הגאון של פרץ
מאת: עזרא דלומי :: 2004 / 10 / 24
לפני זמן לא רב העליתי את מחשבותיי באוזני חבר שאני מכבד את דעתו: בהנחה ששרון איננו טיפש, אמרתי, אני מחפש תשובה הגיונית לשאלה מה גרם לו להקים כל כך הרבה התנחלויות כדי שעכשיו, כראש ממשלה, הוא חותר לפינוין. האם עד כדי כך לא הבין האיש שהתיישבות יהודית בלב אוכלוסיה פלסטינית היא מרשם לאסון פוליטי? הרי לא ייתכן שכאשר הצהיר לא נורא מזמן שדין נצרים כדין תל-אביב, עדיין לא עלה בראשו בדל מחשבה שאת נצרים יצטרך לפנות....
"אתה לא מבין", אמר לי החבר, "בלי ההתנחלויות הוא לא היה הופך לראש ממשלה. מעמדו כמנחיל לאומי עזר לו לכבוש את הימין הרביזיוניסטי בליכוד למרות שבאופן עקרוני הוא איש תנועת העבודה."
התשובה הזו, אפילו איננה מדויקת, גרמה לי לכאב בטן, בעיקר משום שקשה היה לי לסתור אותה. שרון איננו כזה קצר רואי. המחשבה שמניפולטיביות פוליטית מגיעה לדרגה כזו של שימוש באנשים עוררה בי - אדם לא תמים מבחינה פוליטית - צמרמורת קלה.
מתברר, לעתים, שכאשר פוליטיקאי עושה שימוש טקטי מופרז באמצעים הנוגדים את השקפתו כדי לקדם את מעמדו, הוא עלול למצוא עצמו נישלט על-ידי אותם אמצעים. שרון כה טיפח והעצים ללא הבחנה את ההתנחלויות במהלך כהונתו כשר בממשלות ישראל, עד כי היום בהשיגו את מטרתו הפוליטית-אישית, הוא מתקשה לממש את סדר היום האסטרטגי שלו. האמצעים ניצחו את המטרה. הגולם קם על יוצרו.
חשבתי על השיחה הזו בהקשר של גיוס בני גאון לטובתו של עמיר פרץ. פרץ אכן זקוק לבריתות פוליטיות עם המגזר העסקי והפיננסי הן כצורך להרחיב את מוטת עוצמתו הפוליטית והן כדי "להרגיע את השוק" מפני "חזרת הבולשביזם". ברור שהוא צריך לשלם מחירים פוליטיים כדי להשיג מטרה זו. השאלה היא אם בני גאון צריך להיות נושא הדגל וחוד החנית של החדירה של פרץ למגזר העסקי פיננסי. האם ברית עם מי שכמנכ"ל כור התגאה בכמות הפיטורים הדרמטית שביצע במפעליו, האם מי שבזמנו שולחו כלבים של חברות אבטחה בשובתי סולתם, צריך לסמל את "פריצת הדרך העסקית" של עמיר פרץ? ועל ניסיון ההשתלטות על הקו-אופ כבר דיברנו? האם אין אנשי משק עם רקורד פחות בעייתי ופנים יותר סוציאליות כדי לשמש חלון ראווה כלכלי ליו"ר ההסתדרות?
מצבו של פרץ מול השטרסלרים משול למצבו של שרון מול הרוויזיוניסטים בליכוד. הוא זקוק להכשר שלהם כדי להתקדם והוא צריך לשלם על כך. שרון, אם לקבל את טיעוני החבר, בלהט חסר המעצורים שלו היה מוכן לשלם מחירים לאומיים מזיקים כדי לטפס לצמרת. היום, כשהוא נושם אוויר פסגות, הוא חש שמי שעל גבם דהר אוחזים בו במקום רגיש עד כדי יכולת לשבש את יכולתו לנהל את מדיניותו.
מה יחוש עמיר פרץ - אם וכאשר יגיע לצמרת – בבואו לממש את מדיניות הצדק החברתי המובטחת על ידו. האם המחירים שישלם בדרך, לא יכניסו אותו לסד דומה לזה שבו מתפתל עכשיו שרון? מבחינה זאת, הנפת בני גאון כדגל כלכלי-הסתדרותי הוא אות שאיננו מבשר טובות. חשוב לדעת: בדיל הזה לא רק בני גאון נותן הכשר כלכלי לפרץ; בדיל הזה פרץ ממרק את גאון מעברו המאוד לא הסתדרותי.
והלוואי שאתבדה.
התאוריה על שרון מאוד מעניינת.
אך אם נייחס לשרון חוכמה פוליטית גדולה עוד יותר, נוכל להעצים את ה"תרגיל" שהוא עשה.
תוכנית ההתנתקות עברה היום. אם ראש הממשלה היה מהשמאל בישראל, האם היה ספק בכלל להתנגדות הנחרצת לתוכנית? מובן שלא. התוכנית הייתה נדחית על הסף.
התוכנית הזו יכלה לעבור רק ע"י הובלה של מפלגת הליכוד(גם אם היא חצוייה בדעותיה) בדיוק כפי שחוק ההסדרים יכל להתקבל רק ע"י הובלת מפלגת העבודה.
האם ייתכן כי פעולות שרון נעשו אולי בכוונה להפכו לאישיות מרכזית בפוליטיקה מטעם הימין, רק כדי שיוכל לאזן קצת את הימין ולהטותו כלפי השמאל?
(מובן שלא. בדיוני לחלוטין.)
