"לא יעלה על הדעת!!"
מאת: אודי מנור :: 2004 / 09 / 17
משהו מעין זה אמרו לפחות שלושה חברי כנסת שהתראיינו לחדשות הספורט. ומה "לא יעלה על הדעת?", שמשחקי הכדורגל [או הכדורסל] של נבחרות ישראל לא ישודרו באחד מהערוצים הפתוחים [1, 2, 10] או לפחות בערוץ 5 [ספורט בכבלים]. ואמנם, לפני כשבועיים שיחקה נבחרת הכדורגל שלנו בצרפת, וחילצה מהאנטישמים אוכלי רגלי הצפרדעים תומכי סדאם תיקו אפס מכובד. מי שהיה במשחק אמר שהיתה זו תצוגת כדורגל ישראלית ראויה לשמה. מה שחיזק את התסכול הציבורי ובעקבותיו את העליהום על רשתות הטלויזיה הנזכרות – אך בעיקר על הערוץ הראשון כמובן, כי הוא "סתם" ערוץ ציבורי – על כך שהן לא עשו את המאמץ הנחוץ להבטיח את השידור. אם לא ניחשתם עד כאן מה היתה הסיבה, אז לא עשיתם שעורי בית כלכליים-פוליטיים בעשרים השנים האחרונות: המשחק לא שודר כי "זכויות השידור" נמכרו לגורם "פרטי", שהחליט "לעשות קופה" גדולה מדי על הרגש הלאומי של רבים מאיתנו.
עד כדי כך היתה הזעקה גדולה, שועדת הכלכלה, כן ועדת הכלכלה נדרשה לענין. ועדת הכלכלה של כנסת ישראל הקדישה ישיבה שלמה לשאלה, "כיצד קרה שמשחקה של נבחרת ישראל לא שודר". בעקבות הישיבה [13.9.04] הישירו חברי הכנסת כבל [עבודה] ווילן [יחד] מבט למצלמה ואמרו "לא יעלה על הדעת". הם גם אמרו "סקנדל", או "שערוריה", ואולי אפילו מחדל. הם כמובן הבטיחו שבפעם הבאה הוא לא ישנה. כי "לא יעלה על הדעת" שאזרחי ישראל לא יוכלו לצפות במשחקי הנבחרות שלהם.
דבר אחד הם לא אמרו כמובן. "הפרטה". לשווא צפיתי לשמוע מחברי כנסת מיליטנטיים מהאופוזיציה – האחד טירפד ממשלת אחדות והשני לא מפסיק לרדוף אחרי הפשע המאורגן – את מילת הקסם "מדיניות כלכלית". כי הרי מה לנו כי נלין על כדורגל. ומה עם מערכת הבריאות? ומערכת החינוך? והתקשורת? והתחבורה? והאשראי? וקופות הגמל? מה נפקא מינה בין כל אלו לבין המשחק בין ישראל לצרפת? בכל המקרים הללו הרי קרה וקורה [ויקרה?] אותו הדבר: "זכויות השידור\זכויות החולה\זכויות הרופא\זכויות התלמיד והמורה\זכויות הטלפון והאינטרנט\זכויות ההשקעה הכלכלית\זכויות החיים בכבוד בעתיד [רשימה חלקית]" נמכרו לגורם "פרטי" שהחליט לעשות, עושה ומתכוון להמשיך "לעשות קופה" על המציאות הלאומית ועל חייהם הפרטיים של כמעט כל אחד מאיתנו.
אז "לא יעלה על הדעת?!" אולי...אבל מה זה משנה, כשבג'ונגל הפוליטי שלנו החיה היחידה היא הקרנף. לזו יש עור עבה, קרנים חדות, ראש גדול ושכל קטן.
הבאת הנושא כדוגמה להפרטה היא בעייתית במידה מסויימת.
בקצרה, זכויות השידור של משחקי הבית של הנבחרת נמצאות בידי ההתאחדות הישראלית וכשזו מוכרת אותן היא מחייבת את הרוכש לשדר את המשחק בערוץ "ארצי" ופתוח לכל. המחיר גם מתאים למחירי הארץ. לכן אנחנו רואים את משחקי הנבחרת שלנו כאשר היא משחקת בישראל. כלומר, "ההפרטה" לא פגעה בזכותנו לראות את המשחק.
הזכויות של משחקי הנבחרת בחו"ל נמצאות בידי גורמים זרים שממש לא מעניין אותם איזה קהל יחזה בהם בישראל אלא רק להפיק את מירב הרווח. לכן השיקולים של זכות הקהל ישראל לראות את נבחרתו לא מעניינים את הזכיין הזר.
במאמר מוסגר, אין לי מושג באילו תנאים ובאילו מחירים נמכרות זכויות השידור של נבחרת ישראל בר"ג לגורמי חוץ.
מכאן עולות שתי שאלות מרכזיות, האם זכויות שידור של משחקי מדינות (לא קבוצות) צריכות להימסר בחינם למדינות המשתתפות, בכיסוי הוצאות השידור?
והשאלה השניה, שהיא הרבה יותר רלבנטית למה שקרה במקרה שלנו, האם הערוץ הממלכתי צריך במשך שנים לממן קבוצת כדורסל פרטית (מכבי ת"א) על ידי שידור משחקיה ולהישאר ללא כסף הנדרש לשידור משחקי הנבחרת הלאומית?
מסכימה לחלוטין עם יונתן, לפחות לגבי ענין מכבי תל אביב כדורסל, ולא בגלל שאני לא ממש מתענינת בכדורסל. בכל זאת יש ממש בדבריו של מנור. אולי הדוגמא של הפרטת הספורט רחוקה מהפרטות חשובות יותר, אבל היא הולמת את 'רוח' הדברים. כשמפריטים אז מפריטים הכל. וממש לגופם של דברים: אם זכויות השידור נמצאות בידי ההתאחדות. ואם ההתאחדות היא גורם ציבורי. אז אין [או לא צריך להיות ] מצב בו רכוש ציבורי [גם אם פחות חשוב כמו כדורגל] יגיע סתם כך לידים פרטיות. המצב בו ההתאחדות תלויה לקיומה במכירת נכסי ציבור לגורמי הון, אבסורדי.
