מבט על שני טיפוסים סביבתיים עם מוסר השכל חינוכי

מאת: אריה ונגר  ::  2004 / 08 / 28

חינוך איננו מדע מדויק. אין "מתכון" אחד מדויק וודאי לשאלה כיצד מחנכים ל-X, או מהי התכנית החינוכית הנכונה ל-Y (X או-Y יכולים לייצג כמובן כל נושא כגון חינוך ערכי, חינוך מדעי, הוראת התנ"ך…). עיצובה של תכנית חינוכית נובע בראש ובראשונה מתפיסת עולם חברתית, חינוכית וערכית של מעצביה בין במסרים גלויים וישירים ובין במסרים סמויים ועקיפים). ודאי שתכנית שעניינה טיפוח אינדיבידואליזם ותחרות תעוצב אחרת מתכנית שעניינה קידום שיתוף פעולה ועבודת צוות, גם כשמדובר, למשל, בתוכנית ללימוד היסטוריה. אכן, שאלת היישום של תכנית זו או אחרת מושפעת גם מגורמים נוספים (כגון מבנה המוסד החינוכי, תקציב, הרכב הצוות וכו'), אך הם משניים לעומת השאלות הערכיות הגדולות: מהי תפיסת האדם שלנו; מהי החברה הראויה בעינינו; מיהו בעינינו בוגר "ראוי" של המערכת. נקודת המוצא היא, כי כל מוסד חינוכי מצפה, בין במודע ובין באופן בלתי מודע, לחולל שינוי כלשהו אצל התלמיד המתחנך במסגרתו ולכל תוכנית חינוכית תפיסה, גלויה או סמויה, בדבר דמות ה'בוגר הראוי' שלה.
החינוך הסביבתי בישראל נמצא עדיין בחיתוליו, אך הקדשת תשומת לב לשאלות עיצבו עשויה לעזור לו להתעצב בכיוון הנכון, ולהשיג את מטרותיו בעתיד.

שני טיפוסים סביבתיים

טענתי היא, כי קיימים שני טיפוסים בסיסיים של אדם מודע לסביבה (או שוחר איכות סביבה), וכי חינוך סביבתי יכול לכוון את בוגריו לאחד משני כיוונים אלה, הנמצאים בשני קצוות הסקלה של תפיסת נושא איכות הסביבה. כמובן, בעולם האנושי קיים מגוון של דעות ותפיסות, גם בנושא הסביבה, ואינני מתעלם ממגוון זה. עם זאת, כל תפיסה סביבתית היא שילוב כזה או אחר של מרכיבי התפיסה הסביבתית של שני הטיפוסים הללו. הטיפוס האחד יקרא להלן 'צרכן סביבה' והשני יקרא 'אזרח סביבה'.
בטבלה הבאה מסוכמים הממדים העיקריים שבהם מתבטאים ההבדלים בין שני הטיפוסים, אותם אסביר בהמשך המאמר:

(* - אבחנות אלה בין תפיסה אקוסיסטמית ותפיסה ביוספרית הן עפ"י פרופ' שחק מאוניברסיטת ב"ג בנגב).

הבנה סביבתית - בעיות הסביבה מתאפיינות ברמת מורכבות גבוהה ביותר ובקשרי גומלין מסובכים. צרכן הסביבה הוא אדם אקוסיסטמי - הוא מודע למערכת האקולוגית שבה הוא חי (האקוסיסטמה), אך אינו מודע (או אינו מייחס חשיבות) לסביבות רחבות יותר שבהן עולה רמת המורכבות. כך למשל, תשומת לבו תתמקד בשאלה אם בסביבת ביתו יש דשאים מטופחים. לעומתו, אדם ביוספרי רואה את הביוספרה כולה, על כל מורכבותה. הוא יבין, לדוגמא, שהשקיית המדשאה שליד ביתו צורכת מים מהכינרת (שנמצאת במערכת אקולוגית אחרת), שבכינרת יש מחסור במים עקב מיעוט גשמים (ושאיבת יתר), שמיעוט הגשמים נגרם, כנראה, גם בהשפעת התחממות כדור הארץ, שכדור הארץ מתחמם בגלל עליה בפליטת פחמן דו חמצני מהמכונית שלו ומהתעשייה בארה"ב וירידה בקליטת פחמן דו חמצני כתוצאה מכריתת יערות הגשם בברזיל וכך הלאה.

