שקרני התמחור – מבט מאקרו-חינוכי
מאת: אודי מנור :: 2004 / 09 / 1
לרגל היום הראשון ללימודים - שיעור בחשבון פשוט...
כפי שנאמר, השאלה היא לא "האם" תמחור, אלא "איך". תמחור הבא לתת תמונת מצב, הוא כלי חשוב, אך יש לזכור שהוא עוד כלי לצד כלים רבים אחרים שתפקידם לשרטט את הבעיה עמה רוצה חברה מסויימת להתמודד. לעומת זאת, תמחור שתפקידו להראות עד כמה 'השיטה הישנה' או 'האנשים הישנים' "נכשלו", הוא לא כלי לצילום מצב, אלא כלי להלקאה עצמית. כך במיקרו – האישי או הקיבוצי – וכך במאקרו – הגלובלי או הלאומי.
הנה החינוך למשל.
דו"ח דברת שלכל הדעות יש בו מרכיבים רטוריים חיוביים, מתבסס על 'חכמה מקובלת' שקנתה לה אחיזה בקרב רוב אם לא כל הציבור: ישראל משקיעה בחינוך המון, ואילו הישגי תלמידיה מחפירים. "3-41" הוא הצרוף המקובל בפי "כלכלנים", "תמחירנים" ו"מומחים", ובעקבותיהם הציבור התמים כולו: לפי "3-41" ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם בהוצאה לחינוך, ובמקום ה-41 בהישגים.
אין לסבול "עלות-תועלת" כזו. יש לשנות מיסודה את "השיטה". אם עד עתה החינוך היה ציבורי, הרי ששינוי פירושו "הפרטה".
נשמע מוכר?
מה לעשות, ול-"3-41" אין אחיזה במציאות, וכמו במקרים חשובים אחרים, מדובר במניפולציה אינטרסטנטית של "יועצים", "צוותי שינוי קיבוציים", ממציאי "הקבוץ המתחדש", פקידי אוצר, כתבלבים בגלצ"י הארץ וכד'.
ישנו גוף אחד בארץ הזו העושה מאמץ לומר דברים דבורים על אופניהם. מדובר במרכז אדוה, החוקר באופן שיטתי את מצבה הכלכלי של החברה הישראלית, או את מצבה החברתי של הכלכלה הישראלית. בריאות, שכון, קצבאות, אבטלה וכמובן חינוך.
מה מלמדים דוחו"ת מרכז אדוה בסוגיית ה"3-41"? שאין בה ולא כלום.
את ההוצאה הישראלית לחינוך הם מציעים למדוד באופן השפוי היחיד, באמצעות שתי שאלות פשוטות: האחת - כמה כסף בפועל מושקע בכל תלמיד ותלמיד במדינת ישראל. השניה – מי מקור ההשקעה הזו [פרטית או ציבורית].
והתשובות פשוטות בתכלית, והן מלמדות ש:
א.ההוצאה הממוצעת בפועל על כל תלמיד ותלמיד היא נמוכה מהמקובל במדינות אליהן ברצוננו להשתוות. מדוע? כי מספר הילדים בישראל גדול יותר יחסית לזה שבמדינות המפותחות, ושעור התל"ג בהן גבוה יותר. ומכאן שאם אחוז ההוצאה לחינוך בישראל [10% בערך] נלקח מתוך עושר לאומי נמוך יותר [כי התל"ג בישראל נמוך בכ-40% מזה שמאפיין את מערב אירופה], וכמות המשאבים הזו מחולקת ליותר תלמידים, הרי שכל תלמיד מקבל פחות. לזה קוראים תמחור אנושי.
רוצים נתונים? בבקשה: במחירי 1998, ילד נורבגי רך נהנה מ-7949 שקלים, בעוד שעמיתו הישראלי מדורג 14 מקומות אחריו ונהנה רק מ-3094; בדנמרק נהנה כל ילד בחינוך היסודי מ-6713 שקלים בעוד שמקבילו בישראל מדורג 9 מקומות אחריו ולרשותו עומדים 4135 ש'; שוויץ משקיעה בכל אחד מתלמיד התיכון שלה 9348 שקל. 14 מדינות ממנה מדורגת ישראל המוצאת לנכון להשקיע בחייליה לעתיד 5115 ₪ בלבד. מקום שלישי בעולם בהשקעה בחינוך?? הנתונים אומרים שלא. זה לא יפריע כמובן למצליפים לחזור על נתוני "התמחור" שלהם.
ב. בשנים האחרונות הולך וקטן משקל ההוצאה הציבורית וגדל בהתאם משקל ההוצאה הפרטית, מה שמביא לגידול בפערים ברוח המשפט הסיני הידוע, "טוב להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה". הוכחות? בבקשה. ראשית, מאז 1975 עלתה ההוצאה הציבורית לחינוך ב-70% בלבד, בעוד שההוצאה הפרטית עלתה ב-220%!
כניסה לכיסו של האזרח תלמד על הענין ביתר בהירות. הנתונים שיוצגו להלן נכונים לשנת 2001, ומאז כזכור [וגם לפני כן] יש לנו בעיקר ימין כלכלי-חברתי של "מתמחרים" ונביאי "עלות-תועלת" לא רק בקבוצים אלא בעיקר בממשלה. ובכן, בשנת 1986 הוציא העשירון העליון כ-620 ש' בחודש לעומת העשירון הששי שהוציא כ-280, ולעומת העשירון השני שהוציא כ-100. חלפו 15 שנה והעשירון העליון מוציא כ-1100 ש' לחודש על שירותי חינוך, העשירון הששי עלה לכ-400 ש', ואילו העשירון השני שמר על יציבות: 100 ש' בלבד.
מסקנת מרכז אדוה פשוטה, בהירה, מטרידה וחותכת: " מדיניות הקיצוצים, שאיננה אלא מדיניות של הסרת אחריות המדינה לחינוך הכלל, מוליכה להגדלת חלקה של ההוצאה הפרטית. כיוון שהוצאה פרטית על חינוך מותנית בהכנסה משפחתית גבוהה, יחסית, פירוש הדבר הוא שהקיצוצים בתקציב הממשלתי לחינוך תורם ליצירת מערכת חינוך בלתי שוויונית ומקוטבת -- בין משפחות שיכולות לממן "חינוך אפור", למשל, ובין משפחות שאינן יכולות לעשות זאת". וכל מי שרוצה לבחון את הנתונים בעצמו, ייתה ויגש ל: http://www.adva.org
אודי ומכון אדווה חושפים שוב את שקר המצרפיות מבית מדרשה של הכלכלה הליברלית, כפי שלימדה אסתר אלכסנדר. בכלל, "כלל אצבע" פשוט לבדיקתם של נתונים כלכליים - רמת הצמיחה, האינפלציה, ההשקעה הלאומית בחינוך ועוד ועוד - היא לבחון האם הם מובאים באופן כולל או שמפורטים לפי עשירונים. רק בדרך השנייה אפשר לקבל תמונה כלכלית אמיתית של המרוויחים והמפסידים.
זה ממש לא מדויק.
השוואת הוצאות בשקלים בין כלכלות שונות אינה מקובלת ועלולה להיות מטעה. השוואה נכונה תהיה כמה שווה אותו סכום בשקלים במדינות השונות (מה הסכום יכול לקנות)
מדובר בכלכלות בהן השכר בשקלים שונה, ההוצאות שונות וכו'.
היות וההשוואה הנ"ל אינה אפשרית בד"כ, השוואה נכונה יותר תהיה האחוז מהתל"ג או האחוז מתקציב המדינה כפי שאכן נעשה.
