מחולה לחולה כספנו עולה
מאת: עזרא דלומי :: 2005 / 02 / 28
בתכנית הבוקר של ערוץ 10 (25.2) הופיע חולה בסרטן המעי הגס - קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר - כדי לספר על מצוקתם של חולים בסרטן המעי הגס. הוא הציג בקבוקון – בערך כמו של טיפות אף או עיניים – עם נוזל תרופתי והסביר כי זהו פיתוח חדשני המסייע מאוד לטפל במחלה ואף להציל חיים.
הוא אמר שמחיר הבקבוק, המספיק לשבועיים, הוא 10,000 ₪ (חזור: עשרת אלפים) ושללא סיוע משרד הבריאות וקופות החולים אין לאף חולה לא עשיר במיוחד סיכוי להגיע אל התרופה שבלעדיה יפחתו מאוד סיכוייו להחלים.
התגובה הראשונית שלי הייתה לקלל קודם את הממשלה, את חוק הבריאות הממלכתי, את הניאו ליברליזם, את הגלובליזציה האכזרית ואת סל הבריאות המתכווץ. כמובן שבצדק.
אחר כך, כשקצת התקררתי, אמרתי לעצמי: רגע, רגע, מה יש בבקבוק הזה ששווה עשרת אלפים שקל, מה באמת גורם ל-CC100 תרופה לעלות ריבוא שקלים.
הקוד הוא כמובן "פיתוח חדשני". גם בהיי-טק, שם חברות משלמות מיליארדים על תכנה מתוחכמת, או על פטנט אינטרנטי כלשהו, רק ששם המסחר מתנהל מעלינו - בין מי שמגלגלים הון עתק בשוק-על שלכאורה איננו קשורים בו. אמת, בסופו של פיתוח המחיר הפנטסטי מגולגל אל הצרכנים, רק שכאן הוא פרוס על-פי אוכלוסייה גלובלית ולא על קבוצה קטנה של חולים הזקוקה בדחיפות לפירות הפיתוח. אני מוכן לחכות חצי דור כדי להיכנס לדור הבא של הסלולארי, אינני יכול להמתין חצי דור עד שפיתוח חדשני של תרופה יתיישן מפני פיתוח חדשני יותר ורק אז יהיה שווה לכל כיס.
חוץ מרשעות הממשלה, יש כאן את חטא מחיר התרופות. כי גם אם נניח שהייתה לנו ממשלה מתחשבת וכל תרופה חשובה הייתה נמצאת בסל הבריאות, אני מניח שבמחירים כאלה של תרופות הסל היה תופח למימדים שגם סוציאליסט כמוני היה עלול להיבהל ממנו.
בשאלת תקציב הבריאות הממשלה איננה החוטאת היחידה. לידה קיימות גם חברות התרופות שמבקשות לגזור קופון גדול ככל האפשר על גבם של חולים שעבורם התרופה היא מוצר קשיח. כלומר, אין להם ברירה אלא לקנותו כפי שאנחנו קונים לחם.
מבחינות רבות זו תופעה מפיוזית. גם כאן שמים למישהו (חולה) אקדח ליד הרכה ואומרים לו: הכסף או החיים. מי שיש לו - משלם כופר וקונה סיכוי לחיות. מי שאין לו – הלך עליו. חיים ומוות ביד הממון.
כדאי לקרוא גם את הכתבה בעניין זה ב-YNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3050618,00.html
לא מסכים. פיתוח תרופה עולה מילארדים. ראה את המקרה האחרון של התרופה הישראלית שנכשלה בניסויים הסופיים. אני לא זוכר מספרים בדיוק אבל יש יחס מאד גבוה בין תרופות מפותחות ותרופות שמגיעות לשלב השימוש המאושר. חברות התרופות חייבות להחזיר לעצמן לפחות את הוצאות הפיתוח.
אכן, מגיע שלב שבו הן מנצלות את המונופול שלהן ומרוויחות באופן מוגזם על תרופות, אבל זה בשלב הרבה יותר מאוחר בחיי התרופה.
תעשיית התרופות היא התעשייה הרווחית ביותר בעולם. רווחיהם של תאגידי התרופות הגדולים נוסקים מדי שנה ללא הכרה. הכתיבה הביקורתית נגדם היא מרובה מאוד.
מצ"ב כדוגמית הפניה לביקורת ספרים העוסקים בכוחן העצום -
http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9402E0D7173CF937A25752C1A9629C8B63
(אם יש בעיות יש לי את זה גם בקובץ וורד).
בהקשר זה כדאי להזכיר גם את הנושא המרתק והמחריד של המלחמה של חברות התרופות הפרטיות בפיתוח האוניברסיטאי הציבורי באמצעות רישום פטנטים ותביעות משפטיות שעוצרות מחקר. בערוץ 23 שודר בזמנו סרט מזעזע בנושא, שבו העידו חוקרים במעבדה אוניברסיטאית שהם נאלצו להפסיק מחקר רפואי כתוצאה מאיומים משפטיים מצד חברה מסחרית שרשמה פטנט על מציאת מנגנון מולקולרי בסיסי.
זה לא רק רשע טהור, אלא גם שמיטת השטיח תחת הטענה שלפיה התחרות והשוק החופשי מקדמים את המדע. פעם הדת הייתה זו שהגבילה את המחשבה והמדע ושוחריהם התקוממו והפילו אותה לבסוף. היום שמה של הדת הוא "נאו-ליברליזם" והחולים למיניהם הם קורבנות האמונה העיוורת בה.
וביכלר וניצן כבר אמרנו? גם בהקשר זה
