כן, כן, זו תכניתו החברתית... מה כל כך קשה להבין כאן ?
מאת: אודי מנור :: 2004 / 07 / 8
עדנה קטנה היתה לכתבים ולהוגי דעות רבים. נתניהו שוב הוכיח שהוא מהספינרים החרוצים ביותר בגלובוס, ובועידה המכונה 'קיסריה' הצהיר על כך שאין בנמצא מישהו שדואג לעניים יותר ממנו. אור ליום חמישי, 8 ליולי למניינם, התכנסו אילנה דיין ונעה קולפ באולפן גלי צה"ל, כשלנגד עיניהן רצון עז לברר ולהסביר את פשר הספין. אילנה האינטליגנטית תארה בקולה העניני והצלול את פרשת הנאום המפתיע של ביבי, וביקשה מנעה, "הכתבת לעניני כלכלה של גלי צה"ל" [או בקיצור: הקצינה לעניני משה פרל], לפרוס באזני המאזינים את 17 החודשים האחרונים בהם מכהן ביבי כשר האוצר, לשמחתה הגדולה של מה שמכונה "קהילת העסקים".
נעה חפרה היטב בסרטיה של גל"צ, וחילצה משם את נאום "החור באניה" המפורסם ממרץ 2003; את נאום "הלנו זה כואב יותר" המפורסם לא פחות כמה שבועות לאחר מכן [לאלו בינינו, שסובלים מזכרון קצר או מהנחיות ברורות לקצץ במינון הביביזם מסיבות של בריאות גוף ונפש, נזכיר שנתניהו אמר סמוך לכניסתו לתפקיד ש"לא הוא ולא אף אחד מהפקידים במשרדו נהנים לקצץ. גם לו יש משפחה במגזר החרדי, וגם הוא מכיר את הבעיות"]; ועוד כהנה וכהנה. לבסוף, לנוכח השאלה המתבקשת, מה התרחש עכשיו ב"קיסריה", הציעה קולפ את הפרשנות, לפיה גם לנתניהו ברור שהבחירות מתקרבות, ומה לעשות שכל 280,000 המובטלים ורבים מחברי המשפחות המצויות מתחת לקו העוני הם בעלי זכות בחירה... פרשנות זו התקבלה על ידי אילנה ללא סייג, ומצויידת בתובנה הפוליטית הזו היא ניגשה לשלב האיזונים שבתכנית הפלורליסטית, ראיון עם מיודענו ד"ר איציק ספורטא, "מהפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב".
ספורטא עשה ככל יכולתו הרדיופונית-הרטורית להסביר לאילנה, שביבי לא נעשה פתאום "חברתי", אלא שייצור עניים זו בדיוק תכניתו החברתית. לא עזר לו גם כשדיבר על כך ש"צמיחה" היא לא מדד לשום דבר, וגם ש-70 אלף מקומות העבודה שביבי מתהדר בהם, הם עוד 70 אלף מקומות עבודה בשכר מינימום. לא עזר לו גם כשציין בפני אילנה שבזמן שעוד ועוד ילדים מצטרפים למעגל העוני, נוספו בארץ 6000 מליונרים חדשים. עד כדי כך היה ספורטא מתוסכל, שלא היתה לו ברירה אלא לצטט "כלכלן אמריקני" מימי רייגן, שאמר שאת האידאולוגיה הימנית מבית מדרשו של הנשיא האמריקני ההוא ["כלכלת צד ההיצע"], ניתן להבין במונחי שעורה משובחת הניתנת לסוס מרוצים משובח, שברגע שהוא מחרבן הציפורים שמחטטות בחרא עשויות למצוא גרגיר שעורה מוצלח יותר...לא עזר לספורטא גם כשניסה להסביר שבני אדם הם לא "יצורים שמתפקדים רק ביחס לכמות הכסף שנותנים להם". הוא דיבר על שבדיה – לעומת נתניהו שמדבר על ניו זילנד – וטען שהקיצוצים במסים הם סוכריה שמשמעותה מתן 200 שקל למעמד הבינוני על מנת לאפשר למעמד העליון לגרוף עוד כמה אלפים בכל חודש, כשהתוצאה היא שהמעמד הנמוך מקבל בכל פעם פחות חינוך ופחות בריאות. אילנה לא משתכנעת מהגיון כל כך פשוט. שהרי באולפנים הממוזגים של גל"צ, אם מישהו מכריז על עצמו שהוא "חברתי", הרי שבמקרה הטוב הוא אמנם מתכוון לזה, ובמקרה הרע הוא מכין עצמו לבחירות הקרובות. אוי, המציאות, המציאות. איך שזו מפריעה לתיאוריות...כל שנותר הוא להתעלם ממנה. בעקביות.
