סל הבריאות חולה

מאת: יפתח גולדמן  ::  2004 / 12 / 12

ראיון עם יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר יורם בלשר

בחודשים האחרונים הובילה 'ההסתדרות הרפואית' קמפיין ציבורי שבו תבעה מן הממשלה להקצות מייד כסף לעדכון סל הבריאות. בתשדירי רדיו שמענו רופאים המספרים על חולים הסובלים ממחלות קשות, והם, הרופאים, אינם יכולים לעזור להם, כי התרופה המצילה לא נמצאת בסל הבריאות.
נפגשנו לשיחה בעניין זה עם יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר יורם בלשר.

מדוע צריך לעדכן בדחיפות את סל הבריאות?

הסכומים שהוקצו, בשלושת התקציבים האחרונים, לעדכון סל הבריאות הם מגוחכים. כתוצאה מכך, תרופות חדשות, שהן תרופות מצילות חיים, נשארו מחוץ לסל. מדובר בתרופות למחלות קשות כמו סרטן, טרשת נפוצה ומחלות לב. אלה תרופות שיעילותן הוכחה מבחינה מדעית, והן רשומות כתרופות מוכרות בישראל. אולם, הן לא בסל הבריאות, ולכן קופות החולים מסרבות לספק אותן למבוטחים, כי אין כיסוי לעלות התרופות במימון שמעבירה הממשלה לקופות.
האזרחים הבריאים של מדינת ישראל לא מוטרדים – כשאתה בריא לא אכפת לך איזו תרופה נמצאת בסל ואיזו נשארה בחוץ. סל התרופות הוא בעיה של החולים ובני משפחותיהם, כלומר: של אלה שהם ממילא במצב קשה, והיכולת שלהם לערוך מאבק ציבורי מוגבלת. גם לארגוני החולים בישראל (כדוגמת 'האגודה למלחמה בסרטן'), אין די תקציבים וקולם לא נשמע. לכן נטלנו על עצמנו ב'הסתדרות הרפואית' להוביל את המאבק החשוב הזה.

איך נקבע ההרכב של סל הבריאות?

התשובה לשאלה זו מחייבת קצת "רקע היסטורי": ראשיתו של 'סל הבריאות' בחקיקת 'חוק ביטוח בריאות ממלכתי' בינואר 1995. הסל שנקבע אז בחוק היה "צילום" של סל התרופות והטכנולוגיות של 'קופת חולים הכללית'. זה היה סל נרחב למדי. אולם, החוק לא קבע באופן ברור באיזה אופן יעודכן הסל. במהלך השנתיים הראשונות להפעלת החוק, הסל לא עודכן כלל, תרופות חדשות פשוט לא נכנסו אליו והישנות אל יצאו.
נערה חולת סרטן בשם טלי לוי התייצבה אז בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובהופעה קורעת לב בקשה שיאפשרו לה לחיות... בעקבות הופעה זו קרו שני דברים: הוספו מייד לסל 14 תרופות חיוניות בעלוּת של 150 מליון שקל, והוקמה ועדה ציבורית לעדכון שוטף של הסל. בועדה חברים נציגי משרד הבריאות, קופות החולים, ההסתדרות הרפואית, נציג אגף התקציבים באוצר ונציגי ציבור. אני יכול לומר שועדה זו, שאני חבר בה, היא ייחודית בעולם ועושה עבודה מצויינת. הדיונים מתקיימים בשקיפות מלאה ועל סמך אינפורמציה מדוייקת, וההחלטות מתקבלות בקונצנזוס.

איך זה עובד?

בכל שנה, בחודש ינואר, מתקבלות פניות להכללת תרופות חדשות בסל הבריאות. כל גורם – חברת תרופות, מוסד רפואי או אזרח פרטי – יכול להגיש בקשה. הבקשות נאספות במשרד הבריאות, באגף לטכנולוגיה. אנשי האגף, בראשות ד"ר אסנת לוקסמבורג, עורכים מחקר מפורט על כל תרופה, ומפיקים מעין "ספר" המהווה ניתוח של התרופה, תפקודיה, חלופותיה, המספר המשוער של חולים שיזדקקו לה וכמובן: העלות.

