השביתה בנמלים
מאת: לוי מורב :: 2004 / 09 / 6
או: ככה מחסלים בישראל... את העבודה המאורגנת
מאז האחד ביולי 1985, כאשר הפעילה ממשלת האחדות הלאומית הראשונה הדו-ראשית את מה שהוגדר אז בשם: 'המדיניות לייצוב המשק', מתנהלת בישראל מערכה בלתי פוסקת לחיסולה של העבודה המאורגנת בישראל. מדיניות זו ביטא אורי יוגב, מבכירי האוצר לשעבר, שבראיון ל'הארץ' אמר שגדול הישגיו היה שבירת העבודה המאורגנת.
במסגרת המאמץ להפוך את ישראל לגן עדן למעסיקים, התאמצו ממשלות ישראל השונות להחליש את ההסתדרות הכללית ואת ועדי העובדים החזקים על ידי שימוש בחברות כוח אדם זמני, הפרטה מסיבית, אאוטסורסינג נרחב, צבא גדול של עובדים זרים, הקפדה על קיומה של אבטלה עמוקה, חשיפה של המשק ליבוא זול, כל זאת תחת סיסמת 'הגלובליזציה', כאילו יש רק דרך אחת לשלב את כלכלת ישראל בכלכלת העולם.
הייחוד של ממשלת שרון-נתניהו
אמנם הצעדים הללו אפיינו את כל ממשלות ישראל מאז 1985, אולם אף אחת מהממשלות הקודמות לא העזה לעשות שימוש בחקיקה ראשית בכנסת ככלי להתערבות ביחסי העבודה. רק הממשלה הנוכחית של אריאל שרון, בשיתוף מפלגת שינוי ובמינויו של בנימין נתניהו לתפקיד שר האוצר, עושה שימוש נרחב בחקיקה. הדוגמה הבולטת והקשה ביותר היא הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות, ומכירת הקרנות החדשות לבעלי הון מקומיים וזרים. את המאבק על הפרטת הנמלים יש לראות כעוד צעד בכיוון זה.
פרשת רשות הנמלים מכילה את כל היסודות של חיסול העובדים ככוח מאורגן והפיכתם לערב רב של פרטים חסרי כוח וזכויות. הבחירה בנמלים היא מעשה מכוון וממוקד של האוצר וסייעניו בכנסת במיוחד ממפלגת 'שינוי' ומהפרשנים בתקשורת. הבחירה אינה מקרית, שכן יש מעט מאד גופים במדינת ישראל, פרט אולי לעובדי חברת החשמל, שהציבור נהנה לשנוא כמו את עובדי הנמלים. עוד בשנות ה-60 כאשר מונה חיים לסקוב למנכ"ל הרשות הוחל במסע של הכפשות ופרסום ידיעות שיקריות על השכר של העובדים ועל תנאי עבודתם.
סיבה נוספת היא ש-75% מהתוצר השנתי של ישראל (כלומר כל היבוא והיצוא) עובר דרך הנמלים. מכאן ברור שליבואנים וליצואנים יש אינטרס עליון בפעילות שקטה ושוטפת של הנמלים ובתשלום דמי רציף נמוכים.
שקרים ודמגוגיה
מי הוא הקובע את מחירי הרציף? משרדי התחבורה והאוצר. כלומר גם אם כל העובדים בנמלים יקבלו מהחודש הבא שכר מינימום (מה שיקרה, אולי, לאחר הפרטתם), עדיין מי שייקבע את דמי הרציף יהיו הבעלים החדשים של הנמלים. במקום הממשלה יבואו אנשי עסקים פרטיים שיקבלו שליטה על רכוש ששוויו מיליארדים. ספק גדול אם בעלי ההון, שירכשו את הנמלים במימון בנקאי נוח, יורידו את דמי הרציף. נהפוך הוא. אלא שמשרד האוצר לא מחוייב לספק מידע נכון. אדרבא, ראשי המשרד דאגו לפרסם מודעות ענק בעיתונים לפיהן מה שמונע את הוזלת האורז, השמן, המרגרינה והקמח אלה המשכורות של עובדי הנמלים.
