הרהורים על השביתה בנמלים
מאת: אודי מנור :: 2005 / 03 / 20
תלונות רבות נשמעות לאחרונה על כך ששוב דאגו הועדים הגדולים רק לעצמם. ובכן, לפני שאנחנו שוב מעמיקים יתר על המידה את הביקורת המוצדקת מבחינות היסטוריות-ערכיות על תפקודה העכשווי של ההסתדרות, כדאי לזכור דבר בסיסי: כל איגוד עובדים, מנהגי מטרודן ועד אנשי הנמל, מנהלים במסגרת הכלכלה-פוליטית הנהוגה בישראל בדור האחרון וריאציות של מלחמת מאסף.
מן הבחינה הזו אין מה לבוא בטענות על כך שעובדי הנמלים זכו כל אחד לצ'ק שמן בזמן שקופאיות הסופר פארם קיבלו שטיח אורטופדי. במלחמת מאסף שאיננה מאורגנת - וזו ללא ספק בעיה שלא לומר חולשה בדרך הפוליטית של עמיר פרץ - כל אחד משיג את שמצליח להשיג בהתאם לעוצמתו היחסית בשוק העבודה והמוצרים והשרותים.
מן הבחינה הזו אין גם סיבה לבוא בטענות אל עובדי הנמל שבשביתתם - או באיום השביתה שלה- פוגעים במשק היצרני יותר מאשר פוגעים בבעלי ההון הספקולטיבי [במידה שהבחנה הזו עדיין שמישה ופוריה]. היא הנותנת... בהגדרתם הרי כוחם היחסי הוא מול המשק היצרני, הכולל כמובן אותם עצמם.
צריך גם לזכור שהבעיה המהותית של מה שמכונה 'הקפיטליזם המאוחר' היא הקושי העצום לפעול אזרחית-וולונטארית כנגד ההון הגדול. למיטב הבנתי את המציאות הכלכלית-פוליטית, רק ממשלות וגופים ציבוריים על וטרנס-לאומיים יכולים להתמודד עימו [אלא אם כל אנשי ההון הדומיננטי או לפחות רבע מהם יאמצו עמדה ערכית מהסוג של סורוס]. וכל עוד שזה המצב, אין לאיגוד עובדים ברירה אלא לפגוע במאתיים אלף תושבי באר שבע או במשק היצרני בישראל. עצוב, אבל זה מה יש, וצריך כאמור להביט על התמונה כולה לפני שמשמיצים את ראשי ההסתדרות.
מסקנת העומק היא כפולה. האחת - את המלחמה בהון הגדול כאמור ניתן כנראה לעשות רק באופן מטא-פוליטי [מדינה לאומית ומה שמעבר לה]. השניה - כדי למנוע שביתות הפוגעות באזרחים - אם במיטת חוליים, אם בתחנת האוטובוס ואם בשוק המוצרים הממשיים [הנבדל מהותית, מוסרית וטכנית משוק מוצרי ההון שכל כולו פיקטיבי, מיותר ולא מוסרי משום בחינה] - יש לארגן אמנה חברתית המבטיחה הוגנות בסיסית. אמנה כזו חייבת להתחדש כל הזמן כי המציאות הכלכלית דינמית ביותר כידוע. ושוב, הדרך לאמנה כזו עוברת גם היא בסופו של דבר בפוליטיקה הממוסדת, גם אם כדאי ורצוי להתחיל לגבשה במסגרת 'החברה האזרחית'.
ומענין לענין באותו ענין. שמעתי כמה וכמה אנשים הסבורים שהפרטת הנמלים איננה מהלך כה גרוע לכשעצמו, ובוודאי לא אם היא נעשתה באופן הגון כל כך, שעמיר פרץ רושם אותו כהישג בו העובדים לפחות בדור הראשון, זכו להגנה ראויה לשמה ואף מעוררת קנאה. ובכן, כמו במקרים רבים ברור שהשאלה הבסיסית היא "לא אם אלא איך", כלומר אם כבר הפרטה אז רצוי שבמסגרתה יזכו העובדים הוציבור להגנה ולהישגים מקסימליים. אלא שבמקרה הזה יש לפקפק בצדקת המהלך כולו, גם אם הוא בבחינת "חלב שנשפך".