תפיסת הבעיות הסביבתיות - הצרכן הסביבתי רואה את נושאי איכות הסביבה כאוסף של בעיות נפרדות ומקומיות. לדוגמא: המפעל המזהם הסמוך מהווה בעיה כיוון שהזיהום מגיע לביתו, אך אם תיבנה בו ארובה גבוהה שמעבירה את האוויר המזוהם ליישוב המרוחק 10 ק"מ משם, מבחינתו נפתרה הבעיה. האזרח הסביבתי לא יסתפק בכך, וידגיש את ההיבטים הגלובליים ולא המקומיים של הבעיות הסביבתיות. דוגמא נוספת: את בעיית התמעטות מקורות המים יראה הצרכן הסביבתי כבעיה מקומית שפתרונה הוא למשל התפלה או ייבוא מים. לעומתו, האזרח הסביבתי מודע לכך, שמשבר המים הוא משבר גלובלי, הנובע מגידול האוכלוסייה בעולם ומאורח החיים המודרני וכי לכ- 40% מהאנושות אין מים בכמות ובאיכות מספקת.

תפישת הפתרון - צרכן סביבתי רואה את הבעיות כמקומיות, ועל כן לדידו גם הפתרונות הם מקומיים, ולרוב טכנולוגיים. ככל שהבעיה מקומית יותר קל יותר לפתור אותה פתרון טכני או טכנולוגי. אם יש בשכונתו אנטנה סלולרית הפתרון יהיה העברתה לשכונה אחרת. אם אמור להיסלל בקרבת ביתו כביש שיגרום לרעש הפתרון יהיה מציאת תוואי חלופי, או למצער בניית קיר אקוסטי. מה שיקרה בשכונה השכנה שאליה יועברו הכביש או האנטנה הוא מחוץ לראיית הפתרון שלו. אזרח סביבתי, לעומת זאת, ירצה לטפל במקור הבעיה, ולעשות זאת בראיה אוניברסלית. הוא יחפש פתרונות שיהיו ישימים בכל מקום ומתוך תפיסה של חלוקה צודקת של התועלות והמפגעים הסביבתיים, תפיסה הקרויה כיום בשם 'צדק סביבתי'. צרכן סביבתי יחפש פתרונות יעילים (לפחות מבחינתו). אזרח סביבתי יחפש פתרונות צודקים.

נושאים בעדיפות ראשונה - ישנו בלבול וערבוב בין המושגים "איכות סביבה" ו-"איכות חיים". מושגים אלה חופפים בחלקם, אך אינם זהים, ולעיתים אף יש ביניהם התנגשות. איכות חיים הוא מושג מעורפל המכיל רכיבים אובייקטיביים ורכיבים סובייקטיביים התלויים גם בזמן, במקום, בתרבות ובהעדפה האישית. המדדים המרכיבים את איכות החיים כוללים היבטים שאינם חומריים כגון רמת החינוך, רמת הפשיעה, אחוז ההשתתפות הפוליטית של התושבים, ועוד; היבטים חומריים כגון רמת הכנסה או גודל הבית; והיבטים הקשורים באיכות הסביבה כגון איכות האוויר, דרגת הניקיון. איכות הסביבה הוא מושג מעורפל אף יותר כיוון שיכול לכלול עולם ומלואו (כל מה שסובב את גופנו הוא הסביבה). ניתן לסווג את בעיות איכות הסביבה לפי קנה מידה מרחבי (החל משכונה או עיר ועד בעיות כלל עולמיות) וזמני (בעיות שנמשכות שניות, כגון רעש של רכבת ועד בעיות שישפיעו במשך דורות, כגון החור באוזון). ככל שקנה המידה מצומצם יותר מתקרבות הבעיות הסביבתיות לנושאים הקשורים במישרין באיכות החיים המיידית והיום יומית. בעיות אלה נחשבות כמפגע או כמטרד, אך בדרך כלל אינן מהוות איום קיומי של ממש. ככל שקנה המידה של הבעיה הסביבתית הנדונה רחב יותר היא יותר נחשבת לבעיה סביבתית "קלאסית", מהסוג שמאיים על האנושות ככלל, ומצריך התגייסות והתמודדות משותפת של כל מדינות העולם עימה. צרכן סביבתי נוטה לעסוק בבעיות של איכות חיים, גם אם הוא לא ישתמש במונח זה אלא במונח "איכות סביבה" בלבד, בעוד שאזרח סביבתי רואה כעדיפות ראשונה התמודדות עם נושאי איכות הסביבה הקלאסיים והגדולים, גם אם קשה יותר לאזרח בודד להירתם לפעולה בנושאים אלה.

