התשמע קולי? מעורבות פוליטית של מורים במערכת החינוך

מאת: ניר מיכאלי  ::  גליון מס': 35

באמצע חודש דצמבר הסתיימה שביתת המורים הגדולה. כחודש לפני כן נערכה בכיכר רבין עצרת תמיכה המונית שתוארה מעל גבי במת הנואמים על ידי מוקי צור כהפגנת החינוך הגדולה ביותר בהיסטוריה. במעמד זה אנשי יסו"ד הפיצו רשימה קצרה שעיקרה קריאה למורות ולמנהיגי ארגוני המורים לנצל את המומנטום של השביתה לשם העלאת קולם של המורים לקדמת השיח ולשם השפעה על עיצובה של מערכת החינוך. ככל שהתקדמה השביתה וגברה המעורבות הפעילה של המורים עלתה ציפיה להנכחת הידע, המומחיות והמעורבות שהם נושאים לתוך תהליכי ההבנייה והפיתוח של המערכת. כעת, כשנדמה שענני אבק השביתה והמאבק שככו ראוי לבחון היכן עומדת ציפיה זו. תחילה, הבה נשוב לעיין ברשימה שחולקה בהפגנה:

----------------------------------------------------------------------------------------------
מורות המאבק התאחדו – מכתב למורות וליו"ריהן לקראת היום שאחרי השביתה / ניר מיכאלי