משרד הבריאות עושה בעניין זה עבודה מקצועית מעולה. חברי הועדה מקבלים, לקראת דיוניהם, את האינפורמציה על התרופות, עם המלצה של משרד הבריאות לדירוג חשיבותן של התרופות החדשות. בוועדה, קבענו סולם של עשר דרגות. שתי הדרגות הגבוהות ביותר (נקראות A10 ו A9) הן תרופות מצילות חיים, או תרופות המשפרות באופן דרמטי את אורח החיים או את איכות החיים. את הדירוגים הבאים (דירוגי B ומטה) מקבלות תרופות חשובות אך פחות חיוניות.
במהלך דיוני הועדה יכול כל חבר לערער על דירוג התרופה שמציע משרד הבריאות. בסוף הדיונים אנחנו מגבשים רשימה של התרופות החדשות, בסדר יורד מבחינת חשיבותן, כשליד כל תרופה מופיעה העלות שלה על פי מספר חולים משוער.

זו נשמעת פרוצדורה מקצועית ויעילה לעדכון סל הבריאות. אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שהועדה לא קובעת את גודל התקציב שיופנה לעדכון הסל! קביעת גודל התקציב גם אינה קבועה בחוק. נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להפעיל כאן את שיטת "הטייס האוטומאטי". כלומר: לקבוע אחוז מסויים מן התקציב שיועבר מדי שנה, באופן אוטומאטי, לצורך הכנסת תרופות חדשות לסל הבריאות. משרד האוצר התנגד לכך בתוקף והכשיל את הדבר. כך, מדי שנה מחליטה הממשלה מחדש כמה כסף יוקצה לעניין זה. ממשלת ישראל, באמצעות שר הבריאות, מקבלת מן הועדה רשימה מדורגת של תרופות חדשות, לפי מידת חשיבותן, כשליד כל תרופה מצויינת העלות המשוערת של הכנסתה לסל. הממשלה היא שמחליטה, בדיוני התקציב, איפה "לחתוך" את הרשימה: מה ייכנס, ומה ישאר בחוץ.
מקובל בעולם, שהתקציב המופנה לעדכון סל הבריאות הוא בין שניים לשלושה אחוז מתקציב הבריאות הכללי. בישראל, מאז שפועלת ועדת העדכון, היתה רק שנה אחת שבה קיבלנו 1.5 אחוז מתקציב הריאות. בשאר השנים הסכום נע בין 0.75 אחוז ל-1 אחוז. זה פשוט לא מספיק! על-מנת שנוכל להכניס לסל רק את התרופות החדשות מצילות-החיים (וכבר אינני מדבר על תרופות פחות חיוניות), אנחנו זקוקים בערך ל-200 מליון שקל בשנה. פירוש הדבר: 1.5-2 אחוזים מתקציב הבריאות. כאמור, במדינות אחרות נהוג, בדרך כלל, להקצות אחוז גבוה יותר מהתקציב.

ובכל זאת, הועדה פעלה במשך כל השנים הללו, והסל עודכן, גם אם לא בסכומים גבוהים מספיק. מדוע נזעקתם עכשיו?

כדי לענות על כך, צריך להסביר מה קרה בשנתיים האחרונות. בתקציב 2003 לא העבירה הממשלה שקל אחד לעדכון סל הבריאות! לאחר מחאות חריפות של שר הבריאות דני נווה, אושרו 20 מליון בלבד לשנת 2003, ונתנה הבטחה ל-40 מליון נוספים בתקציב 2004. מאז אותה שנה התחלנו לעסוק בועדה רק בתרופות החיוניות ביותר – תרופות מצילות-חיים. הצלחנו לגבש רשימה של 17 תרופות כאלה, בעלות כוללת של 140 מליון שקל. התוספת של 20 מליון בלבד לעדכון הסל, פירושה שנכנסו רק ארבע מבין התרופות הללו.
בסופו של דבר, 20 המליון שהובטחו ב-2003 הועברו רק ב-2004. היתרה (40 המליון שהובטחו לשנת 2004) פשוט נשכחה ולא הועברה עד היום. כפי שאמרתי קודם, אנחנו זקוקים בערך ל-200 מליון בכל שנה, כדי לשמור את הסל ברמה סבירה. בסיכום של השנתיים האחרונות, ועוד לפני תקציב 2005, אנחנו כבר ב"מינוס" של כמעט 400 מליון ₪.

ומה התוכניות לתקציב 2005?

בעקבות המאבק שהובלנו, החליטה הממשלה להקצות 120 מליון ₪ לעדכון הסל ב-2005. זה עדיין פחות מהדרוש לנו, במיוחד אם נזכור שהסכום הזה צריך לכסות גם את השנתיים הקודמות, שבהם הועברו רק 20 מליון. הסל ימשיך לפגר אחרי הפיתוחים המדעים והטכנולוגיים של הרפואה. תרופות חדשות וטובות רבות ישארו בחוץ...