אופן פעילות סביבתית - הדמוקרטיה מעניקה לאזרחיה אפיקים שונים לפעילות במרחב הציבורי: החל מהצבעה בבחירות, השתתפות בדיון הציבורי (כתיבה לעיתון, פניה לחברי כנסת, וכו'), פעילות בארגונים וולונטריים שונים, ועד להשתתפות מלאה בחיים הפוליטיים כנבחר הציבור. צרכן סביבתי יטה להצטרף לארגונים הפועלים בסביבתו הקרובה, כגון ועד שכונה או עמותה הנלחמים להעתקת מקומו של אתר פסולת קרוב. פעילות מסוג זה מוכרת בעגה המקצועית של העוסקים בנושאי הסביבה כ- NIMBY, (ראשי תיבות של Not In My Back Yard, כלומר - לא בחצר האחורית שלי). פעילות שכזו מיועדת להסיר מפגע כלשהו בסביבה הקרובה, ללא התייחסות לרמה הכוללת. כך, למשל, בדוגמא של האתר לסילוק פסולת לא יהיה בדרך כלל עיסוק כלשהו בשאלת מיקומו החלופי של האתר, מידת הפגיעה בתושבי אותו מקום, או כיצד יש להתמודד עם שאלת ריבוי הפסולת בראייה ארצית. באופן זה, פועלת קבוצת הפעילות של הצרכן הסביבתי כקבוצת אינטרס, או כסקטור. אזרח סביבתי, לעומת זאת, ישאף להיות שותף לעיצוב המרחב הציבורי. הוא ירצה לנצל את יכולת ההשפעה שלו כאזרח לפתרון שורשי של הבעיה, תוך ראייה אוניברסלית שלה.

אתוס חברתי-מוסרי - הצרכן הסביבתי הוא ליברל. הוא לא יסכים לכל פגיעה או התערבות בחירותו, אלא אם מעשיו פוגעים בעליל באחרים. עם זאת, פגיעה באחרים היא כיום מושג פחות ברור מבעבר. נסיעה במכונית, לדוגמא, עלולה לתרום להתפתחות זיהום אוויר גם במרחק של עשרות קילומטרים ממקום הנסיעה, אך היות וראייתו של הצרכן הסביבתי היא מקומית הוא ידרוש הוכחות נחרצות לפני שיסכים לשינוי התנהגותו והרגליו. אם אין כאלה, אזי הוא יעדיף להמשיך כרגיל את פעילויותיו הכלכליות והחברתיות, אשר תופסות מקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. הצרכן הסביבתי רואה את איכות חייו ואת איכות סביבתו כחלק מזכויות האדם שלו, אשר מצטרפות אל זכויותיו הקודמות. פעילותו בנושאי איכות סביבה באה לתקן מצב שבו על פי תפיסתו לא מקוימות כל זכויותיו כפרט, או כחבר בקבוצה או בקהילה (בדרך כלל על בסיס מקומי). האזרח הסביבתי, לעומת זאת, תופס את הבעיה הסביבתית כבעיה חברתית כוללת. פעילות למען הסביבה נתפסת אצלו כסוג מסוים של תיקון עולם, וכמאבק לקראת חברה טובה וצודקת יותר. שיפור איכות הסביבה יביא אמנם לשיפור באיכות חייו (שהוא זכאי לו כמו כל אחד אחר), אך הוא פועל בראש ובראשונה מתוך ראייה של הטוב הכללי. הוא רואה צורך בהגעה לחברה בת קיימא, ויהיה אף מוכן לויתורים לצורך כך. האזרח הסביבתי מודע לכך שכל חלקי החברה (כולל הוא עצמו) אחראים במידה כזו או אחרת ביצירת הבעיות הסביבתיות. על כן, יש צורך בלקיחת אחריות, בשיתוף פעולה ובסולידריות חברתית על מנת להתמודד עם הבעיות בצורה הצודקת והטובה ביותר האפשרית.

