עוד כמה מילים על הסרטים של קישון
מאת: רן רביב :: 2005 / 02 / 12
בתוך פסטיבל האבל על מותו של אפרים קישון אני מבקש לקלקל קצת את המסיבה.
נכן שאולי היה ראוי להמתין קצת אלא שהשבוע הזדמן לי לראות פעם נוספת קטע מ'השוטר אזולאי' שהקרינו בטלויזיה כמחווה למותו. על הסרט עצמו ועל התפקיד הגדול של שייקה אופיר נכתב כבר הרבה ולא על כך העניין. אלא על התסריט והרעיונות המוטמעים בו באופן גלוי וסמוי.
שנים ידעתי שסלאח שבתי הוא סרט גזעני, בשנה האחרונה יצא לי לראות אותו ונדהמתי עד כמה הגזענות הזו בוטה ועד כמה היא מטמיעה בתוכה את כל מושגי הגזענות האירופאים הרגילים. ההפתעה לא נבעה מהעובדה שגזענות זו הייתה חלק מהחברה הישראלית, אלא מהעיוורון הציבורי העכשווי, המבקש להתרפק על סרטים מהסוג הזה.
לא הקדשתי לכך יותר מידי מחשבה, ובשיחות עם חברים ראיתי שהם כמוני זוכרים את הסרט כגזעני אבל מכיוון שראו אותו לפני שנים אינם זוכרים עד כמה.
אתמול עם הצפיה בחלק מ'השוטר אזולאי' התברר שהעניין הוא שיטתי. זה אינו מקרה ככל הנראה. התברר לי שכל מה שהצליח לעשות ה'נייטיב הלבנטיני' במשך השנים שעברו מאז שהגיע למעברה, ועד 'השוטר אזולאי', הוא בכך שלמד לדבר בצורה יותר ברורה, והצליח לקבל תפקיד זוטר בבירוקרטיה. לא בזכות כישוריו אלא בגלל צירוף נסיבות משעשע, כפי שסלאח שבתי מקבל את דירתו בסוף.
לפני ההמשך כדאי להוסיף גילוי נאות: באופן כללי המערכונים של קישון אינם מצחיקים אותי, גם אלו שאינם גזענים אלא סתם משעממים, ויכול להיות שאם הייתי מבין מה מצחיק הייתי מותר על ביקורתי.
אבל יכול להיות שיש כאן פשוט גזענות צרופה שההומור אינו מצליח להסתירה.
היהודי המזרחי המוצג בשני הסרטים הוא טיפש נלעג והאמפטיה אליו היא אמפטיה שאנו מפנים אל החלש המוכה, זה שאינו מסוגל. כלומר, אי אפשר לכעוס על שבתי על כלום כי הוא 'כזה'. 'כזה' מזרחי שונה מאתנו הנאורים הצופים בסרט ומתגלגלים מצחוק. הצופים הם אגב גם אלו שמיוצגים על ידי שבתי, אלא שהם אינם יכולים לחוש את עלבונו האמיתי, על הטיפשות והערמומיות הנאיבית שלו, המאפשרת לו לשרוד ולקבל דירה, אבל כמובן אינה מכשירה אותו לקחת חלק בחברה ובעיצובה. המבט האירוני, נעשה מאיזה מקום שככל שהוא מכוון כביכול גם כלפי הממסד שאינו מוכשר למלא תפקידו, בעיקר מנציח את מקומו של שבתי עצמו.
