עבודה
מאת: ישי פרסול :: 2004 / 10 / 16
עבודה 1: אתמול, יום ו', בבוקר נסעתי לעשות סידורים. זו דרכו של שבוע עבודה בן חמישה ימים לקבל את השבת. בדרך האזנתי לרדיו - ברשת ב' שודרה תוכניתו של יואב גינאי "מה יהיה". גינאי, כדי לענות על השאלה המורכבת הזו, הזמין לאולפן אסטרולוגית וזו פצחה מייד בשלל טיפים ואזהרות לחיים בכלל ולשבוע הקרוב בפרט, מחולקים כמקובל ל-12 מזלות. מכיון שאיני יודע בודאות "איזה מזל אני" האזנתי בחרדה ובתקווה לכל התחזיות. אסטרולוגים, מסתבר, נוהגים לחלק את תחזיותיהם ע"פ נושאים שונים המקיפים צדדים אחדים בחייו של אדם - בריאות, כלכלה, עבודה, משפחה, אהבה וכו'. מכל הנושאים הללו תפסה את תשומת ליבי במיוחד גישתה של האסטרולוגית (שלבושתי על אף ששיננתי איני זוכר את שמה) לתחום העבודה. באזהרותיה והמלצותיה לבני כלל המזלות בנושא זה איפיינה האלמונית את המקומות בהם עובדים המאזינים כגיהנום עלי אדמות. היא הפצירה במאזינים להיות עובדים צייתנים, קטנים ולא מתלבטים, להיזהר בדבריהם, לחשוב שוב לפני שהם מציעים הצעות או לחלופין בוחרים לשתוק, להתבונן תמיד על המתחולל מאחורי גבם, להשתדל לא להפוך לשלב בסולם הטיפוס של עמיתיהם לפסגה, ובאופן כללי - לעשות כל מה שצריך כדי לשרוד בג'ונגל אליו הם הולכים מדי בוקר ובו תלויה פרנסתם. על מנת להקל על המאזינים האומללים, חילקה האסטרולוגית את תחזיותיה ע"פ ימים והמליצה מה בדיוק לעשות או לא לעשות מדי יום.
מבלי להיכנס לויכוח הסתמי על ערכה של האסטרולוגיה, אני נוטה להניח שבכל מקרה מנסחים האסטרולוגים את דבריהם כך שיתאימו לאורח החיים של מאזיניהם ולהתרחשויות המרכזיות בהם. כך התחזיות שאמורות לצייר לנו תמונה על העתיד מבהירות לנו יותר מכל את מצבנו בהווה: נראה שתחת שוט האבטלה, שאינו מסתפק באיומים בלבד, הופך מקום העבודה למנוכר יותר מתמיד. גם המקומות בהם מצטייר בתחזית האסטרולוגית עתיד אופטימי יותר קשורים תמיד לקידום אישי או כל ניצחון זמני אחר במלחמת ההישרדות.
עבודה 2: התקשורת ממשיכה לחמם (בינתיים עוד על אש קטנה) את אפשרות בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה. הכרזתו של אהוד ברק על חזרתו לפוליטיקה החלה באופן רשמי את הקרב בתוך המפלגה עליה אמרה השבוע חני קים: "למרות כל מגרעותיה, רק [בה] יתחולל המאבק על דמותו של השמאל בישראל".
עבודה 3: אתר האינטרנט המעניין "אימגו" מפרסם מאמר שווה הצצה על מחזאות ומצוקות שוק העבודה.
אכן המאבק של עמיר פרץ לראשות העבודה הוא המאבק החשוב ביותר כרגע...
"אזור סיכון" מבחינתנו הוא הטענה של הטהרנים למיניהם כנגד ההתחברות עם בני גאון..
אני לא מכיר את בני גאון ועמדותיו, אבל אסור לפסול באופן אוטומטי ומיידי - לא מעט אנשים עשירים השתתפו במהלכים מקטיני פערים ובטח שבמהלכים מעודדי צמיחה מקטינת פערים.
אולי בני גאון בדיוק הפוך - אני לא ממש מכיר, אבל יש אפשרות שהצטרפותו לעמיר פרץ היא ענינית, ויש אפשרות שהאינטרס העסקי מחייב מדינת רווחה, הקטנת פערים וצמיחה..
על כך כתבה חנה קים לפני כמה חודשים, כאשר נדמה היה לרגע שמתרקמת ברית בין ההסתדרות וחלק מהתעשיינים כנגד נתניהו.
קל להדביק את התואר 'טהרנים' לכל מי שאומר משהו שחורג בקצת מהאפשרויות הסבירות יותר בפוליטיקה. אולי אין לפרץ ברירה אלא להתחבר לבני גאון, אבל אם כך לא ברור מדוע התקפות על לאודר [נתניהו] או לאוטמן [פרס] הן לגיטימות ואף נחשבות, ואילו כרגע יש להחריש כשמדובר באיש החריב במו ידיו את חברת העובדים. 'טהרנות' או לא, אין סיבה שלא לראות בפרץ את הרע במיעוטו ובמקביל להמשיך וללחוץ על הצד השמאלי שלו כדי שהימין 'הבני-גאוני' שלו לא יהפוך אותו לתואם-בייגה, הכל בשם הראיל-פוליטיות.
