אלטרנטיבה לתוכנית דברת - כנס סוכות
מאת: יסו"ד :: 2004 / 09 / 13
אנו קוראים לכם להצטרף למאבק נגד מסקנות דו"ח דברת. להלן עיקריה של תוכניתנו המבקשת לחולל מהפכה אמיתית בחינוך, שתיצור מערכת חינוך שוויונית ותטפח בני אדם בעלי רוחב אופקים, מוסר גבוה, ידע ומיומנות לימודית, כיאה לחברה נאורה ומפותחת, הנבנית לפי עקרונות מדינת הרווחה:
1) יונהג חינוך חינם מלא מן הגיל הרך ועד האוניברסיטה. תשלומי ההורים יבוטלו לגמרי. כל בתי הספר ייהנו ממימון ממלכתי רחב, לכל פעילויותיהם, לפי עקרון האוניברסליות (לדוגמה, מספר התלמידים בבית הספר כמדד כלל-ארצי למימון בתי הספר). תבוטל שיטת הסעד (קביעת "פרופיל סוציו-אקונומי" לכל תלמיד) כמפתח למימון ממשלתי של בתי הספר, שתנציח את המימון הירוד ותחזק את מגמת ההפרטה של החינוך.
2) ייקבעו אזורי עדיפות לאומית בתחום החינוך. באזורים אלה יזכו המורים להטבות מיוחדות (שלא במסגרת תקציב החינוך הכללי, אלא כהקצאה ממשלתית מיוחדת).
3) יוגדל באופן ניכר מספר המורים במערכת החינוך כדי להקטין את מספר התלמידים בכיתות. מספר התלמידים בכיתה לא יעלה על 25.
4) מורה ילמד 20-18 שעות בשבוע . שאר זמנו יוקדש לבדיקת עבודות, לפעילות בית-ספרית וללימוד עצמי לשם התעדכנות מתמדת בתחומו.
5) יועלה שכר המורים באופן ניכר, ולא על-ידי פיטורי מורים, כדרך ראשית לשיפור מעמד המורה. שכר מורה מתחיל יועמד על 10,000 ₪ ברוטו.
6) שכר המורים הנאות לא יותנה ב"הישגים" בהוראה, דבר שלא יעיד בהכרח על איכות חינוכית והענקת השכלה אמיתית לתלמידים, יגרום להתחרות בלתי-הוגנת בין המורים ולהעכרת האווירה ביניהם, ואף עלול לגרום להידרדרות מוסרית של מערכת החינוך.
7) כל המורים יועסקו רק לפי הסכמי עבודה קיבוציים. לא תותר העסקת מורים, ולו במידה קטנה, באמצעות חוזים אישיים.
8) תימנע המהפכה המינהלית המתוכננת. בתי הספר ינוהלו על-ידי מוריהם ומנהליהם. החלטות פדגוגיות והחלטות על מינויים ופיטורים יתקבלו על-ידי מועצת בית הספר, שתכלול את נציגי המורים החדשים והוותיקים ואת נציגי ההורים.
9) לא יוקמו מינהלי חינוך אזוריים (מח"א) במקום המבנה הנוכחי, שאין בו דופי ממשי (ושניתן תמיד ליעלו). מינהלי החינוך האזוריים עלולים לנתק את הרשויות הנבחרות משותפוּת אמיתית באחריות לחינוך בתחומיהן ולפתוח פתח למינויים פוליטיים.
10) שבוע לימודים מקוצר יונהג תוך יצירת התשתית המתאימה לכך: הנהגת יום לימודים ארוך, כולל הזנה, במימון מדינה מלא וחיזוק נאות של כל הרשויות.
11) יגובש חזון חינוכי רב-צדדי במקום דגש צר על הישגיות המאפיין את דו"ח דברת. חזון זה יכלול: טיפוח חשיבה דמוקרטית וערך השוויון החברתי, ידיעת הארץ, היכרות רחבה עם ההיסטוריה והתרבות היהודיות (אצל מיעוטים – עם התרבות וההיסטוריה הרלבנטיות), היכרות עם תרבות העולם וטיפוח היצירתיות של כל התלמידים.
