"קטן זה יפה ": תגובה לתגובה

מאת: גלעד אוסטרובסקי  ::  גליון מס': 32

בתגובה למאמרי, מעלה רן רביב את חששותיו מפני המסר הטמון בכותרת "קטן זה יפה" . לדעתו, אפשר למצוא ב"קטן זה יפה" מסר אוהד למגמות הפרטה וכן להתבדלות של בעלי אמצעים. בנוסף, לדבריו, עולה מהכותרת ניחוח של התרפקות רומנטית על העבר היפה, שבודאי איננה בחזקת פתרון הולם לאתגרים הנוכחיים.

לטענות אלה אתייחס בקצרה. עקרון הקטנוּת שפיתח שומכר נועד בראש ובראשונה לענות על צרכי העניים ומחוסרי האמצעים. כלומר, לכל אותם אנשים שכבר ממילא נשלטים על-ידי תאגידים וזקוקים כעת למהלך מתקן שיחלץ אותם משם. לכן, אני רואה בפתרונות הנשענים על קנה מידה קטן דרך להתמודד עם השתלטות בעלי ההון הגדולים ולא אפשרות נוספת להשתלטות שלהם. זוהי דרך המאפשרת מציאת פתרונות ללא הסתמכות על ההון הגדול.

הפתרון אותו מציע רן הוא רגולציה עיקשת שתגביל את מרחב ההשתלטות של התאגידים. זה עשוי להישמע כרעיון טוב, אך המגבלות בישום הרגולציה הן רבות ואין להתעלם מכך. יותר מזה, ההסתמכות המוחלטת על רגולציה חזקה היא פעמים רבות מנותקת מהמציאות ולעתים היא בבחינת בריחה מהמציאות המנציחה את המצב הפגום. לטעמי, רגולציה נחוצה מאוד, אך עיקר חשיבותה היא לאפשר ולעודד את ההתארגנויות המקומיות ולא למנוע אותן (כמו שלא אחת קורה, מאחר והרגולציה היא כללית ממהותה ואינה יכולה להלום את הצרכים המשתנים של אזור וקהילה). לכן, קנה מידה קטן איננו הפרטה ופירוק אלא בנייה והעצמה של כלל הפרטים ככאלה, בניגוד לחיזוקן של קבוצות בעלות אמצעים.

אתן דוגמא מהחיים: יזם מקדם תכנית להקמת מתקן שריפה לפסולת ביתית באזור שפרעם. זהו מתקן גדול, שעלות הקמתו נאמדת ב – 100 מליון דולר. לבד מהעלות הכספית הדרמטית, תרומתו הסביבתית מוטלת בספק וצפויה החמרה בזיהום האויר. מנגד, האופציה ה"קטנה" היא הפרדת הפסולת בישובים עצמם, על ידי התושבים, בעלות נמוכה הרבה יותר תוך השגת יעילות אקולוגית גבוהה ופחות מפגעים. היש בכך התנכרות? האם זהו לוקסוס לעשירים בלבד? לעומת הפתרון הקטן והפשוט הזה, המתקן הגדול מופעל על-ידי חברה זרה, בינלאומית, שהאינטרסים המניעים אותה אינם חופפים את אלו של השלטון המקומי.

ואכן, דרך מרכזית לפתרון סוגיות סביבתיות, כפי שהוחלט בועידת כדור הארץ ביוהנסבורג, היא על דרך הפעולה המקומית. מסתבר שמיזמים רבים נולדים ומבוצעים בזירה המקומית מכיוון שאין לממשלה יכולת להוציאם אל הפועל בכוחות עצמה ובגלל הזיקה של התושבים אל סביבת חייהם. אני מסכים עם רן שנדרש שיתוף פעולה בין רשויות, תוך התחשבות בתנאי השטח, בטופוגרפיה ובהיבטים נוספים, אך המוקד צריך להיות יצירת קשר מירבי בין התושבים לסביבתם.

ולטענה בדבר הסכנה שטמונה בערגה לשיטות יצור נושנות והתנערות מטכנולוגיות חדשות, אין לי אלא להסכים עם רן. כלומר, מגרש המשחקים של "קטן זה יפה" הוא המגרש המודרני.

גלעד אוסטרובסקי, איש סביבה, עובד במחלקה המדעית בעמותת 'אדם טבע ודין gilados@bezeqint.net