"ולענין אחר לגמרי..."
מאת: אודי מנור :: 2004 / 09 / 10
מכירים את הביטוי הזה. נכון? מין משפט מעבר בין 'אייטם' ל'אייטם'. האמת, שלפעמים אין ברירה. איך אפשר לעבור מענייני צ'צ'ניה למזג האויר? רק באמצעות הביטוי "ולענין אחר לגמרי". אלא שכמו כל דבר סביר, הגון ואף הכרחי, גם ביטוי זה הפך לקלישאה שיותר משבאה לפתור בעיה אמיתית, מעידה על אטימותם, שלא לומר בורותם, של מי שמכונה אצלנו "אנשי תקשורת".
הנה למשל נערה חביבה בשם ליעד מודריג. או ליאת מודריק. או כל אפשרות אחרת הנשענת על המצלול, מספר ההברות וסבירות השם [ובינינו, מה יותר חשוב ל"איש תקשורת" מאשר שמו המיוחד? תשאלו את ז'וזו אני חושב שנתניהו הציל את המדינה אבוטבול, או את רפי אני אסחט מכם דמעות והמרואיין סנסציה רשף. פשוט תקשיבו לשמות, רק תגידו מיכה פרידמן, וכבר תרגישו את המסתורין שב"תקשורת"].
ובחזרה לליעד. הנה שלשום (8/9/04) היא משדרת בהתרגשות ההכרחית אייטם דרמטי. ילד בן חמש נפל מהקומה התשיעית במרכז הקליטה בערד. מת מפצעיו. ניסינו להשיג את תגובת העיריה או הסוכנות אך לצערנו הם סרבו ["לצערנו". כי את מי נתקוף? במי נשתלח? צריך איזה שהוא גוף ציבורי שיקח על עצמו את נטל "המחדל"]. אך נמצאת איתנו על הקו מנכ"לית מחלקת הפיתוח והמחקר של עמותת 'בטרם' [שכחתי את שמה] העוסקת בהגנה על ילדים שנפגעים בתאונות. לא פחות משבעה ילדים נהרגו השנה בארץ באותן נסיבות. אין חקיקה. אין מודעות. "התרחיש" שהיה בערד חוזר על עצמו [המנכ"לית נקטה במלה "תרחיש" ארבע פעמים תוך פחות מ-17 שניות. זה פשוט נשמע מחקרי ופיתוחי יותר, וכמובן גם עמותתי לעילא]. "הכי טוב", אומרת המנכל"ית, "זה לשים סורגים, אבל זה עולה כסף" [וואלה. ממש סקופ]. וגם אין פיקוח. אבל בעולם יש מתקנים שונים. כמו למשל חלונות שלא נפתחים יותר מכמה סנטימטר [בערד?...35 מעלות בצל בחמש לפנות בוקר?]. ליאת מקווה שלא נשמע עוד כאלו סיפורים. "ולענין אחר לגמרי". ליעד מראיינת עכשיו חברה חביבה מעיריית קרית ים. היא מספרת בהתלהבות על ראש העיר שלה שהחליט לעשות מעשה וסחף אחריו במנהיגותו החברתית את עובדי העיריה שיארחו לכבוד החג המתקרב ובא את עובדי עיריית יבנאל, שלא מקבלים שכר כבר חצי שנה. וזה לא רק "ענין אחר לגמרי" אלא גם "מעשה נפלא", שהלוואי וכל ראשי הציבור היו עושים כמותו. "אם כי", עוברת ליאת לנימה ביקורתית ורצינית, "יש להודות שזה טיפה בים".
אופס. חמש מלות ביקורת!! "יש להודות", כלומר "בל נא נסחף". "שזה", כלומר כוונת הארוח של חברי עיריה את עמיתיהם. "טיפה בים", כלומר הארוח הוא "טיפה" של פתרון בתוך "ים" של בעיות.
השכל הישר ממש יוצא מדעתו. תכף נשמע מה הוא "הים". אפשרויות מסעירות מציתות את הדמיון - בגלי צה"ל, בשעה 17.43, באמצע השבוע, סתם כך, מישהו הולך לומר את אחד מהדברים הללו או את כולם גם יחד: "המצב בו עובדים לא קיבלו משכורת חצי שנה הוא בלתי נסבל\תקין\חוקי\מוסרי\יהודי"; "כיצד אפשר לשבח את שר האוצר כאשר זה המצב????"; "האם אנו לא תורמים להנצחת השערוריה כשאנו מתגייסים לפילנטרופיה המגוחכת הזו?"; כיצד זה יתכן שעובדי עיריה צריכים לשבת כקבצנים אצל עמיתיהם כשבנק הפועלים הודיע על רווחים של 534 מליון שקל ברבעון אחד?".
אבל בגלי צה"ל, גם בשעה 17.43, רק אמרו ש"זה טיפה בים", ועברו הלאה, לאייטם הבא: ראיון עם מנכ"ל עמותת פתחון לב..."ידוע לך כמה אנשים נזקקים ישנם?" שואלת מודריק. "לא" עונה המנכ"ל. ומוסיף שעל פי נתוני ביטוח לאומי ישנם מליון שלוש מאות אלף איש מתחת לקו העוני. טוב. את זה כבר אנו יודעים. מה שאנו לא יודעים זה למה אף אחד "שם ברדיו למעלה" לא תוהה מדוע המספר רק גדל.
ועוד משהו שנודע לנו ברדיו, ממנכ"ל עמותת פתחון לב: "מחר יתקיים מרתון איסוף מזון באיזה שהוא קניון ליד ראשון. ובשבוע הבא ליד כרמיאל".
"לפתחון לב", מוסיפה ליעד, "עוזרים מכבי האש וגלי צה"ל. וגם גלגל"צ!!!!"
אז אנחנו לא לבד. ויש מספר טלמסר כמובן: 03-7652000.
ואחר כך היה מבזק חדשות. ואחר כך עברו בגלי צה"ל למדור...... הכלכלה.