באופן זה מצליח קישון לאחוז בשני קצוות המקל - גם ליצר סאטירה חברתית כביכול, וגם לשמר את המעמדות החברתיים במקומם. הרי ברור שנלעגים ככל שיהיו פקידי הממשלה, שבתי אינו יכול להחליפם. הוא גם אינו שותף לשיחה, לא על סוגית התשלום עבור הבת, ולא בשאלת הפוליטיקה. כאן הוא מיצג איזו נורמה פרימיטיבית בלתי נתפסת לכן אין אפשרות לבקר אותו כאדם שווה לנו, ולקבל ממנו ביקורת נגדית, הוא אינו בר שיח. מכיוון שהוא מבחין בשחיתות המפלגתית, כל כישוריו מתמצים באתגר ההישרדות בה. הוא הרי לא מסוגל ליהיות אחד מאלו שינהלו אותה או ינהלו אותה אחרת, לא כפי שהוא נראה, לא כפי שהוא מדבר.
זהו המסר המוטמע בסרט. שכאמור ממשיך באותו אופן גם בשוטר אזולאי.
סאטירה היא עניין מורכב וחמקמק להגדרה, על אחת כמה וכמה סאטירה טובה, לכן לא אכנס לדיון בהגדרת אלו.
ניתן לזהות סאטירות חברתיות המזהות את עצמן וחושפות את עמדת הדובר, ויש כאלו המסתירות אותה. לעיתים סאטירה יכולה לירות לכל הכיוונים ולעיתים היא יכולה לכוון רק לכיוון אליו היא מתנגדת פוליטית. הכל מוכר ונעשה כבר, בדרכים מצחיקות ומצחיקות פחות.
בין השאר יש את הסאטירה היורה לכל הכיוונים, ואינה משאירה עמדה אחת שאינה מבוקרת, ומשדרת את המסר הישראלי המוכר: 'הכל אותו חרא'. צריך לבדוק בחשדנות מסר כזה ועד כמה הוא ביקורתי בזכות האירוניה והביקורת שבו ועד כמה הוא פשוט אשרור מוחלט וטוטאלי של הקיים.
דומה שהסאטירה של קישון היא מהסוג הזה, ואין כאן כוונה לערוך לה ביקורת מהסוג שהצעתי אלא רק להצביע על העובדה, שאם הכל אותו דבר אז מה שנשאר אלו באמת רק הבדלי התרבות - בין בן התרבות מבודפסט או ברלין, לבין הנייטיב הלבנטיני.
דומה שמי שמזדהה באמת עם עמדתו של הכותב, אומר לעצמו: הרי אם נותרנו עם הבדל זה בלבד בודאי עדיף להשתייך למעמד הנלעג והשולט מאשר לנלעג והנשלט. ויותר מכך, מי ירצה להשתיך לאותו מחנה פרימיטיבי של שבתי? לאותו מחנה הדומה כל כך לסביבה הים תיכונית, אליה הגיעו האירופאים בדמותו של קישון וממנה הם כל כך רוצים לשמור מרחק.
נראה שמי שבאמת חשף את ערוותו של קישון הוא לפיד, שהעמדות השמרניות שהניף על הדגל של 'שינוי', הטמיעו בתוכן יותר מאשר קורטוב של גזענות. ובמשך השנים, יצאו מפיו פנינים לא מעטות שחשפו את עמדותיו. מסתבר שיכולות להיות כל מיני נקודות מוצא לטיפוח עמדות שמרניות, והגזענות היא אחת הטובות שבהן.
קישון נפטר, והבעיה לא טמונה בו או ביצירותיו, אלא באופן בו רוחן שורה על החברה הישראלית. עדיין. בקולות אלו הזוכים כבר לייצוג בתוך הפוליטיקה הישראלית, ומבססים פוליטיקה שמרנית המבוססת בין השאר על גזענות פשוטה ומוכרת. בזו יש להכיר ככזו כדי שניתן יהיה להוקיעה, ולהתנגד לה וליצר פוליטיקה שתמיד יהיה ראוי לבקרה, ויחד עם זה לקחת בה חלק. משום שהיא הערוץ המרכזי לשינוי מהותי בסדרי החברה.