מורים ומחנכים ואזרחים שאכפת להם – בואו בהמוניכם, עם משפחותיכם, לכנס שיתקיים בקיבוץ עין השופט, בסוכת החג, ביום ג', 5 באוקטובר 2004, בשעה 17.00.
אגף המשימות של התנועה הקיבוצית, פורום עין-שמר של מורים ומחנכים, תנועת חברה עכשיו
הנק' שהעליתה נכונות טובות רק שא' קטנה.... מאיפה יבוא הכסף? עכשיו ברצוני לקבל תשובה רצינית ולא את התשובה השמאלנית המסורתית שטוענת שהפסקת ההשקעה בהתנחלויות והשגת הסכם שלום עם הפלשתינאים היא שתוביל לכך. היכולת להעלות רעיונות נורא טובים וססגוניים ללא מתן פתרון כולל המתאימה את הרעיונות למציאות זה דבר מאוד פשוט.
שלוש דברים נוספים.
א. מה תעשה עם מסאת המורים הקיימת קיום שאיכותם הירודה גם היא הביאה למצב הקטסטרופאלי בו נמצא חינוך ילדינו?
ב. האם המצב בו כל המורים ירוויחו 10000 ש"ח בחודש יוביל למצב בו לא יהיה ניתן לצ'פר כפי שנהוג כיום מורים הבאים לפריפריה? אם לא. כיצד תיצור תמריץ כלכלי שכזה.
ג. למעט ההצעה הכספית לא ראיתי בנק' המצויינות שום הצעה לשיפורו של מעמד המורה ודימוי ההורה בעיני התלמיד. האם יש בידך הצעה שכזו?
אודה על התייחסות.
אסף
אני אתייחס כרגע רק לשאלת המימון. הבעיה העקרונית במדיניות כלכלית ניאו ליברלית היא לא בסדר העדיפויות - על מה להוציא את הכסף - אלא בעצם העובדה שהיא מבקשת להימנע משימוש בכסף ציבורי בכלל(ע"מ להמנע מהתערבות ממשלתית במשק ושאר פולחנים דתיים). כאשר תהיינה פה שתי מדינות ולא יהיה צורך להשקיע מליארדים בהתנחלויות, הכסף לא יתפנה לצרכים אחרים אלא פשוט יעלם. הממשלה לא תוציא אותו על שום דבר ולשיטתה גם תגבה פחות מיסים (מכיון "שיש פחות הוצאות").
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להחליט על שינוי עקרוני במדיניות הכלכלית - השקעה של כספי ציבור בצרכי הציבור. "המדינה אינה עקרת בית ותקציבה אינו נשמר בארנק..." - יש לנקוט במדיניות גירעונית אשר תאפשר למדינה לממן את צרכי אזרחיה, יש למסות את ההון באמצעים מגוונים ועמוקים יותר - לשם סיוע במימון ההוצאה הציבורית ולשם צמצום הפערים החברתיים, בנוסף יש גם צורך בהגדרה חדשה של סדר העדיפויות הלאומי.
כך ניתן ליצור רפורמה אמיתית בחינוך, בבריאות, בתרבות ובכל תחום ציבורי אחר בו המדינה המתוקנת מבינה כי לה אחריות על רמת השירותים אותם אמורים לקבל כל אזרחיה.
גירעון, במידה נכונה - שאינה שואפת לאיזון תמידי וגם אינה מופרזת, הוא כלי כלכלי לגיטימי ובעל חשיבות ממדרגה ראשונה ביצירת משק כלכלי פעיל, מתרחב וצומח.
שלום אסף. אנסה להתייחס לנקודת שהעלית אחת לאחת, לא לפני שאדחה על הסף את הטענה כאילו כל שמאלני מדבר על התנחלויות תמורת חינוך או משהו כזה. אגב, זו העמדה, כמעט המנטרה, של שטרסלר. לא בדיוק סוציאליסט...
