פועלי החינוך - התאחדו!

מאת: ניר מיכאלי  ::  2004 / 07 / 4

רפורמה בארגוני המורים – כלי לחיזוק מערכת החינוך

בימי צאתו של גיליון 'חברה' זה (מס' 13 - מאי 2004) לאור צפויה מערכת החינוך לגעוש ולרעוש עקב פרסום דו"ח הביניים של 'וועדת דברת'. לפני שעוסקים בתכנים, במסקנות וביישומיהם אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לעובדה המטרידה שבקרב חברי "כוח המשימה הלאומי לענייניי חינוך" – שמה הרשמי של הועדה, שכלל תשע וועדות משנה ועשרות חרדי חינוך, לא נכללה כל נציגות לשני ארגוני המורים המוכרים בישראל. אלו אמנם הוזמנו לשתף את חברי הועדה בדעתם ובניסיונם, אבל רק כעוד עדות, אחת מהעשרות הרבות ששטפו את חברי הוועדה.
הדרתם של נציגי המורים מוועדה שמתיימרת לערוך רפורמות יסודיות והיסטוריות (יש מי שיאמר היסטריות) במערכת החינוך, ראויה לפחות לתשומת לב, היא ראויה להרבה יותר מהרמת גבה, היא ראויה לפעולה...

מילכוד דברת

ארגוני המורים הם איגודים מקצועיים המגנים על זכויותיהם הנשחקות עד דוק של ציבור המונה כ-120,000 עובדים. ארגונים אלה הם גם הקבוצה המשמעותית היחידה שיש לה אינטרס לשמור על רעיון החינוך הציבורי, היקר לרבים מאתנו, ועל ישומו. חשיבותם הארגונים רחוקה מאוד ממעמדם בחברה הישראלית.

בציבור הרחב מעוררים הארגונים כעס ואיבה. הם חוזרים ונצרבים בתודעה כמשביתי לימודים סדרתיים למען תוספות שכר וטובות הנאה בלתי מוצדקות בעליל. אל אלה יש לצרף את תחושות המיאוס והזלזול של חלק גדול מהציבור לעצם היותם ארגונים 'הסתדרותיים'. פרשיות שהיו קשורות בראשי הארגונים כגון התואר הלטבי ושעות ההוראה הפיקטיביות, היוו, עבור חלק גדול מהציבור, רק עדות נוספת למה שכבר היה בבחינת ידוע.

בקרב המורים מיצרים הארגונים תחושה של זלזול וחוסר רלבנטיות. תלוש השכר מראה, מדי חודש, פער שלילי בין תוספות השכר המגוחכות שהושגו בזכות המאבקים התדירים לבין עלות דמי החבר. לכן, ההתעניינות של המורים בארגונם מתעוררת רק אחת לשנה לקראת חג החירות, עת מחולק השי השנתי, והתעניינות זו מדגישה את הניכור והאדישות שמאפיינים את היחסים לאורך כל השנה.
עבור פקידי וקברניטי משרדי החינוך והאוצר מהווים ארגוני המורים סמרטוט אדום, תרתי משמע - הם הרי אלה שמעכבים שינויים ורפורמות ומונעים מהקדמה ומהמצוינות לחדור למערכת החינוך הגוססת ולהקים אותה לתחיה.
את אי הכללתם של נציגי הארגונים בוועדת דברת יש לתפוש, אם כך, כפעולת 'סיקול ממוקד'.

