בארץ סין...
מאת: רן רביב  ::  2004 / 11 / 21
במוסף הכלכלה של מעריב מתאריך 8.11.04 מצאתי ידיעה מרתקת שהועברה על ידי סוכנות ידיעות:
"ממשלת סין תקצץ בהוצאות בשנה הבאה כדי לקדם את המאמצים להאטת הצמיחה".
סין הנהנת מאחוז הצמיחה הגבוה בעולם, העומד על ממוצע שנתי של מעל 9%, צריכה להתמודד עם בעיות אדירות שיוצר תהליך המודרניזציה שעוברת כלכלתה. יחד עם זאת, תהליכי ההפרטה שעובר המשק הסיני לובשים שם צורה מוזרה משום שהם אינם מתלווים כמעט בכלל בהורדת הריכוזיות אלא רק בהעברתה מידי גורמים ממשלתיים, לגורמים פרטיים, החוברים לגופים בין לאומיים. לעיתים מדובר בהעברת הבעלות על חברה מידי אגף ממשלתי לידי בן דודו של הפקיד הממונה, כשאותו בן דוד מיצג קונצרן חדש שהוקם עם הון בין לאומי.
מה שמראה שהאכילה עם מקלות באמת מביאה רעיונות מאוד משונים, כמעט כמו אלו שעולים במוחם של אלו המנגבים את החומוס במקום להשתמש בסכין ומזלג...
כך או כך, בסין שאלת הניהול המרוכז של הכלכלה היא שאלה קיומית עבור עשרות מיליוני אנשים. לא בגלל החשש ששכרם ישחק אלא בגלל מוות מרעב המצפה לאנשים אלו, בעיקר בפנים הארץ, במערב סין.
צריך לזכור שעם כל נתוני הצמיחה המדהימים, והעובדה שיותר ויותר מוצרי תעשיה שברשותנו מיוצרים בסין, זו ארץ שרוב אזרחיה הם חקלאים. [ לפני עשר שנים הנתון הרשמי של ממשלת סין היה 80% מהאוכלוסייה בכפרים]. חלקם עדין מעבדים את שדותיהם בלי מיכון כלל או מיכון מינימלי.
נקודת המפתח בכלכלת סין באלפי השנים האחרונות, שעדיין לא השתנתה, היא תכנון וארגון מרכזי של עבודות התשתית, בתחומים כמו שימור קרקע, אגירה והובלת מים, תחבורה להובלת מזון ומוצרי תשתית וכל הנגזר מכך. כל התרשלות בתחום זה הייתה מביאה למחסור ורעב. אלא שתחום זה שמטיבו דורש השקעה שוטפת ותחזוקה שוטפת, גבוהות יחסית כדי לשמר מצב קיים או לשפרו במקצת, מתקדם רק על בסיס של שלטון מרכזי חזק הדואג שעבודות אלו יתבצעו בסדר עדיפות ראשון, כדי שלא יוזנחו. בלי להיכנס לסיבות של הגורמים המאפיינים את כלכלת המזון הסינית, הן עדין לא השתנו באופן מהותי. הסחר הבין לאומי בגרעינים כולו אינו יכול להתמודד עם גירעון משמעותי הנוצר בגלל חוסר איזון בתוך כלכלת המזון הסינית.
הממשלה הסינית מתמודדת עתה עם פריצת התכנון הריכוזי שאפיינה את רובם של העשורים האחרונים. וכדברי הכתבה:
"הממשלה הסינית מנסה למתן את התרחבותן המהירה מדי של תעשיות המכוניות פלדה ובטון, הגורמות צפיפות יתר בכבישים ומכבידות על אספקת חשמל וחומרי גלם"
לכאורה משק בצמיחה מואצת אכן צריך לנקוט בצעדים מרסנים, הקטנת ההוצאות הממשלתיות, והקטנת ביקושים. אלא שבחינה מדוקדקת יותר מעלה תמונה אחרת. האפשרות של סין להרחיב את המיכון החקלאי לשחרר עובדים לעבודה בתעשייה היא כמעט אין סופית כרגע, כפי שעולה מתחילת הרשימה. הן אלו שישארו בכפר עם טרקטור במקום שור או חריש בידי אדם, והן אלו שיעברו לערים לתעשיה יוצרים ביקושים שיכניסו עוד ועוד אנשים לתוך מעגל הנהנים מצמיחה זו.