מצד אחד דורשים העובדים שהרכוש של שתי רשות הנמלים ורשות הדואר ישמש כבטוחות לכיסוי הפנסיה של העובדים. מהצד השני עומדת הממשלה בסרובה לעשות כן, ולכן היא בחרה, במקום לנהל משא ומתן כמקובל במדינות דמוקרטיות להעביר את ההכרעה בעניין למשכן הכנסת.
וכאן בדיוק קבור הכלב של הפיכת רשות הנמלים ורשות הדואר לחברות ממשלתיות: כמו בפרשת קרנות הפנסיה, היעד הראשון הוא להתנער מהסכמים חתומים והתחייבויות חוקיות באמצעות חקיקה. צעד זה יעמיד את העובדים בנחיתות מול עמדת הממשלה, נחיתות הכרחית לשם הגשמת המטרה: הפרטה. וכיצד מתבצעת זו? בשני שלבים ברורים: בשלב הראשון הופכים את רשות הנמלים (או רשות הדואר או כל רשות אחרת) לחברה ממשלתית. בשלב השני מעמידים את החברה למכירה לגורמים פרטיים.
הפרטה – איך ולשם מה
הצידוקים להפרטה ידועים: הגברת התחרות במשק, חיסול מונופולים והוזלת השירות. אלא שכל אלו אינם אלא בבחינת דיבורים חסודים. השלטון אינו מסוגל וגם אינו רוצה להכריח את בעלי ההון להוריד מחירים. כך הדבר בבנקאות, בתקשורת הסלולרית, בשיחות הבין-לאומיות, בכבלים ועוד ועוד. במקום תחרות בין הבנקים יש לנו עמלות זהות וריביות דומות; מחירי השיחות והשרותים הסלולריים רק עולים כל הזמן; כך גם השיחות הבינלאומיות; ובמקום חמש חברות כבלים יש לנו היום רק חברה אחת.
בקיצור, לא טובת האזרח והמדינה עומדים לנגד עיניהם של הממשלה, האוצר ורובם של חברי הכנסת, אלא טובתם שלהם והאינטרסים של קבוצות משקיעים ובעלי הון מהארץ ומחו"ל. מבחינתם של אלו, עתידה של רשות הנמלים אמור להיות זהה לעבר של חיפה כימיקלים, בנק הפועלים, קונצרן כור, שיכון ובינוי, חברת 'דלק', חברת 'פז' וחברות נוספות שעברו את התהליך הזה.
לוי מורב הוא פרשן כלכלי בעיתון גלובס. היה יועץ כלכלי לשר לביטחון פנים.
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
לחתימה על מנוי, נא לשלוח המחאה על סך 70 ש"ח (עבור 6 גליונות - שנה אחת) לפקודת 'עמותת קהילה' לכתובת: עמותת 'קהילה' רח' הנשיא 46 בית שמש 99037, ולציין שם, כתובת, טלפון ודואר אלקטרוני.
הדבר החמור לא פחות, הוא המאמץ המוצלח לצערנו שעושים רוב כלי התקשורת בהכפשת ההסתדרות והעבודה המאורגנת. נראה לי שמה שכתב ניר רוטנברג על דוח דברת כמשל או נמשל למערכת הבריאות תופס גם כאן: פסיכולוגיה חברתית של שנאת החלשים, הערצת החזקים, התייחסות סלחנית לאוצר שלא רק שלא רוצה לכבד הסכמים חתומים, ולא רק נוקט בצעדי חקיקה חד צדדיים, אלא זוכה לאהדה ציבורית גדולה יחסית מכיוון ש"אין ברירה" ו"צריך להציל את המשק". הולך ומתפתח טרנד תקשורתי חדש: מכיוון שמקובל להשמיץ את נתניהו, עכשיו להיות in הוא לתמוך בו כי "כולם" משמיצים אותו. רוצים הוכחה? תקשיבו לז'וזו אבוטבול ברשת ב' בכל יום אחרי חדשות השעה שש בערב.