תפיסה אישית - הצרכן הסביבתי רואה את עצמו כצרכן. מרכיבים שונים של איכות החיים ואיכות הסביבה (כמו מים, אויר, שקט, גינות ציבוריות) נתפסים אצלו כמוצרים שאותם הוא צורך. הוא יאבק כאשר הוא סבור שקיבל מוצר פגום או לא מספק. האזרח הסביבתי רואה את עצמו כאזרח הארץ והעולם. הוא מעוניין להשפיע כמיטב יכולתו האזרחית על עיצוב המרחב הציבורי (החברתי, הפיזי, הכלכלי, וכו'). הוא מרגיש שותף לצרה וגם שותף למאבק למען הפתרון. איכות הסביבה היא עבורו חלק בחזונו הכולל ובתפיסת הראוי שלו לגבי החברה והתרבות המקומית והכלל אנושית.

אפילוג חינוכי

במאמר קצר זה לא תיסקרנה בצורה שיטתית כל תכניות החינוך הסביבתי בארץ ובמדינות המערב כדי לזהות את תפיסת ה'בוגר הראוי' שלהן. עם זאת, כל בר דעת מבין, כי חינוך אינו פועל בחלל ריק, אלא בסביבה חברתית וערכית מסוימת. חינוך סביבתי שישאף להפוך את בוגריו לצרכני סביבה יפעל בקלות רבה יותר באתוס הליברלי-קפיטליסטי הקיים בהשוואה לחינוך לבוגר שהוא אזרח סביבה, שמצריך דיון ולעיתים אף ערעור על הסדר החברתי הקיים. אם תכנית כלשהי לחינוך סביבתי לא תשאף במודע לעיצוב בוגרים אזרחי סביבה, הרי כברירת מחדל היא תעביר מסרים שיעצבו צרכני סביבה.

מדינת ישראל המסוכסכת של שנת 2004 צועדת גם בתחום הסביבתי לעבר העולם השלישי. על מנת לבלום תהליך זה אנו זקוקים ליותר ויותר תושבים שיהיו מודעים לבעיות ויפעלו למען הסביבה. פעילות של צרכנים סביבתיים עשויה אמנם לתרום להגברת המודעות ולפתרון חלק מהבעיות, אך היא אינה מספקת. יש צורך ביותר אזרחי סביבה שלא יתביישו או יחששו לדבר על צדק סביבתי, אידיאולוגיה, סולידריות וכדומה, גם בעידן הפוסט מודרני הציני ובחברה הצרכנית של ימינו. אזרחים אלה לא יצוצו מעצמם. על מערכת החינוך להכשיר מורים, לפתח תכניות ולחנך תלמידים שיהיו בוגרים מהטיפוס של אזרח סביבה, ויפה שעה אחת קודם. זה קשה, אך הכרחי!

תגובות

החומר והאתר מרשימים. למה אין כמעט נשים?

בגליונות קודמים יש כמה וכמה מאמרים שנכתבו על-ידי נשים ושמאירים היבטים נשיים ופמיניסטיים, אבל נכון שלא מספיק.
מכל מקום, לפי השקפתי, אף שניתן להציג "זווית נשית" ביחס לכמעט כל סוגייה, הרי שמרבית העניינים הנדונים ב"חברה" נוגעים בשאלות כלליות הנוגעות לגברים ולנשים כאחד, בישראל של ימינו - הפרטת השירותים הציבוריים, פגיעה באיכות הסביבה, אתגור הנחות היסוד של הכלכלה הניאו-ליברלית, שרטוט קווים ריאליים לחברה אוטופית, עיסוק בתרבות כללית ותרבות יהודית ועוד ועוד.

Posting of new comments has been disabled for this post.