמחה בכלכלת סקנדינביה, סיים את החלק שקדם לדיון הפתוח. הוא אמר כי ישראל נמצאת במרחק שנות אור מכלכלת הרווחה של המודל הסקנדינבי, מבחינת שיטת המיסוי ורמת האחריות של הממשלה לחברה. "למשל", הסביר "שכר מינימום בסקנדינביה הוא שווה ערך ל-6,000₪, אין שם שכר עושק, אין רעב ואין עבודה זולה, מה שאצלנו יש בשפע."

באשר לדילמה האם להיאבק מחוץ לממשלה או מתוכה ועד כמה נכון להתפשר, אמר וטורי כי הוא איננו רואה כל הסכמה עם אולמרט בנושא החברתי. "הסוציאל-דמוקרטים בתקופת ויימר עשו כל מיני פשרות, כדי לנסות לעצור את הפאשיזם, עד שאיבדו את זהותם ולא מנעו את מה שרצו למנוע. עלינו להשיג את התמיכה של הציבור העשוק, שאם לא – הציבור הזה ילך אל ליברמן." בסיום דבריו הזכיר וטורי את ביקורתו על פרץ אבל תקף את האופוזיציה שקמה לו בתוך המפלגה, בהתייחסו בעיקר אל ברוורמן ואיילון, תוך שהוא תוהה האם מדובר באנשים שהשקפתם סוציאל-דמוקרטית.

בדיון שנערך בתום הצגת הדברים השתתפו לחברים מכל הארץ. דיון זה חיזק את דבריה של חברת הכנסת יחימוביץ כי מצביעי 'העבודה' וחבריה הם סוציאל-דמוקרטיים יותר ממנהיגיה. הצורך בארגון הכוח הזה ובהפיכתו למוקד השפעה בתוך המפלגה עלה שוב ושוב.

הערת סיום קצרה: יסו"ד ובני בריתה צריכים להוות גוש חדש במפלגת העבודה. גוף שיש לו חברי מרכז ותומכים שמאחריהם יש עוד חברים. מדובר בגוף רעיוני פוליטי סוציאל-דמוקרטי גדול. הגוף החדש הזה צריך להוות בסיס כוח לחברי כנסת שיעמדו ב"מדד אלכסנדר" – מדד הסוציאל דמוקרטיה על שמה של הכלכלנית אסתר אלכסנדר, כמו שלי יחימוביץ. ההתארגנות הזאת של יסו"ד צריכה להיות זו המעניקה את תו ההכשר הסוציאל-דמוקרטית לאנשים החותרים לצמרת העבודה.
בסוף הכינוס נקבע כי הכנס הבא יערך ב-10 בדצמבר ויעסוק בחוק ההסדרים ובדרכים לביטולו או לפחות צמצומו.