על פי פרסומים מוקדמים בעתונות יכלול דוח הביניים של 'ועדת דברת' מקדמי הפרטה בדמות המלצות בדבר פיטורים, ניהול עצמי, תחרות וכו'. אל נוכח פרסום דו"ח זה לארגונים יש שתי אפשרויות פעולה: אפשרות אחת היא לעמוד על עקרונותיהם ולהגן בכל הכוח על ציבור העובדים ועל החינוך הציבורי. המשמעות של צעד זה היא יציאה להשבתה ארוכה ורחבה שככל הנראה תתקבל בציבור בעוינות רבה. ארגוני המורים ייתפשו כמי שתוקעים מקלות בגלגלי הבראתה של מערכת החינוך וכמי שמשבשים את שיגרת השמרטפות הלאומית מתוך דאגה לאינטרסים צרים. האפשרות השניה היא להוריד ראש, להכיר במגבלות הכוח והמעמד ולקבל בהכנעה את השינויים, יהיו אשר יהיו. אפשרות זו תמנע אמנם עוינות בטווח הקצר, אך בטווח הארוך, החלשתו של החינוך הציבורי תחליש את הארגונים ואולי אפילו תחסלם. כך שגם אם מסקנותיה של וועדת דברת לא יובילו את תלמידי ישראל לכיבוש המקומות הראשונים במבחנים הבינלאומיים המשווים, שרת החינוך תוכל לזקוף לזכותה נצחון בטוח ומתוק בדמות ריסוקם של ארגוני המורים.

לא רלוונטי?

נראה אם כן שארגוני המורים נמצאים בשפל קיומי חסר תקדים. ברור כי לאווירה הפוליטית השלטת יש השפעה מכרעת על התדרדרות הארגונים. עם זאת גם הארגונים בעצמם מילאו תפקיד מרכזי בדחיקתם לפינת חוסר הרלבנטיות.
הפיצול בין ארגוני המורים יוצר תחרות שמחלישה אותם ומשרתת את חפצי חיסולם. משרד האוצר חכך ידיים בהנאה כאשר, במאבק שהתנהל בשנה שעברה, הזדרז כל אחד מהארגונים להגיע להסכם כניעה כדי להקדים את הארגון המתחרה. לאחר מכן התנהלה מלחמת מודעות בעיתונות בניסיון להוכיח לקהל עמיתי הארגונים הישגים גבוהים יותר של הארגון שלהם.

ההתמקדות בממד האיגוד המקצועי ובעיקר בדאגה להטבות שוליות מחלישה את עמדתם הציבורית. כך נאבקים הארגונים מלחמת חורמה מאספות למען אחוזי תוספות מזעריים, למען הכרה בהשתלמויות 'מקרמה' כמוכרות לגמול, וגם משקיעים אנרגיות מערכתיות מקיפות בהפקת ה'שי לפסח'.

הזנחת מימדי התוכן החינוכיים הותירה אותם מחוץ לזירת פיתוח תכניות לימודים, מחוץ לכוחות היצירה והתכנון של מסגרות חינוכיות. הזנחה זו באה לידי ביטוי גם בממד האישי – הארגונים אינם רלוונטים לחיים המקצועיים של המורה, להתפתחותו המקצועית. כך, נוצר ריחוק וניכור בים המורים ובים הארגון המקצועי שלהם.
בנוסף לכל אלה הנהגת הארגונים נתפשת כטכנוקרטית ונעדרת השראה, כריזמה או מעורבות בתוכן חינוכי. גם המבנה ארגוני מסורבל ואנכרוניסטי והוא מעכב יצירת שותפות והשפעה אמיתיים ומהותיים של המורים.

ארגוני המורים – לקראת אחדות ושותפות

לאור כל אלה, ומתוך הכרה בחשיבות העצומה שיש לארגוני המורים בשמירה על החינוך הציבורי ואף בהתפתחותו ושיפורו, אני מציע לסלול דרך להעצמה מחודשת של גופים אלה כגופים בעלי כוח, הכרה והשפעה. מסלול זה צריך לכלול שני צעדים משלימים: הצעד הראשון הוא פעולה לאיחודם של ארגוני המורים לאגודת מורים אחת חזקה; הצעד המשלים הינו שינוי שורשי בתפישה העצמית של הארגונים, מתפישה המאופיינת ב"הם נגד אנחנו", ובהתמקדות בשכר ובפנסיה לתפישה מקצועית-חברתית המאופיינת בשותפות בעיצובה של מערכת החינוך הציבורית תוך עיסוק בהתפתחותם המקצועית של המורים.