לעניות הבנתי הכלכלית-פוליטית הפרטה היא לגיטימית ואולי אף רצויה אך ורק כאשר מדובר במוצר שהוא איננו חיוני. למשל ערוץ הקניות בטלויזייה בכבלים, אתרים שונים באינטרנט, מכוני כושר למיניהם ועוד רשימה ארוכה שלצורך הענין נגדירה כ"מותרות". ענין אחר לחלוטין מתקיים או אמור להתקיים בשוק המוצרים החיוניים. שם אין סיבה להפריט מכיוון שכווולם זקוקים להם.
לגופו של נמל, "אפילו" שר האוצר, בהצדקת מהלך ההפרטה, אמר דבר נכון לכשעצמו, שהמשק של מדינת ישראל תלוי כולו בנמלים. זה אכן מצב הצבירה הטבעי של הכלכלה הישראלית, גם אם לא כולם עוסקים ביבוא יצוא, שכן גם המוצרים והשרותים הנסחרים בשוק המקומי נשענים על חומרי גלם ועל אנרגיה שהן כמעט כל כולן מיובאות. ולכן דווקא - ובניגוד לעמדת האוצר - אין סיבה להפריט שרות חיוני כשם שלא מפריטים בטחון או כשם שלא אמורים להפריט בריאות או חינוך.
זאת ועוד, כפי שלוי מורב ואחרים הסבירו כבר מזמן, את הסוגיה המרכזית שעמדה כתרוץ להפרטה - מחיר השימוש ברציף - כבר מזמן קובעת הממשלה ולא איגודי העובדים [שאף פעם לא קבעו אותו ממילא]. כך שאפילו מהסיבה הזו אין שום תרומה עתידית להפרטת הנמלים.
נותר טיעון התחרות, לפיו נמלי מדינתנו - אילת, אשדוד וחיפה - יתחרו זה בזה. ובכן, המקרים של הסלולר והכבלים [ותעשיית המזון, ומחירי הדלק ומה לא] מוכיחים שאחרי ההפרטה המחיר עולה ואיכות השרות או המוצר יורדת. אז מדוע בכל זאת מפריטים את הנמלים? ובכן, מנקודת מבט של הבין-לאדנים שיושבים באוצר, התשובה היא "למה לא", כלומר אם אפשר להעשיר את העשירים על חשבון הציבור תוך הלעטתו של זה בסיפורי מעשיות על "שוק חופשי", אז אין מקום להסס לרגע. אדרבא, בסי-וי של פקידיוט האוצר, בדרכו למריל-לינץ', ירשם המהלך הזה, כמו אחרים, כבונוס של ממש.
ומעבר לכך, וגם אלו דברים ידועים, הנמלים יושבים על אדמות רבות ויקרות מאד. כלומר צפויה לנו כאן, כמו במקרה כביש 6, נדלניזציה מפוארת בסגנון הידוע. חבל שהנמלים לא מופעלים על ידי התנועה הקיבוצית, או אז ידידינו מהקשת היו בוגצים את המהלך בעודו באיבו.
מאמר יפה כתמיד, וסליחה על עודף החיוביות שלי...
הייתי רוצה קצת להרחיב על המושג הון ספקולטיבי - הון יצרני, ולהראות שהוא כן שמיש גם כאן..
אם-כי, יש במאמר ובמציאות מספיק טיעונים להסביר מדוע "הבן לאדנים" שישובים באוצר הם אכן "בן-לאדנים" ולא יותר...
ההנחה של אודי שמחירי הנמל צפויים לעלות לאחר ההפרטה "שתפקידה להביא להוזלה ויעול" - זאת הנחה נכונה המבוססת על מציאות חיינו.
ולפי הטיעונים של מי שמנתח את המעשה הכלכלי בעיקר ע"פ הון יצרני מול הון ספקולטיבי, זאת בדיוק המטרה: מעתה גם הפעילות בנמל תהיה מס על המעשה היצרני...
וכנראה שגם המחלמה בעירק, שקשה לרדיקלים להסביר אותה, ומצליחים למלמל משהו על ה"אימפריאליזם" שרוצה לשלוט בנפט...
אבל, המציאות היא שמאז השליטה על הנפש - במלחמה בעירק - המחיר רק עולה.
אז כנראה שזו המטרה של אותו הון ספקולטיבי - לשלוט בנפט, אבל לא "בשביל האינטרסים של המערב" אלא בשביל האינטרסים של קבוצת ההון הספקולטיבי במערב (ובמזרח, ובעירק...)
ובכל מקרה, ביבי ו"ניצי האוצר" מתנהגים כמו בין-לאדנים וצריך לעצור אותם (ולכלא המופרט..)