לעניננו: המימון יבוא כפי שכתב פרסול מתקציב המדינה. כל מדינה נורמלית חיה בגרעון תקציבי. הגרעון היא מלה גסה, שאם היו מכנים אותה "השקעה לטווח ארוך" פתאום כולם היו מחייכים. מה גודל הגרעון האפשרי והרצוי, זו שאלה שניתן להתווכח עליה. כך או אחרת, ברור לגמרי שאם מנהיגים היו באים לציבור ואומרים: "רבותי, הבה נקדם את החינוך בישראל. לשם כך יש להקטין את הכיתות ולצ'פר את המורה. זה עולה כסף. בואו נעשה מאמץ משולב: קצת הגדלת גרעון, קצת ויתור על דברים מסויימים, קצת מלוות חינוך ותוך כמה שנים נצא מהבוץ", אין לי ספק שרוב אם לא כל הציבור היה נרתם למאמץ כזה. במצב בו "איש לאוהליך ישראל" ברור שבעל המאה, גדול כקטן, יעשה את הדבר הראציונלי מבחינתו: לשמור את הכסף עמוק בכיס, אם על ידי העלמות מס ואם על ידי התערבות במדיניות הממשלה על מנת להקטין את נטל המס. את הכסף שלא מושקע בחינוך ציבורי הוא יוציא בעצמו על חינוך פרטי ישיר או עקיף, ויצור אוירה לפיה חינוך, כמו בריאות וכמו טלויזיה בכבלים היא ענין פרטי... עוד טענה חשובה בסוגיית המימון: מערכת חינוך טובה יוצרת יותר משלמי מס!! כך שפשוט מדובר בהשקעה יצרנית-כלכלית שיכולה לתת פירות לקופת המדינה תוך מחזור תיכוני אחד. כלומר ילדים שנכנסו החודש לכתה י', אם יצאו בעוד שלוש שנים כשחינוך רציני באמתחתם, בעוד 5-6 שנים, הם יתחילו בתהליך השתלבות בשוק העבודה כבעלי פוטנציאל לשכר משמעותי, ממנו גם משלמים מסים כידוע. מערכת המייצרת 60% בעלי פוטנציאל לשכר מינימום, בהכרח תורמת [לדעתי במודע, אבל זה לא משנה] ליצירת קופת מדינה קטנה והולכת. אם לסכם את סוגיית המימון: מהלך משולב של השקעה מיידית, גם אם הדרגתית, בחינוך, הקוראת מצד אחד להתגייסות ציבורית ומצד שני מבטיחה גידול בהכנסות המדינה תוך כעשור, הוא מהלך הגיוני לחלוטין. וכמובן שלא אכפת לי לקחת גם את הכסף של ההתנחלויות...עד כאן לגבי ענין המימון. באשר לשלוש השאלות:
א. לא מאסת המורים הירודים הביאה למצב הקטסטרופלי, אלא רמת ההשקעה בחינוך. צבת בצבת עשויה. השקעה ירודה מביאה גם תלמידים ירודים שבתורם יהיו המורים הירודים וחוזר חלילה. יש שקר שאנשי דברת ולא רק הם חוזרים עליו שוב ושוב: "ישראל משקיעה בחינוך המון והתצואות עלובות". לא. הצץ נא באתר אדווה ותראה את האמת, והיא פשוטה למדי: ישראל משקיעה מעט בחינוך והתוצאות בהתאם. וממש לגופם של דברים: על פי החזון שאני מדבר עליו, "ברגע" שיתחיל תהליך שיפור המערכת, ממילא יבחרו מורים רבים לוותר על המקצוע. מצד שני יהיו גם כאלו שישמחו להשתפר. מדובר גם ביצירת אווירה ציבורית תומכת חינוך, תומכת חברה, תומכת יצירה. "פירגון" קראו לזה פעם.