סיומו של המאבק יגיע מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. אז תצעדו בחזרה לכיתות כאשר באמתחתכן רפורמה מוסכמת ובתרמילכן שאריות מיום אתמול: חולצת טי שרט מודפסת, פליירים, גזרי עיתון, תמונות ושאר חוויות וזיכרונות מהמתרסים.
בשונה משביתות המורים הקודמות, הפעם הפגנתן מעורבות מרשימה והובלתן פעילויות מחאה יצירתיות תחת כל עץ רענן.
מי שחפץ בהסברים ובניתוח הפעלתנות המורית הזו, יוכל להיתלות במספר אילנות: ראשית סייעה העובדה שרק בתי הספר התיכוניים לקחו חלק בשביתה. בהיעדר אוכלוסיה נפגעת, דעת הקהל הייתה בשלה להביע אליכן אמפטיה ובעקבותיה גם התקשורת, שחסרה אייטמי סבל שבדרך כלל מאכלסים ימי שביתות, שמחה להפנות את הזרקור לפעילות השטח הצבעונית שלכם.
שנית, סייעו העיתוי, ההכנה, והאורך. מכיוון שהימים היו ימי ראשית שנת הלימודים , עוד טרם הספקתם לצבור עייפות ו/או מטלות רבות. מלכתחילה היה ברור שמדובר על שביתה ארוכת טווח וכך מצאתן עצמכן עם זמן פנוי. העובדה שילדיכן הפרטיים הועסקו על ידי עמיתותיכן מהסתדרות המורים סיפקה הזדמנות לעיסוקי מחאה.
שלישית, הגעתן למאבק עמוסות דימויים ודוגמאות חיות ממאבקי עבר מעוררי השראה. החיים בחברה הישראלית יכולים להקנות לכל תושב מזדמן הסמכה מקצועית ותואר גבוה בניהול מאבקים ציבוריים. כולנו בוגרי מאבקי הנכים, החולים, הסטודנטים, מפוני גוש קטיף, ניצולי השואה, עובדי הרשויות המקומיות, והשורה רק מתארכת והולכת. עיננו חזו בציון באין ספור עצומות, הפגנות, צמתים מפוסטרים, כיכרות מדובררות, עליות לרגל ושאר סיסמאות. אוזנינו שמעו רבבות פרשנויות על 'סמלי מאבק', 'מסרים קליטים', ו'נוכחות תקשורתית'. כך הגעתן למאבק עמוסות בניסיון ובמומחיות שכלל לא ידעתן שיש בידכן וידעתם מה לעשות בבוקר.
מעבר לכל ההסברים הללו, שמן הסתם בוודאי תרמו את תרומתן, עומדת סיבה מרכזית אחת שניערה אתכן לעשייה - תחושה אמיתית של צידקת המטרה והדרך. ראיית עומק המשבר במערכת שתוצאותיו העיקריות עדיין לפנינו, הבנת הפער הבלתי נסבל בין הרטוריקה המאדירה למציאות המדכאת, תחושת ה'אם אין אנחנו לנו, מי לנו' – כל אלה סיפקו בעירה פנימית שהציתה אנרגיות של יוזמה ויצירתיות. בניגוד לנסיונות לתאר את המאבק שלכן כמהלך שתוכנן ואורגן מלמעלה, חשוב להדגיש שהכל נעשה בספונטניות ונשען באופן מוחלט על כוחות הגייה, תכנון, ארגון והפקה מקומיים. על כך אתן ראויות לכל הכבוד וההערכה.
עם שוך הסערות מהדהדת בחלל חדרי המורים שאלה גדולה – לאן הלאה? האם החזרה לשיגרה תשיב אתכן לאדישות ולניכור שמאפיינים את היחס לארגוני המורים בימים כתיקונם? האם ייולדו מתוך המאבק כוחות הנהגה וייצוג חדשים שיעתרו לשאת בנטל המאבקים שבדרך ? האם דפוסי שיתוף הפעולה שאפיינו את ימי המאבק יחליפו את הדלת הסגורה והבדידות המורית הרווחים במוסדות החינוך בדרך כלל?
למרות ההצהרות בדבר רפורמה 'שכמוה לא הייתה שישים שנה' ואודות 'הממשלה שנתנה למורים כמו שאף ממשלה לפניה לא העיזה' – יש להניח שהמציאות שתפגשו בבית הספר כמו גם בתלושי השכר שלכן לא תבשר על המהפכה המקווה -עוד קשה וארוכה דרכנו בשיפורה של מערכת החינוך.
ביום שאחרי השביתה אל לכן להותיר את זירת השיפור רק בידיהם של הממסדים, מסורים וגדולים בתורה ככל שיהיו. המגע עם ארגוני המורים הסתכם עבורכן עד כה בקבלת יומן המורה בתחילת השנה, וכרטיס השי לחג לקראת סופה. התקשתן להיזכר מתי היו בחירות בארגון ולמי לעזאזל הצבעתן. בזכות השביתה, רבות מכן הבינו לראשונה את משמעותו וחשיבותו של ארגון העובדים בידיו אתן מפקידות את מיטב מיסכם מידי חודש. רבות מכן הכירו לראשונה בנחיצותה של הנהגה מצויידת בחזון ומעוררת השראה.
את ההבנה וההכרה הללו עליכם לצרף לניסיון שצברתן ולתרגמם לכדי פעולה:
• ייסוד קבוצות מורים למען החינוך – על בסיס ההתארגנויות שנוצרו בשביתה, הקימו קבוצות עבודה שימשיכו ללמוד, לגבש עמדה ולפעול למען תיקונו של החינוך.
• גילוי עניין ומעורבות שוטפים - תיבעו מהנבחרים שקיפות ומידע על הנעשה ואל תפסיקו להשמיע את קולכן בסוגיות הנידונות.
• להיבחר ולבחור - התגייסו לפעילות בסניפים ובמוסדות הארגונים אם כנציגות נבחרות ואם כמשקיפות. היו נכונות לטפס במעלה היררכיית התפקידים.
פעילותכן בשביתה הייתה בעלת עצמה וחשיבות מכרעת. השוואה למאבק העילג של המרצים הבכירים מדגישה את התרומה הייחודית שלכן. באמצעות מאבקכן לימדתן את הציבור אך לא פחות מכך למדתן בעצמכן שיעור חשוב על מקומכן ןתפקידכן בהובלתה של מערכת החינוך. אל תפקירו את הזירה כעת.
ולפני סיום מילה אישית לחברים הנכבדים יוסי וסרמן ורן ארז: אני מדמיין את הזיעה הקרה שנוטפת ממצחכם למקרא הדברים – הבעת אי אמון בנציגות הנבחרת? האם קריאה למרד ? שמא התארגנות להפיכה?
ברצוני איפה להרגיע ולומר שלא בפוטש עסקינן. אני משוכנע שגם אתם למדתם להעריך את עצמתו וכישרונו של ה'שטח'. אני בטוח שלמרות שכלפי חוץ, ניסיתם להמעיט מערכו ולהציג את כלל הפעילויות כמתוכננות ומאורגנות מלמעלה, בתוך תוככם השתאתם לעומת מלאי המרץ והמעורבות שהתגלו בקרב חדרי מורים בכל רחבי הארץ. בנקודה זו עומדות לפניכם שלוש אלטרנטיבות פעולה עיקריות. הראשונה – השב והנח – להמתין ולראות לאן תתגלגל הפעילות תוך תקווה שזו תיבלע בשלל ההשלמות והמטלות שישטפו את סדר יומם ; השניה – השכם לדכאו – לא להמתין ליד המקרה ולעקוב אחר כל יוזמה שתצוץ מאי איפה ולדאוג לטרפדה מבעוד מועד ; השלישית - אמצו וחיזקו – לא להמתין ליד המקרה וליזום את טיפוחן של התארגנויות כאלה. להעניק סיוע ותמיכה להקמת קבוצות מורים, לספק במות להחלפת רעיונות ולהשמעת עמדות, ולסלול דרכה של הנהגה צעירה לצמרת הנהגת הארגונים.
כל יועץ פוליטי מתחיל, ידע להזהיר אתכם מפני האלטרנטיבה השלישית תוך גיוסו של הסוס הטרויאני לחיזוק הטיעון. למרות זאת ברצוני להציע לכם לבחור דווקא בה.
ציבור המורות היום לא יהיה מוכן לשוב לדפוסי היחסים שאפיינו את ימי טרום השביתה. ציבור זה מצפה וידע להעריך את ריענון פעילותם של ארגוני המורים. הנהגה שתדע לשלב כוחות שטח בולטים בקרבה תזכה לתנופת מרץ ועשייה ולמלאי בלתי נדלה של תמיכה.
ארז ווסרמן היקרים, דעיכת פעילות המורים או טיפוחה על ידי גופים אחרים תהיה בבחינת הפסד עבורכם. אל תפספסו את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה כעת להעצמתם של ארגוני המורים.

