סיכום

מאת: יותם מנור  ::  גליון מס': 32

סיכום

תינוק אחד, יונתן, נולד ב-12.5.66, באחר-צהריים חם ורגיל בהחלט בחולון. במשקל 3100 גרם, שזה שלוש שקיות חלב וחבילת מרגרינה אחת, עם מעט שיער, שן אחת, ועור בגוון ירקרק.

הרופאים הניחו שיונתן ישנה את צבעו די מהר, ותירצו אותו בעניינים רפואיים שקשורים לתהליך הלידה. ההורים, דפנה וניר, לא באמת הבינו אבל הנהנו בכל זאת והשתכנעו חלקית. ולמען האמת, ככל שעבר הזמן יונתן רק נעשה ירוק יותר ויותר. בגיל שנתיים קצב השינוי הואט, אבל אז הוא כבר היה מספיק ירוק בשביל שלא יישאר סיכוי שתחשוב שזה הזווית של האור, או הפינלנדיה של אתמול או כל סיבה אמינה אחרת שלא להאמין שראית ילד ירוק.

הייתה ליונתן ילדות לא רעה, במיוחד בהתחשב בנסיבות. דפנה וניר לא נטרו לו או לעצמם טינה שנולד ירוק, ועזרו לו להתמודד כפי יכולתם. בבית ספר יסודי לא היה קל, בחטיבה היה זוועה, בתיכון היה סביר – אבל לא יותר. באופן צפוי, עובדת היותו ירוק הוזכרה לו כל הזמן – ככינוי גנאי, או כסימן ייחוד, תלוי בתקופה ובמידת החמלה של מנהיגי החבורה/קבוצה/כיתה באותה תקופה.

מיותר לציין שהמשפחה המורחבת התרגלה די מהר. כל שנה, כשהקרובים היו מגיעים מחו"ל, הם היו מתפעלים כמה הוא הוריק השנה, אפילו שהוא כבר הפסיק להוריק בגיל 14, ושמר על גוון קבוע וירוק ביותר. אבל זה לא הפריע לו כל כך. הרבה דברים לא הפריעו לא כל כך.

צבא, טיול בהודו, אוניברסיטה וכו'. קריירת בידור לא מוצלחת במיוחד וגם לא יותר מדי ארוכה (לילה אחד במועדון הוציא לו את הרוח מהמפרשים). נתן השראה לסיפור אחד או שניים. גר לבד. התאהב, אבל תמיד היה לבד. לא כי היה ירוק, למרות שזה בטח לא עזר, יונתן פשוט היה בחור שקשה לאהוב. לא שנאו אותו, אבל קשה לאהוב.

גם יונתן, האיש הירוק, כמו כולם, הזדקן. כל המשפחה שלו כבר מתה, או שכחה להתקשר פעם אחת ביום הולדת ועכשיו כבר לא נעים, וגם זה קורה, אפילו לטובים ביותר. גר לבד בדירה קטנה, דיבר מעט, עשה פחות. חיכה לשלווה של המוות שכבר לא היתה רחוקה – הוא כבר לא היה כל כך בריא. בצוואה שלו הוא הוריש הכל לאיזו עמותה עלומה ששכנעה אותו שזה הדבר הנכון. על המצבה שלו הוא ביקש שיכתוב "האיש הירוק".

אחר כך פרצה המגיפה. היא לא הייתה קטלנית, אבל היא היתה מהירה, ופגעה בכולם. היא לא חזרה אחרי הפעם הזאת, והיא הפכה את העור של כל מי שנדבק בה לירוק. יונתן נדבק בה גם, אבל היא לא השפיעה עליו הרבה.

ההלם הציבורי עבר, חברות האופנה עשו את ההתאמות הדרושות, המחקרים הרפואיים המקיפים יצאו לדרך, החיים שבו למסלולם. יונתן נפטר בגיל 76, שבועיים אחרי שהמגפה שכחה.

על המצבה של יונתן לא כתבו "האיש הירוק". אבל גם לא כתבו שום דבר אחר.