באילו תרופות מדובר?

אתן לך כמה דוגמאות: תרופה לסרטן השד, שעלות הטיפול בה היא 4500 ₪ לחודש. משום חשיבותה, מיקמנו אותה במקום גבוה ברשימה. אבל בגלל הסכום הזעום שהוקצה לעדכון הסל, תרופה זו עומדת מקום אחד "מתחת לקו". כמה חולות יכולות להרשות לעצמן לרכוש את התרופה מכיסן הפרטי?
תרופה אחרת התגלתה כיעילה בטיפול במחלות כבד. היא יכולה לחסוך לחולי כבד את הצורך בהשתלה. עלות הטיפול בה היא 6000 ₪ בחודש (כאן כדאי גם לזכור את העלות של ניתוח השתלת כבד...). גם היא לא נכנסה לסל הבריאות. אני חוזר ואומר: כדי להכניס את התרופות האלה ודומות להן לסל הבריאות, נחוץ תקציב עדכון של כ-200 מליון בשנה. אם תמשך המגמה הנוכחית בהקצאת התקציבים, תווצר כאן רפואה פרטית לעשירים, ורפואה גרועה לעניים ולכל השאר.

מדוע בעצם מובילה 'ההסדרות הרפואית' מאבק להגדלת הסל? הרי מצב הסל לא משפיע על תנאי השכר והתעסוקה של הרופאים...

תחשוב על רופא הנאלץ להגיד לחולה שלו: יש תרופה שעשויה להציל את חייך, אבל אסור לי לרשום לך אותה. אני אכתוב לך את שם התרופה על פתק, ואם יש לך כסף (הרבה כסף) תוכל לקנות אותה באופן פרטי. ומה עם החולים שאין להם כסף? ההתיישנות של סל הבריאות פוגעת ברקמת היחסים העדינה שבין הרופא והחולה.
ועוד דבר: כשהוקמה ההסתדרות, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוחלט לא לקרוא לה 'הסתדרות הרופאים' אלא 'ההסתדרות הרפואית', מאחורי השם הזה עומדת כוונה. אנחנו לא רק איגוד מקצועי של הרופאים. אנחנו מחוייבים גם לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל ושיפור מערכת הבריאות מתוך ראיה רחבה ואחריות לאומית. כפועל יוצא מכך, ויתרנו, בהסכם השכר האחרון, על זכות השביתה למשך עשר שנים. עשינו זאת מתוך הכרה ש"שביתה" ו"רפואה" לא יכולות לדור בכפיפה אחת.

האם מצב שירותי הבריאות שמקבלים אזרחי ישראל השתפר או הורע מאז שחוקק 'חוק ביטוח בריאות ממלכתי'?

תראה, החוק הזה הוא אחד מציוני הדרך החברתיים החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל. עד לחקיקת החוק, היו בישראל 70 אלף איש בלי ביטוח בריאות. זה נגמר. מצד שני, עלי לומר, שמרבית אזרחי ישראל, בעיקר מן המעמד הבינוני, משלמים יותר ומקבלים פחות. זה לא נובע מן החוק עצמו, אלא מן המאמצים העקביים של משרד האוצר לרוקן את החוק מתוכנו...

אתה מרבה להאשים את משרד האוצר

אנשי משרד האוצר, במיוחד בתקופת נתניהו, חבטו בחוק הבריאות, עיקרו אותו וסרסו אותו. והתוצאות ברורות: בזמן חקיקת החוק, התחלקה ההוצאה הלאומית על בריאות כך: 78 אחוז הוצאה ציבורית, ו-22 הוצאה פרטית מכיסם של האזרחים. היום, כעבור עשר שנים, רק 66 אחוז מן ההוצאה היא הוצאה ציבורית. זה אומר שאזרחי ישראל משלמים מכיסם כבר עכשיו 34 אחוז מהוצאות הבריאות. במשרד האוצר היו שמחים להגיע גם לארבעים אחוז. הם רוצים להפוך את הרפואה לסחורה הנמכרת בשוק. אם בריאות היא סחורה, נובע מכך שמי שיש לו כסף חי חיים בריאים, ומי שאין לו כסף – מת.

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת 'חברה', גליון מס' 16

חתימה על מנוי לכתב העת

כל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.

לחתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, נא להתקשר - 24 שעות ביממה - לטלפון: 03-9533398.

לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.