ארץ מקלט

מאת: אודי מנור  ::  2005 / 02 / 17

אתי פרז, מגישת תכניות אקטואליה ברשת ב', ואבי פרימור, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה, אינם מבינים את התופעה של עשרות אלפי ישראלים, אולי יותר, שכבר מחזיקים בידיהם דרכון גרמני, ואת התופעה שמעוררת פליאה גם בקרב הסגל הדיפלומטי של שגרירות פולין וגרמניה בארץ, על התורים הארוכים של ישראלים, לחלקם שום קשר ורקע בארצות הללו, המבקשים להשיג דרכון אירופי [רשת ב', 16.2.05, 13.10 בערך]. "פחיתות כבוד" אומר פרימור. "דווקא לשם" מוסיפה פרז את המימד של "שואתששתהמליונים", גם אם לא מזכירה את ליבת הזהות הישראלית העכשווית בשמה. כיצד זה יתכן, הם מגלגלים את השאלה זה לפתחו של זה, ומסכמים ש"אפילו התורכים", ששלושה מליונים מהם כבר יושבים בגרמניה, חלקם דור שלישי, תובעים לשמור על אזרחות כפולה, גרמנית ותורכית, ובכך מביעים כבוד עצמי רב יותר "מאיתנו הישראלים". "מה מושך אותם לשם? דווקא לשם?" לא ברור. פרימור מעמיק את התמיהה כאשר אומר ש"אירופה שהפנתה עורף ליהודים, הופכת להיות היום מקלט לישראלים המפנים עורף לארצם". כפתור ופרח. לא ברור?! מה התמיהה לכל הרוחות... מדינת ישראל הרי מפנה עורף לאזרחיה, המצביעים ברגלים ומחפשים "ארץ מקלט" המקיימת הסדרים המבטיחים עתיד אנושי סביר. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה במדויק, אבל בערך ממש כן: כשאירופה הפסיקה להבטיח עתיד ליהודים, רבים מהם ברחו ממנה. ועתה, כשישראל עסוקה בלהקטין את העתיד ליהודים, הם בורחים ממנה. "נו-הארד-פילינג", ואולי כן, אך כך או אחרת, "ציונות" או לא, "כבוד" או לא, בגרמניה היאוש יותר נוח. הוא מגובה בהסדרים של מדינת רווחה. "האם אתה מכיר עוד ארצות בהן ישנה תופעה כזו?" שואלת פרז את פרימור שאלה רטורית מבחינתה. "לא" הוא עונה בפסקנות. שהרי יש לו חשבון עם עשרות אלפי ישראלים נטולי כבוד. "כן" נספר לו אנחנו. ארגנטינה למשל. מאות אלפים מאזרחיה לשעבר עושים כעת מי באיטליה, מי בצרפת, מי בספרד וכמובן בצפון-אמריקה. רבים, רבים מאד מהם, הצליחו להשיג לעצמם דרכונים, בזכות היותם נכדים ונינים של מי שעזבו את אירופה של אז, ומייחלים להנות מאירופה של היום. גם בבואנוס-איירס ניתן למצוא תורים לפני שגרירויות פולין, גרמניה, הונגריה, רוסיה, ועוד מחוזות של 'תחום המושב' לשעבר. כל עוד האסתי-פרזים, האבי-פרימורים והבנימין-נתניהואים של ארגנטינה, תורכיה או ישראל, ימשיכו לתמוך מתוך בורות או מתוך השקפת עולם במדיניות שוללת-עתיד, נמשיך לסבול בין השאר מעוויתות של כבוד לאומי מושפל. ונעבור לפרסומות [בושם של אסתי לאודר ב-250 שקל לבקבוק].