אני חושב שזו הצגה לא שלמה של קישון, כיוון שארבינקא ובלאומילך, שני סרטים מרכזיים ביצירתו וגם "השועל בלול התרנגולות" שזכה לפחות פירסום, אינם עונים על הקריטריונים המוצגים כאן. בסרטים האלה החיצים מופנים דווקא אל העסקונה האשכנזית החושבת שהיא מבינה הכל אבל לא מבינה דבר. גם בסלאח שבתי הישוב הישן יוצא רע, כיוון שהוא נחשף בהתנשאותו. סלאח איננו מעורר את רחמי על סלאח. הוא מעורר את כעסי היחס כלפיו
יופי של מאמר דעה!
אני מסכים עם כל מילה.
עזרא. כמובן שאין כאן התימרות לסקירה של יצירתו של קישון. והתרעתי שלא אני המתאים לעשות אותה. הנקודה החחשובה שהעליתי היא איזה יחס סמוי משתקף אליו. העובדה שכועסים על היחס אליו, לא משנה את העובדה שהוא מוצג, כמי שירד זה עתה מהעצים. הצגת האליטה האשכנזית בכל נלעגותה, לא משנה את התמונה וכפי שאמרתי במידה מסוימת אפילו מחמירה אותה. אין למה ונגד מי להתקומם. 'הכל אותו חרא'.
ואם כך אז באמת נשארים רק ההבדלים התרבותיים, ואף אחד לא רוצה להיראות כמוהו ועוד פחות להרוויח כמוהו. כאמור עדיף להיות נלעג ושולט, מנלעג ונשלט. במיוחד שזה קובע גם את קובה המשכורת וכו'
רן
רק בשביל לחזק את השורה התחתונה של רן - שמרנותו של קישון ומכאן שמרנותה של החברה המעריצה אותו - כדאי לזכור שבלי קשר לסוגיה העדתית, קישון פשוט בז למדינה, בז למוסדות חברתיים ומה שחשוב מכך - כי אין רע בביקורת על המדינה ועל המוסדות החברתיים - הוא בז בעומק נפשו לאפשרות של תיקון עולם. יהודי גלותי פאר אקסלאנס: תיקון העולם עבורו הוא ענין למשיח, לא לבני אדם ובטח לא לבני אדם חופשיים או כאלו שממאמצים להיות כאלו.
הסרטים הללו מעוררים לא אחת הזדהות אצל המזרחים כי היא מציגה את המצב כפי שהיה אז. אכן, אנחנו, המזרחים, מוצגים לא אחת כברברים אינפנטיליים וכך היה האופן בו נתפסנו. סבי, שהגיע לארץ דובר שבע שפות ומשכיל, ישב שעות מידי יום ב"לשכת העבודה" כאשר כל אשכנזי שהגיע אחריו קיבל כל עבודה מכניסה ובירוקרטית. סבי זכה לעבוד בסופו של דבר בסלילת כבישים ובעמל כפיים. הוא היה גאה בכך ואני גאה בו על מוסר העבודה והצדק שהנחיל בנו. אך, מעניין לדעת מה מזה נשאר היום? איפה במדרג הכלכלי חברתי נמצאים היום צאצאיהם של אלה ושל אלה? היכן מתגוררים? כמה מרוויחים?
מעניין לראות לא רק את ההתרפקות על ברכיה של ההסטוריה, אלא את היום.
הדבר דומה לפרסומות בטלויזיה וברדיו כיום: כשרוצים להראות שאדם הוא דביל תמיד יהיה גבר (לאישה מותר להיות טיפשה וגבר הופך להיות אפס באופן הזה) ויהיו לו "ח" ו"ע".. גם במקומות בהם יש "כ" ו"א". בתכנית הסאטירה המפורסמת "ארץ נהדרת" המזרחים מוצגים כטפשים ופטתיים (כך גם הנשים) והאליטה הגברית האשכנזית, במקרה הגרוע ביותר, מוצגת כאחת מתכונות החיצוניות שלה (שומן וכיו"ב).
אם כן, סלאח שבתי הסטוריה??
