לא רק חתולים מחשבים את קיצם לאחור

מאת: אודי מנור  ::  2005 / 02 / 4

שלמה ארצי, בתכנית ההגיגים השבועית שלו בגל"צ [21.1.05], המשלבת מחשבות נוגות "על המצב" בשירים טובים, היטיב לסכם את פרשיית הנגיד החדש פישר.
ארצי, כמיטב המסורת של הפסבדו-שמאל התל-אביבי [זה שאריק אינשטיין מייצגו באופן המדוייק ביותר כאשר הוא מבכה את "המדינה שהלכה" תוך הגדרת "הפוליטיקה כזונה", כשכל מה שנותר לנו, "הנאורים", "השפויים", או בקיצור "התל אביבים" הוא "להזהר מהנשר בשמים"], מגנה בקולו הרדיופוני לעילא את היותה של החברה הישראלית גסה, כוחנית, ובעיקר לא נעימה.
איך אפשר לא להסכים להטפת המוסר הזו.
"האדם", מסביר לנו שלמה ארצי, "מורכב בין השאר ממתכות. חלקן אצילות". ומה המתכת הנדירה ביותר אצל האדם? "אצילות הנפש".
זו, אצילות הנפש, נעדרה למשל ביום בו נתניהו פשוט אמר לקליין, אחרי חמש שנות נגידות, "לך". היא גם נעדרה כאשר "סטנלי פישר, הגיע לטרמינל 3 ובידו מזוודה אחת קטנה". לא רק שאף אחד לא בא לקבל את פניו, אלא שבציבור הישראלי הלא-נחמד מייד התקיפו את "האיש העדין" הזה.
אבל לא אלמן ישראל. "קליין גילה אצילות נפש כאשר לקח את פישר למשרד והראה לו כיצד להכנס לתפקיד", הרגיע ארצי. לא פסה תקוות נדיבות ו"אצילות נפש" מהארץ. עדיין.
"קליין" מסביר לנו משורר התל אביביות, בסך הכל "הוריד והעלה לנו רביות בחמש השנים האחרונות". מין פועל זוטר בתחנת דלק רחוקה בכבישים דלילים לאור ירח [אפשר לדמיין את יאיר לפיד בתפקיד נהג המשאית בקליפ שיצולם לכבוד הלהיט החדש הזה].
"פישר", מספר לנו ארצי, "עדיין לא עקר ארצה. ולכן המזוודה הקטנה". רוצה לומר, אדם צנוע. אציל נפש. ועוד אילוסטרציה לכך: "למחרת סיורו המשותף עם קליין בבנק ישראל", מספר לנו ארצי בהערצה מהולה בקנאה, "יצא פישר לריצת בוקר".
אצילות נפש.

וכדי להוסיף חטא על פשע – פשע הבורות בכל הנוגע לתפקידו של הנגיד ותפקידו של רדיו ציבורי ליידע את הציבור באשר למשמעות היום-יומית של תפקיד זה, משמעות שמבחינת לפידים, ארציים, איינשטיינים ודומיהם היא זניחה, שכן אם הרבית עולה, התשלום החודשי על רכב השטח עולה אך גם הרבית על התמלוגים בבנק, ולהפך – ניגן ארצי בסיום 'האייטם' הנוגה הזה את שירו הנפלא של פיל קולינס, "כנגד כל הסיכויים".
איזו אירוניה.

אכן, רוב מעריציו הרבים של ארצי ממשיכים כבר 20 שנה וימשיכו לפחות עוד חמש "לחשב את קיצם לאחור" "כנגד כל הסיכויים", כשהרבית, הגרעון והפיסקליאדה השיקגואית-פישרית-פרנקלית-קליינית ימשיכו לשחוק את "אצילות הנפש" של כל אחד מאיתנו.
כמעט.
שכן המשורר הארצי ימשיך לסנוט בנו על הדרך בה אנו מקבלים ילדים חדשים בכתה.