ב. שאלת התמריץ לפריפריה שאלה טובה היא. מסכים שלא חשבתי על זה. תשובה מהמותן: לדבר על ממוצע של 10,000 ש"ח, ממוצע המורכב מכאלו שמשתכרים 8000 במרכז הארץ ואולי 12,000 בפריפריה. אבל, אתה צודק, שווה לחשוב על זה באופן שיטתי יותר. אולי נגלה אז ש"הפריפריה" קטנה בהרבה מכפי שנדמה, ואז ממילא נפתרת הבעיה עוד לפני שנוצרה. אגב, בימי רבין המנוח שימשתי כמורה בבבית שמש, והתמריצים שנתנה אז הממשלה היו מאד משמעותים. למעשה עשיתי תואר שני על חשבון הציבור וגם מכאן מחוייבותי לציבור שהיה מחויב לי באמצעות המדינה והמדיניות הנכונה יותר.
ג. שאלת הדימוי המשולש ההדדי מורה, תלמיד, הורה מחייב דיון ציבורי בשאלה הזו. וזה בדיוק מה שועדת דברת לא רוצה, ומציעה במקום זאת את הברבריות של המיצ"ב. התשובה שלי-שלנו מצויה בסעיף 11, המדבר על חזון חינוכי רב צדדי. תצרף את מה שכתבתי כאן למה שכתבתי בסעיפים א וב', ותצרף את התצריף למה שכתבתי על מימון והנה קיבלת בסיס עקרוני למדיניות חברתית-חינוכית פרוגרסיבית ראויה לשמה ולמעשיה [אם יהיו] ולא רק להצהרותיה.
עד כאן. מתנצל על אורך הדברים, בברכת שנה טובה, אודי
ראשית, תודה על ההתייחסות המפורטת. קראתי בעיון ושמחתי לשמוע עמדה נוגדת.
שלוש הסוגיות המרכזיות נותרו במחלוקת.
א. נכון שבהשקעה בחינוך גם אם היא באה על חשבון של גרעון תקציבי נוכחי יש מן ההשקעה לטווח ארוך, השקעה שתוביל ליותר אזרחים יצרניים המשלמים מיסים ופחות אזרחים שנזקקים לתמיכתה של המדינה, עם זאת יש להבחין בין גרעון תקציבי לבין מצב של קטסטרופה תקציבית שתוביל לשיתוק במצבו הנוכחי של המשק למעין "פשיטת רגל" של המדינה ובהגדרת המצב אנו חלוקים. יש להניח שיש ביננו מחלוקת גם על גודל התקציב שנדרש ליישום ההצעה.
ב.שוב, מהיכרותי השטחית עם מערכת החינוך שמסתכמת באם שעובדת בה כמורה כבר מעל עשרים שנה וליווי טיולים כמאבטח במשך חצי שנה (שוב למימון לימודים) ושנתיים שאני חונך ילד בפרוייקט פר"ח נוצרה אצלי תחושה די חזקה שנולד דור של מורים בעל בטחון עצמי מאוד גבוה אך יכולת מאוד נמוכה. דור זה צריך ללכת.
לא ראוי שדור זה יחנך את ילדי המחר. שוב גם כאן יש ביננו מחלוקת עובדתית על בסיס הכרה שונה של השטח.
ג. לגבי התמריצים למורים בפריפריה, כפי שציינת היו תקופות ואני מאמין שגם כיום שתמרצו מורים באמצעים כלכליים להגיע לנגב, עד שאני סיימתי תיכון לפני כ8 שנים אכן היה דור של מורים ממש טוב שנבע גם מהתמרוץ הכלכלי וגם מאיזושהיא אמונה ערכית.
מאז בשמונה השנים האחרונות התמרוץ הכלכלי לא עושה את שלו, כסף ללא אמונה ערכית לא מוביל ולא יוביל לתוצאה הרצויה.
כיצד משיגים את אותה אמונה ערכית, כיצד מובילים את האנשים הערכיים לחינוך בכלל ולחינוך בפריפריה?
שא' קשה מורכבת שלדעתי אני לא ראיתי (ואני אשמח אם תפנה אותי למקור שנתן מענה לשא' זו) משהו שענה על שא' זו.
שוב מתנצל על אורך התגובה לתגובה, תודה על ההתייחסות.
אסף.
shalom asaf. lo nimtza leiad mikledet ivrit ba20 yom hakrovim. anase laanot lecha acharei sukot. toda, udi