לכאורה, איחוד הארגונים הוא צעד פשוט ומתבקש, אבל לפני שמתחילים בישומו כדאי ללמוד משהו מכישלון ניסיון איחודם של ארגוני המורים האמריקאים ( AFTעםNEA ) בסוף שנות התשעים. את האיחוד האמריקאי קידמו כוחות פרוגרסיבים בשני הארגונים. הם שרטטו חזון של ארגון מורים ענק (כ-3.3 מיליון מורים) שייקח אחריות ויהיה מעורב ברפורמות חינוכיות ברמה המקומית, הארצית והפדרלית, מתוך מחוייבות למערכת החינוך הציבורית ולערכי היסוד המכוננים שלה. אלא שכוחות שמרניים פנים ארגוניים העדיפו לשמר את מבני הכוח הישנים ולהתמקד במיקסום תועלות עכשוויות של המורים בתוך תהליכי הרפורמה המתחוללת – כארגון מקצועי יציב. כך נהדף הניסיון להפוך את הארגון לארגון בעל אופק חינוכי.

המסקנה מהמקרה האמריקאי היא שלא די כאן במהלכים פוליטיים או ארגוניים. השינוי הנדרש צריך להתבסס על תפנית עקרונית בתפישה העצמית של הארגונים שמצריכה מצידה הכשרת לבבות ותודעה. מורי ישראל צריכים להבין שהבסיס המסורתי של הארגונים, העמידה מחוץ למערכת ותגובה לכל שינוי מתוך נקודת מבט אינטרסנטית צרה, תוביל בסופו של דבר להחלשת הארגונים ולרמיסת חבריהם. מעמד המורים מצריך לשאוף לתפישה חדשה של לקיחת אחריות ומעורבות. זו ורק זו תוביל להגנה ולחיזוק של זכויות העסקה ותגמול, דהינו תעלה את מעמדו של המורה חברתית וכלכלית.

אגודת מורים חדשה

אגודת המורים הישראלית המאוחדת צריכה, אם כן, לייצב את עצמה על שתי רגליים שוות משקל: אגף לאגוד מקצועי ואגף לפיתוח חינוכי. האגף לאיגוד מקצועי יעסוק בכל המימדים המסורתיים של ארגוני המורים: החוזיים, משפטים, כלכליים וכיוצא באלה. בנוסף יעסוק האגף במימדים מקצועיים ויתמקד בהגדרה עצמית של המורה ובניסוח קוד אתי במובנו הרחב, בכך לא עוסקים היום הארגונים. כלומר במובן מסויים (ורק במובן זה...) ידמה לפעולה של לשכת עורכי הדין. האגף לפיתוח חינוכי יעסוק בפיתוח חינוכי הן של המורים, הן של תכניות לימודים, בשיפור מערכת החינוך ובפיתוחה.

אני רוצה להציע כמה כיווני פעולה אפשריים לראשיו העתידיים של האגף לפיתוח חינוכי. כיוון שאגף זה חיוני לרפורמה הנדרשת אפרט את תחומי הפעילות שאני רואה כנתיבים המרכזיים לפעולת האגף:

• פיתוח מקצועי – לימוד מתוך ניסיונם המקצועי של מורים בדרך של התבוננות וניתוח (ראו לדוגמא את 'אבניים', בית ספר לפיתוח ידע ההוראה ע"י מורים http://www.mymandel.mandelschool.org.il/ovnayim). בניית מערכי השתלמות והכשרה מתאימים בשיתוף עם גופים אקדמאיים.
  
• מחשבה ותכנון חינוכי – צוותי מחקר ופיתוח ברמת המדיניות, החקיקה, התכנון, לשם תפישת עמדה מובילה בארגון מערכת החינוך. באמצעות צוותים אלה תקח אגודת המורים חלק בעיצוב רפורמות ברמה הממלכתית , האיזורית או המקומית.
  
• כתב עת חינוכי מקצועי – למרבה הפלא לא קיים בעברית כתב עת מקצועי ורציני שהוא במה לביטוי ולהשפעה של מורים ושל ארגוני המורים. כתב עת יעסוק בנושאי תכנון, פיתוח מקצועי, שיתוף בעשייה , עדכון מהאקדמיה ומהעולם ועוד.
  