את בעיית יצור היתר של המכוניות או בתחומים אחרים, יש לפתור כנראה על ידי תכנון מרכזי, של תחומים אלו וניתוב היצור של המכוניות לטרקטורים. התגובה של השלטון הסיני מזכירה לי אבחנה שהציע דר' יגאל ואגנר בזמנו בין כלכלת פיקוד, שאפיינה את השלטון הסובייטי, לבין כלכלה מתוכננת. הראשונה מתרכזת בשליטה מוחלטת בכל שלבי היצור והמסחר בלי אבחנה בין צמתים מרכזיים לבין תחומים שאינם משליכים על כלל המשק ומטרתה היא השליטה, כאשר הכלכלה היא אחד המכשירים המרכזיים להשיג שליטה זו. לעומתה, כלכלה מתוכננת אינה מחיבת שליטה מוחלטת בכל הדרגים של הכלכלה אלא מתרכזת באיתור הצמתים המכריעים לויסות הפיתוח הנכון של המשק, ובהם מפעילה שיקול דעת חברתי כללי לרווחת כולם ובשליטת השלטון המרכזי. שאלת הריכוזיות נבחנת בכל תחום מבחינת היעילות לעומת האופציה המבוזרת, ונבחרת הגישה שתשיג תוצאות יעילות יותר. כלומר אותו תוצר עם פחות משאבים מבוזבזים, או בגלל יצור עודף או בגלל תחרות על מוצרי תשתית שמיוצרים מתחת לביקוש.
בסין המודרנית כבר הראו שהם יודעים לנקוט בשתי הדרכים ביחד ולחוד, אלא שסופה של הידיעה הקצרה הזו מרמז על מקורו של תהליך זה:
"הבנק המרכזי בסין הודיע על כוונתו ליצור מנגנון גמיש יותר לשערי חליפין בתגובה להמלצת קרן המטבע"
מנקודת מבט זו הכל מתבהר, כל הבעיות השאלות התיאוריות הייחודיות לכלכלת סין נגוזות באוויר, ומתברר, שבקרן כמו בקרן, יש להם המלצה אחת קבועה והם רק מתרגמים אותה לשפות השונות.
את המשך הסיפור לצערנו אנחנו כבר יודעים, הוא מתרחש עשרות שנים באמריקה הלטינית, באפריקה, ועתה גם במזרח אירופה. די קל לשרטט מה יקרה לכלכלה הסינית ככל שהיא תיכנע לתכתיבי קרן המטבע הבין- לאומית.
בכל זאת אני רוצה להוסיף ממד אחד שקשור בייחודה של סין.
הקטסטרופה אם תתרחש שם תהיה בממדים שלא הכרנו כמוהם. מנגנוני הויסות הבין לאומיים אספקת מזון וכו' יהיו בדיחה עצובה ביחס לצרכים של האוכלוסייה הסינית, שאספקת המזון שלה, ברמה הבסיסית ביותר, תלויה בתכנון ופיתוח מרכזי בסין עצמה. כשאלו קורסים הדינמיקה הנוצרת היא של כדור שלג היכול לדרדר עשרות מליונים למות מרעב, כשההיקפים מקשים על כל מהלך של שינוי המגמה ושיקום אספקת המזון לכל סין.
כך שבמקרה זה נראה שגם סיפור מוכר יחסית יכול להפוך לסיפור בלהות שעוד לא שמענו כמותו.
