המתח שבין רווח לרווחה
מאת: אבישי בניש :: 2004 / 09 / 1
תכנית ויסקונסין היא קפיצת מדרגה בהפרטתם של שירותים חברתיים בישראל
במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2004 נחקק הפרק "שילוב מקבלי גמלאות בעבודה" היוצר את התשתית להפעלה ניסיונית של 'תכנית ויסקונסין' בישראל (או בשמה הרשמי – "מהבטחת הכנסה להכנסה בטוחה"). על פי התכנית – השואבת את השראתה מתכניות שזכו לכינוי from welfare to workfare – הטיפול במקבלי הבטחת הכנסה יועבר ל"מרכזי תעסוקה" שתפקידם לקדם את שילובם של מקבלי גמלאות בעבודה. בשלב הראשון יוקמו ארבעה מרכזים שיטפלו בכ- 14 אלף מקבלי הבטחת הכנסה. מרכזי התעסוקה יופעלו על-ידי תאגידים פרטיים שיוקמו על ידי תאגידים בינלאומיים המפעילים תוכניות כאלו בעולם בשיתוף עם חברות כוח אדם ישראליות.
מה זה 'הפרטה חלקית'
בידי התאגידים תופקד האחריות לאספקת שירותי ההשמה בעבודה והסמכות לערוך מבחן תעסוקה לצורך קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, תחומים שהיו בסמכותו ובאחריותו הבלעדיים של שירות התעסוקה. משמעות העברת סמכותיות אלו לתאגידים פרטיים היא הפרטה חלקית של שירות התעסוקה הממלכתי, שכן המדינה ממשיכה להיות אחראית לתכנון, ולמימון של שירותי ההשמה בעבודה, להבטחת רשת הביטחון החברתית ולפיקוח על פעילות המרכזים הפרטיים (על הבעייתיות שבהפרטה זו ראו 'חברה', גליון מס' 3).
השימוש במונח "הפרטה חלקית" עלול להטעות, שכן רמת ההפרטה מושפעת מהיקף השירותים המועברים לידי הגופים הפרטיים, ממהותם ומהיקף שיקול הדעת הניתן לזכיינים הפרטיים. במקרה של 'תכנית ויסקונסין',ההפרטה אולי "חלקית", אך היא עמוקה ביותר: בצד ההפרטה של כל תחום ההשמה בעבודה של מקבלי גמלאות באזורי הניסוי, ניתנות בידי התאגידים המפעילים את מרכזי התעסוקה גם סמכויות המשפיעות על קביעת היקף סל השירותים ועל קביעת הזכאות לשירותים ולגמלאות, סמכויות שנהוג להותירן בידי המדינה במקרה של הפרטה חלקית. יתר על כן, מהות הסמכות המועברת לתאגיד הפרטי – קביעת הזכאות לגמלה המוגדרת כגמלת קיום – היא סמכות משמעותית ביותר, וגם היקף שיקול הדעת הניתן לו בעיצוב אופי שירותי ההשמה שיספקו וכן בהחלטה על שלילת הזכאות לגמלה הוא רחב. בהשוואה להפרטתם של שירותים חברתיים אחרים בישראל, כגון שירותי הסיעוד, לא יהיה זה מוגזם לומר כי מדובר בקפיצת מדרגה משמעותית.
רווח או רווחה?
הבעיה המרכזית בהעברת הפעלת מבחן התעסוקה לידי גורמים פרטיים היא ניגוד העניינים המובנה הקיים בין שיקולי הרווח של הזכיין הפרטי לבין טובת דורש העבודה וטובת הציבור. בעיה זו, שמקובל להציגה כמתח בין רווח לרווחה, קיימת ברוב סוגי ההפרטה של שירותים חברתיים, והיא מתבטאת בכך ששיקולי הרווח של הזכיין עלולים להובילו לחיסכון בהוצאות על חשבון רמת שירותי הרווחה אותם הוא מספק לציבור. אולם, בהפרטה הנוכחית – בדומה להפרטת בתי הסוהר (ראו 'חברה', גליון מס' 12) - ניגוד העניינים המובנה בין רווח לרווחה מועצם באופן משמעותי משום שנוסחת התגמול לזכיינים יוצרת זיקה בין רווחיהם לבין השימוש בסמכות שלילת הגמלאות ומאפשרת להם להרוויח גם בגין הוצאת משתתפים מהתוכנית בדרך של רישום סירוב עבודה, במקום בדרך המלך של שילובם בעבודה. מודל זה יוצר תמריץ כלכלי לרישום סירובים ומגדיל באופן משמעותי את הסיכון ששיקולי רווח ולא שיקולים ענייניים יעמדו בבסיס שלילתן של גמלאות. המהלך יגדיל את רווחי הזכיין אך יותיר את המשתתפים ללא עבודה וללא גמלה - תוצאה שמפרה באופן מובהק את זכויות המשתתפים בתוכנית, כמו גם את האינטרס הציבורי בצמצום מימדי האבטלה.
נשאלת השאלה האם וכיצד ההפרטה יכולה להוביל לחיסכון מבלי שייפגע האינטרס הציבורי ומבלי שהחיסכון יבוא על חשבון ערכים אחרים, ובראשם הזכות החוקתית של המשתתפים בתכנית לקיום אנושי בכבוד? לשם כך יש לנקוט בכלי מדיניות מגוונים – שחלקם מצויים בתכנית - על מנת לנסות לצמצם את החשש מפני ניגוד עניינים או את השפעתו וכן על מנת לצמצם את הסכנה שבהפקדת סמכות שלטונית בידי גורמים פרטיים. אולם, ספק רב אם, בסופו של דבר, כלים אלו אכן יצליחו לצמצם באופן משמעותי את המתח שבין רווח לבין רווחה. הקשיים המעשיים שבפיקוח על הפעלת שיקול דעת רחב – כמו גם ההיסטוריה העגומה של פיקוח ציבורי על גופים שהופרטו - יכולים להביא למסקנה כי אין כלים אפקטיביים להתמודדות עם ניגוד העניינים המובנה שבהפעלת התכנית על ידי זכיינים פרטיים, וכי ראוי להפקיד את מבחן התעסוקה בידי גורמים ממלכתיים היכולים להפעיל את התכנית במתכונת דומה אך לא משיקולי רווח. לכל הפחות, יש לבטל כל פוטנציאל לרווחים בעקבות רישום סירובי עבודה וליצור מערכת תמריצים שבמסגרתה זכיין לא יוכל לצאת נשכר מהפעלת סמכות שלילת הגמלאות.
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
לחתימה על מנוי, נא לשלוח המחאה על סך 70 ש"ח (עבור 6 גליונות - שנה אחת) לפקודת 'עמותת קהילה' לכתובת: עמותת 'קהילה' רח' הנשיא 46 בית שמש 99037, ולציין שם, כתובת, טלפון ודואר אלקטרוני.