----------------------------------------------------------------------------------------------

את הבשורה ואת הפוטנציאל הגדול של הצפת קולם של המורים אי אפשר להבין בלי להזכיר את המציאות השוררת בימים כ'תיקונם' במערכת: בכל רמותיה לא ניתנת למורים הזדמנות לשותפות ולמעורבות אלא רק מצפים מהם לתפקוד יעיל ומועיל. המורים במערכת החינוך בישראל הם פועלי הוראה על פס הייצור הבית ספרי.
ברמת משרד החינוך: מושיבים וועדות, משכתבים רפורמות, מעוררים תהפוכות, נענים לאופנות – והכל בלי כל ציפייה וללא כל פרקטיקה של מעורבות סדירה של מורים. בהקשר זה חשוב לציין את רפורמת הסטנדרטיזציה שמיושמת בשנים האחרונות מתוך דפיו של דו"ח דברת. עיקרה הכפפת התלמידים, המורים ותוכניות הלימוד לרשת סבוכה של אמות מידה כמיתות ושל מדידות ומבדקים משווים. מיותר לציין את ההשלכות הדרמטיות שיש לרפורמה זו על המערכת כולה ובהקשר לדיוננו כאן גם על צמצומה של האוטונומיה המקצועית של מוריה.
ברמת ארגוני המורים: לכאורה מדובר על ארגונים של המורים אולם בפועל למורים יש אפשרות קטנה להשפיע על דרכם ואפילו ללמוד עליהם. שני הארגונים סובלים מהיעדר שקיפות הזועק לשמיים ואינם מזמנים למוריהם במה לדיון פדגוגי משמעותי, תהליכי הבחירות הפנימיים בשניהם מדכאים כל עניין ומעורבות. כך, גם בזירה שהייתה אמורה לשמש חממה לטיפוח ולהגברת המעורבות של המורים, אלו מוצאים עצמם בדרך כלל מודרים.
ברמת בתי הספר: בעידן שבו מציבים את הילד מחד ואת הוריו מאידך במרכז, המורה נותר פעמים רבות מחוץ לתמונה. הנהלות בתי הספר מפנימות מיום ליום את חוקי השוק שעל פיהם הזרקור צריך להיות מופנה ללקוח הצודק תמיד, והעובדים נתפסים כספקי מאוויו. התרגום החינוכי של גישות אלה מותיר את המורים כאחרונים בשרשרת המזון הבית ספרית.

