קפיטליזם חזירי כמשל
מאת: עזרא דלומי :: 2005 / 02 / 9
צריך לקרוא את הדיווח של יוסי ורטר על ישיבת סיעת העבודה שדנה בתכנית הקיצוצים של נתניהו ("הארץ", 4.2.05) כדי להבין סופית את מה שהיה די ברור: שקמפיין הקפיטליזם החזירי של שימון פרס לא נועד אלא לעשיית רייטינג, למשוך תשומת לב באמצעות אמירה על נושא שבמקרה נמצא על סדר היום. כלום לא מעבר לכך.
כידוע, בפוליטיקה, המבחן האמיתי הוא במימוש, כלומר באופן ההצבעה, לא בהצהרות.
ובכן התכנסה לה סיעת העבודה כדי לדון באופן הצבעתה יום קודם לכן על תכנית הקיצוצים הרוחבית של נתניהו והחלה בחיסול חשבונות. התברר שאפשר היה להפיל את הצעת נתניהו, אלא ששלושה משרי העבודה תמכו בקיצוץ: פרס, פינס ושמחון. בלעדיהם התכנית לא הייתה עוברת.
פינס שדיבר נגד, סגר עסקה על משרד הפנים ותמך. שמחון הסביר כי לא ידע שהיה אמור להצביע נגד. ופרס? לבייגה שוחט ששאל אותו מה קרה לקפיטליזם ענה שימון: "אנחנו חברי ממשלה, לא חברי אופוזיציה, אני לא מציע שנשב כאן שבעה. אף אחד לא מת...נשאיר לשינוי את האופוזיציה ונחשוב על העיקר, על ההתנתקות".
כלומר הקפיטליזם הוא חזירי רק כשאתה באופוזיציה; כשאתה בקואליציה – זו מדיניות נאורה. פרס שיש לו תעלול לשוני להסביר כל דבר וכל היפוכו של דבר, אפילו לא נזקק לתעלול מילולי. אני אמרתי קפיטליזם חזירי?? סתאאאאם. זה היה אתמול באופוזיציה, היום יום חדש.
מעניין מה חושב עמיר פרץ על האיש שמולו הבטיח לא להתמודד.
שימון שימון. השאלה מה נעשה אחרי שילך ונאלץ להיפרד מנפלאותיו, על מי נכתוב.
מצד שני נראה שאין לנו מה לדאוג לפחות לא לבעיה הזו.
מתוך הנחה שבתוך חודש מתחילה המערכה על התקציב הבא, מעניין מה יעשה אריק. האם עוד פעם יתן עדיפות לשאלה המדינית תמורת ויתור על מאבק בשאלת גובה הגרעון. לכאורה לפחות יש לו עוד כמה בעלי ברית פוטנציאלים בתוך הממשלה למאבק על תקציב מרחיב.
התנועה טובה ואפילו מצויינת, המאמר נכון וצודק, השאלה מה עושים עם זה, אפילו המפלגה שהייתה אמורה להיות סוציאליסטית זנחה את דרכה ומה שמעניין אותה זה כסאות במסווה של התנתקות.
אי אפשר ליצור תנועה חליפית שתתמקד בנושאי פנים ? למה מפקירים את הזירה לשמאלני מדי - "שחר" או לדתיים כמו ש"ס שרק הם מנגנים על הנושא החברתי ומצטיירים כמגיני השכבות החלשות ?
ככל שעובר הזמן אנשים שמאמינים באמת ובתמים בערכי םחברתיים (כמוני) חושבים שבבוא היום, כאשר נצטרך ללכת לקלפי לא יהיה עבור מי להצביע.
דניאל, עם כל הכאב ועם כך שאני מסכים אתך "בגדול", אני חושב שמה שדלומיט כתב לגבי שימון, נכון גם לנו. אין אפשרות כזו "לא להצביע". תמיד יש מישהו גרוע יותר. היום אם היו בחירות, הכי פחות גרוע, כנראה, כנראה מאד מאד, הוא עמיר פרץ. ב2006? נראה.
אם כבר אנחנו עוסקים ב"שימון" אז היום הוא אמר משהו יפה ברדיו - בתשובה על השאלה האם הוא אופטימי (באיזשהו הקשר..)
"אופטימיים ופסימיים מסיימים את החיים באותה צורה, אבל חיים אותם בהבדל גדול". יפה לא, וזה עולה לי בבריאות להגיד מילה טובה על האיש.
ובעניני תרומתו המכרעת של האיש להרס מדינת ישראל מזה 50 שנה... יצא ספר שכדאי מאוד לקרוא "מפלגה אחת, שתי דרכים", אפשר להזמין אצלי.
דודי, אולי אתה כותב מאמר סקירה על הספר הזה? בנקו אדר או משהו אחר? ובכל מקרה, ספר קצת גם באתר על הספר. זרוק עצם.
קראתי רק חלק ממנו, אני יכול להגיד בשבחו של הספר שהוא מציג באופן בהיר את "תורת המחנות" של חוג אורנים, וזה מופיע דווקא באפילוג הארוך של וגנר ואחיה יצחקי.
כמו תמיד הדברים נראים סכמטיים, לעתים נראים כאילו "אונסים את המפה", אבל, כמי שלמד בשנים 1987-1990 והמשיך להצליח לזהות בצורה קלה וברורה את הכוונות של מקבלי ההחלטות גם לאחר מכן, בזכות דרך הניתוח הזו, אפשר להגיד עליה הרבה טובות.
דרך אגב, זוהי קבוצת השמאל היחידה שאמרה על שרון ש"למרות היותו פשיסט, הוא בצד שלנו"...
בקיצור, וגנר מסתכן בניבוי, ומתעקש שזה תפקידם העיקרי של אנשי מדע, גם אם זה מדע חברתי כמו הסטוריה.
ניבוי של כוונות האנשים השונים, לאו דווקא של השאלה מי מהם ינצח בכל רגע..
תגובה מחכימה יותר לאחר שאקרא