• הקמת מגוון רחב של מסגרות השתייכות מקצועיות של מורים, מעין תנועות מורים, שאת פעילותן ינהלו ויארגנו מורים. המסגרות יהיו איזוריות או ארציות, ממוקדות בתחום הוראה או מכוונות נושא, בעלות מאפיינים תיאורטיים או מעשיים.
  

הקמת שני האגפים אינה מספיקה. אגודת המורים המאוחדת צריכה לכלול מטה מינימליסטי ולהיות מושתתת בעיקר על פעילות רחבה, סדירה ומקיפה של מורים. המבנה הארגוני של האגודה צריך להתבסס על שותפות והשתתפות אמיתיים של מורים מכל הארץ תוך יצירת תקשורת רחבה ופתוחה ושקיפות מרבית. למבנה האגודה חשיבות עצומה הן כאמצעי לרתימת כלל המורים להשתתפות ולפעילות והן כביטוי לתפישת העולם שעומדת בבסיסו.

לחזור לחנך

לפני למעלה ממאה שנים, באסיפת היסוד של הסתדרות המורים בזכרון יעקב בשנת תרס"ג (1903), הוגדרו מטרותיה כך: ראשית, הטבת מצב החינוך ורק כמטרה שניה הטבת מצבם של מורי בתי הספר. מייסדי ההסתדרות הבינו את מה שנסתר מממשיכי דרכם: מצבו של המורה הוא נגזרת ישירה של מצבו של החינוך. המורים צריכים בראש ובראשונה לתפוש עצמם כמומחים וכמקצוענים אשר בסמכותם ובאחריותם לטפח ולפתח את מערכת החינוך. כשיפעלו בדרך זו, יזכה מעמד המורה לעדנה והם יחזרו להיות גורם מרכזי בחברה. במילים אחרות הדאגה להטבת מצבו של החינוך היא ורק היא תוביל להטבת מצבו של המורה.

במכתב ההזמנה לאסיפה זו כותב מנחם אוסישקין, ממנהיגי התנועה הציונית ומיוזמי כינוס המורים: "...וכדי שתהיה בידי המורים... היכולת להספיק [לספק] כראוי את צרכי החינוך המסור בידם נחוצה להם אורגאניזציה תקיפה ומסודרת אשר תסדר את כל ענייני החינוך והמחנכים, ההוראה והמורים לאמור לקבוע פרוגרמות בעד בתי הספר, להגביל את אופני הלימוד בבתי הספר שבעיר ובכפר, ליצור את ספרי הלימוד החסרים..."

אז התגייסות המורים נבעה מהצורך לרכז כוח ואחריות עצמאיים כנגד השפעות זרות. היום הצורך נולד מחדש: המורים צריכים להגן על המערכת בפני כוחות השוק וההפרטה. אז היה צריך לייצר התארגנות יש מאין - לבנות מבנה חדש על קרקע לא חרושה. היום הקושי גדול יותר משום שצריך לשפץ מבנה שמהנדסי העיר כבר הכתירו אותו כמפגע בטיחותי וסביבתי אשר נידון להריסה. אבל אבני הבניין בשני המקרים, זהות, ואין להם תחליף – התגייסותם של המורים למעורבות פעילה בעיצוב שדה טיפוחם ומומחיותם.

וכדברי אוסישקין:

"יודעים אנו כי לא על נקלה תברא האורגאניזציה הזאת, אשר בה אנו רואים יסוד מוסד לכל ענייני החינוך בארץ ישראל. ואמנם זהו אשר נבקש, כי תתן אתה וחברך את ידכם לנו למען היות לנו הכח והיכולת להוציא לפעולה את הדבר הגדול הזה..."

ניר מיכאלי הוא חבר ביסו"ד ועוסק בחינוך

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת 'חברה', גליון מס' 13

חתימה על מנוי לכתב העת

כל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.

חתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, ניתן לעשות - 24 שעות ביממה - בטלפון: 03-9533398 או באתר 'לתרום.קום'

לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.