הילולת המכירות
מאת: רן רביב :: 2004 / 09 / 7
בהילולת מכירת קרנות הפנסיה ולקראת מכירתן של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, עושים שימוש בהרבה מאוד אידאולוגיה.
כתבים שונים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית מריעים למשרד האוצר ולעומד בראשו במיוחד, ומהמרים על סיכויי הצלחתו במכירה הבאה. עולות שאלות רבות בקשר לעניין הבעלות על קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. הסכומים עליהם מדובר שם הם גדולים יותר והאפשרות להרוויח היא גדולה יותר. מדובר על סכום של 300 מיליארד שקל עם אפשרות לרווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה. כלומר מלבד ההפרש במחזור ניתן לגרוף דמי ניהול גבוהים ביותר.
בכל הדיונים עולה, באופן ברור יותר או פחות, שאחת הנקודות המרכזיות לקראת מכירת השליטה בהון זה היא העובדה שיהיה מעורב בכך גם הון זר.
כדוגמא טובה לכך ניתן לקחת את מאמרו של שלומי שפר ממוסף הכלכלה של הארץ מיום שני, 06 ספטמבר 2004. בסוף הכתבה אומר שפר את הדברים הבאים:
"אם יצליח האוצר לבזר את שוק ההון, ולהביא לכך שגופים זרים יבצעו בפועל רכישות של קרנות נאמנות וקופות גמל ישראליות - תהיה זו תעודת כבוד והוכחה לכך ששוק ההון הולך בדרך הנכונה."
מתבונן יותר ביקורתי על התהליך ישאל על דרך זו שהיא כל כך נכונה - נכונה למי ? או לחילופין להיכן היא מובילה ואת מי ?
אחד הדברים העולים באופן ברור ממאפייניה הוא התגברות השליטה של הון זר ובאופן הרבה יותר רחב. נתון זה, המוזכר כלאחר יד כאחד מסימניה של דרך נכונה, יכול לסמן את יעדה של הדרך. יעד כזה מן הראוי שיעורר שאלות על האינטרס שלנו בהון המצטבר מחיסכון והיכן אנחנו מעונינים שתתרכז השליטה בו - בארצנו בהישג ידה הקצר של הפוליטיקה הישראלית, או בק"ק ניו-יורק אשר מחוץ להישג ידן גם של מערכות פוליטיות חזקות ודמוקרטיות הרבה יותר מהפוליטיקה הישראלית.
כרגיל בענייני כלכלה ענני אידאולוגיה מסתירים את השאלות שנראות כמהותיות. לא שאלת הבנקים היא העומדת כאן על הפרק למרות שעליה עומדת להינטש המלחמה. השאלה היא היכן תתרכז השליטה בהון זה.
כאילוסטרציה לטיעון הזה אפשר לתאר מהלך דומה המבקש לפצל את ההון הזה מידי הניהול הישיר של הבנקים, אלא שהוא עושה זאת במהלך מדורג ומתוכנן, על ידי בניית רשות ציבורית המפקחת על הגופים המנהלים את הקופות והקרנות. בעיצוב גופים אלו הרוכשים קופות וקרנות בשלבים, מקבלות עדיפות קבוצות ישראליות, המקבלות הזדמנות להתחזק כקבוצות השקעות ישראליות בהון לא ספקולטיבי. [הקרנות והקופות מורכבות ברובן מהשקעות ארוכות טווח בגלל אופי ההשקעה בהן, המבקשת חיסכון בטוח לטווח ארוך ולא מימוש רווחים בטווח קצר].
מהלך זה שהוא בעל היגיון פנימי, המכיל הרבה מהמרכיבים שועדת בכר כיוונה אליהם, נראה כל כך הגיוני, ולכן כל כך רחוק ממה שמשרד האוצר מראשיו ועד פקידיו יכולים לחשוב עליו. זאת על שום שני מרכיבים: אחד שנמצא בו, מהלך ארוך טווח מווסת על ידי הממשלה ומשאיר אותה בעמדה משמעותית [כחלק מהרשות הציבורית], והשני שנעדר ממנו, אין באילוסטרציה זו את מרכיב הפקרת הון זה לשיסויו של שוק ההון הבין לאומי. מרכיב זה מצטייר לכן כעיקרו של המהלך וחושף את הגיונו הפנימי והמוטיווציות למסע צלב זה של האוצר.
המציאות יותר מהירה מקצב התגובה שלנו עליה. עד שכתבתי רשימה זו והיא פורסמה, כבר פורסמה העובדה שבית ההשקעות מורגאן אחד מבתי ההשקעות הגדולים בארהב, המאופין בהוצאה לפועל של מדיניות מוניטארית בשם קרן המטבע ואלוהים, מגדיל את פעילותו בארצנו. הפעם הקודמת שפתח כאן הנציגות היה מעט אחרי הסכמי אוסלו כשהיה אחד הגורמים העיקריים דרכם עברו הכספים הבין לאומיים לרשות.
למי שמכיר את עלילות מורגאן בחצי הראשון של המאה העשרים, ומוצא כאן קו של המשכיות הוא לא טועה, למרות שהקשר למשפחה המהוללת כבר נותק, אבל רוחה כנראה עדין שורה על המוסד.
אם היה מדובר במדינה אחרת אניחושב שהייתי מאמץ לי נקודת מבט משועשעת, אלא שעדין מדובר בנו.
ערן שלום
זה נחמד שאתה חוזר על סיסמת הברטר. יש מקומות שאולי אתה צודק, אבל אולי תסביר לי כיצד בשיטת הברטר את הבונה לך חיסכון פנסיוני או כל סוג סוג של חיסכון טווח ארוך?
הדברים אינם פשוטים ואינם יכולים להיפטר בסיסמאות פשוטות.
להשתמע
רן