מאבק המורים הפיח משב רוח של אפשרות לשינוייה של המציאות הזו ושל הפיכת המורים לשותפים לעיצובה של המערכת עליה מופקדים. רוח זו נשבה משני כיוונים - מצד המימסדים ומצדם של מורים אקטיביסטים.
נדמה היה שהממסדים הפנימו בזכות השביתה את ההבנה כי יש למורים מה לומר וכי נכון וראוי לתת להם מקום. יולי תמיר הבטיחה להקשיב ורן ארז גילה נכונות לשלב. ציבור המחנכים שפשף עיניים בבחינת ההיינו כחולמים? בפועל נראה שכן - מדובר באשליה בלבד. ההקשבה המובטחת של תמיר מיתרגמת למיני מושבי עיון נעדרי הבנייה, מיסוד או ארגון. והשילוב של ארז רודד עד שלא נודע כי בא אל קרבו. הפער בין ההבטחות של ארז ליישומן מטריד הרבה יותר. ארגון המורים אמנם פנה למורים להצטרף ל"סדנאות עבודה לקראת גיבוש רפורמה מוסכמת בחינוך העל יסודי". לכאורה הליכה בכיוון הנכון. אך עיון בהזמנה מגלה שמדובר על הזמנת המורים לבחור מבין כשלושים סדנאות שכל אחת מהן מופקדת רק על נגזרת נושאית צרה של הרפורמה. המורים אמנם מוזמנים להתבטא אבל אך ורק בתת נושא קטן וספציפי. האינטגרציה בין תתי הנושאים והחשיבה המערכתית יתבצעו על ידי מנהיגי הארגון. אגב ההזמנה לא נשלחה לכלל המורים אלא רק לפעילי הארגון,היא לא הופצה ישירות למורים אלא נשלחה לנציגים האיזורים והועלתה לאתר האינטרנט של הארגון. ההרשמה מתבצעת דרך מזכיר הסניף האיזורי ולא באיזשהו ערוץ ישיר. כתוצאה מכך מורים רבים איתם שוחחתי לא ידעו כלל על קיומה. העובדה שבימי השביתה ידע הארגון לתקשר עם כלל המורים באמצעות אס.אם.אסים ושאר טכנולוגיות דרכי ההפצה מעלה את החשד שלאף אחד אין רצון או כוונה לקיים באמת מעורבות ושותפות.

במהלך השביתה התבלטו ועלו קבוצות ומנהיגות מורית אקטיביסטית. קבוצה ירושלמית , קבוצה ממודיעין, מורים מחוף כרמל – הם הדוגמאות הבולטות של ההתעוררות הזו. קבוצות אלה גילו מעורבות ופעלתנות וכבר משלביו הראשונים של המאבק התחייבו להתמיד בו גם לאחר סיומה של השביתה. מרבית המורים אמנם נשטפו לתוך סערת ההשלמות והבגרויות אבל עדיין פועמות מספר התארגנויות מורים המנסות להנכיח ולבסס את קולם. התארגנויות אלה מתעצבות תוך כדי תנועה ומגששות את דרכן במספר ערוצי פעולה – הקמת קב' מורים מוסדיות להשפעה פנים בית ספרית ; הקמת צוותי חשיבה להשפעה על דיוני הרפורמה ; חבירה לכוחות אופזיציונרים בתוך ארגון המורים להשפעה על דרכו ; ייסוד תנועה פוליטית בעלת מכוונות חינוכית ואוריאנטציה מפלגתית ועוד ועוד. (ראו לדוגמא אתר מורים דרך). מורים אקטיביסטים אלה פועלים בתנאים קשים. הם פועלים כנגד המימסדים של בתי הספר, משרד החינוך וארגוני המורים, הם נעדרים משאבים ארגוניים ותקציביים ובעיקר עליהם לפעול במקביל למלאכת ההוראה הסדירה והתובענית. היכולת של התארגנויות אלה להפוך לגורם משמעותי ובר קיימא תלוייה איפוא בהתגייסות ובתמיכה של אישים, תנועות וארגונים. רשתות חינוכיות, מוסדות להכשרת מורים, תנועות חינוכיות ופוליטיות – אלה יכולים לאמץ את ההתארגנויות ולסייע למחולליהן להתגבר על שלל המכשלות והמשוכות. אך באלו אין די, על מובילי ההתארגנויות להשכיל למקד את המשאבים המוגבלים לערוץ פעולה מוסכם ולשיתוף פעולה ביניהם. נדמה לי שכיוון בעל חשיבות גדולה ובעל פוטנציאל השפעה רב הינו לעורר רפורמה יסודית בארגוני המורים. דווקא ההכרה במרכזיותם ובהיותם פלטפורמה טבעית להגברת קולם של המורים מחייבת להגדיל את השקיפות, המעורבות והשותפות בקרבם. מיקוד הפעילות לכיוון זה תייצר סדר יום ברור ומובנה שעיקרו היבחרות לוועדי מורים בתוך בתי הספר ואחר כך גם לתפקידים בנציגות האיזורית והארצית ; לימוד יסודי של מבנה הפעולה ושל תקנוני הארגונים ; יצירת קואליציות ושיתופי פעולה ועוד.
כך בעוד המימסדים עלולים לעורר בקרב המורים ייאוש ולעודדם לשוב ולהסתגר בין כתלי תלמידיהם, המורים האקטיביסטים מספקים איזשהו ניצוץ של תקווה למהלך של השבת מערכת החינוך למוריה . מהלך זה תלוי במיקוד ערוצי הפעולה ובשילוב ידיים בין כל אלה הכמהים להחליף במערכת החינוך את האווירה ה'שוקית'-הישגית בהוויה של לימוד משמעותי ושל מפגש מחנך.


ניר מיכאלי הוא ראש החוג לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים ומורה במכון "כרם".