חמש ידיעות, סינתזה אחת
מאת: אודי מנור :: 2005 / 04 / 4
הידיעות:
א. רווחיו הנקיים של בנק לאומי בשנה האחרונה, מיליארד שמונה מאות מליון שקלים חדשים.
ב. רווחיה הנקיים של חברת החשמל בשנה האחרונה, שני מיליארד ומאה מליון שקלים חדשים.
ג. ירון וילנסקי איש גלי צה"ל ראה לנכון לחזור ולשנן את המספר השני ולא את הראשון.
ד. איש בכיר בשוק ההון ששכחתי את שמו דיבר בחריפות נגד דו"ח בכר לרפורמה בשוק ההון ואמר כי ממילא את רוב האשראי במשק מספקים גורמים שאינם בנקאיים.
ה. היחידה למלחמה בפשיעה הכלכלית יצאה השבוע בקמפיין תקשורתי.
והסינתזה:
חברת החשמל לפחות מייצרת משהו. חשמל. בנק לאומי כמו עמיתיו [פועלים דיסקונט וכו] מייצרים מיתון. ומשכורות ענק למנהלים שלהם. גליה "משבר המניות" מאור הולכת כל יום הביתה ו11,000 שקלים חדשים בכיסה. בגלי צה"ל מדווחים על רווחי הבנקים בהתלהבות. זו אמנם נשמעת רק בקולם, אבל זה מספיק. בדרך כלל הידיעה החדשותית היא משהו בסגנון של "למרות המיתון במשק הצליח בנק XX לגלות רווחיות בלה בלה בלה". היום כאשר שר אוצרנו הכריז שהמיתון נגמר, אז הידיעה החדשותית קצרה יותר.
כך או אחרת, טיפשות היא המחלה המרכזית של החברה המודרנית, בעיקר בפאזה הפוסט-מודרנית שלה. הפוסט-מודרניזם הוא פשוט רשיון להיות טיפש, לעשות מזה קריירה ולהתגאות בכך.
ועוד משהו. את רווחי חברת החשמל, שעלו יחסית לרווחי החברה הזו בשנת 2003 פי 9 [!!!] ניתן להסביר בקלות לא רק מהיותה "מונופול", אלא מהעליה בצריכה בחשמל ומתנודות חריפות במחירי האנרגיה, תנודות שהביאו את קברניטי החברה הזו לנקוט העלאת מחירים מופרזת שמטרתה היתה מן הסתם להגן על רווחי החברה. מקומם? ודאי. אבל מובן. כך או אחרת, ומכיוון שצריכת החשמל בישראל עתידה לעלות בעשור הקרוב פי שניים לפחות [בשנת 2020 יחיו במדינתנו היקרה 9 מליון אזרחים], את רוב הרווחים שלה תאלץ חברת החשמל להשקיע בבניית עוד ועוד ועוד תחנות כוח.
אבל גם אם לא יהיה גידול בצריכת החשמל, חברת החשמל נאלצת להשקיע את רווחיה, והיא כבר עושה זאת, בהסבת יחידות הייצור שלה מפחם מזהם אויר, ליחידות מונעות בגז טבעי. כבר היום 12% מהחשמל בישראל מיוצר מהמחצב הזה. תוך כעשור שנים שליש מהחשמל בישראל ייוצר מגז טבעי, שנזקיו לסביבה פחותים באופן דרמטי. רק בתשתית צנרת גז טבעי יש להשקיע מאות מליוני דולרים, וזה מה שחברת החשמל חייבת לעשות, גם כאשר היא מחלקת משכורות מנקרות עיניים לעובדיה ולמנכ"ליה.
ובאותה נשימה נעבור לגליה המפקחת לשעבר והמנכלת לשהווה ולעמיתיה הברונים השודדים. מיותר לשאול מה המנוולים הללו עומדים לעשות עם המיליארדים שהרוויחו. ולמי שלא הבין, יציץ שוב בידיעה "ד" לעיל. ההצדקה ההיסטורית-מבנית היחידה של הבנקים, להיות "חמצן כלכלי" אם לנקוט סיסמה ששימשה אותם לפני שנות דור, לא מתקיימת אם הם לא מספקים אשראי נוח ליחידות הייצור המשקיות, החברתיות [עיריות למשל], התרבותיות [אוניברסיטאות למשל] כיו"ב. במלים אחרות, כשם שאם התקשורת איננה מקיימת את הכלל הנקוט בידה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה" אין לה זכות קיום, כך גם הבנקים: אם הם לא מתפקדים כמכשירים יוצרי אשראי, אין להם זכות קיום. יש להלאימם ולעצב מחדש את אופן תפקודם.
את כל זה ירון וילנסקי [כמו מרבית עמיתיו] לא יודע-לא מבין-לא רואה. אבל האסוציאציה הציבורית "חברת החשמל" עובדת מצוין, והדברים ידועים.
על מקומה של הטיפשות בסינתזה הפוסט-מודרנית הגדולה כבר עמדנו. ונותר רק לקוות שהיחידה לפשיעה כלכלית במשטרת ישראל יודעת את הכתובת של בנק לאומי, בנק פועלים, בנק ישראל משרד האוצר והחוגים לכלכלה באוניברסיטאות ובמכללות למיניהן. שם יושבים הפושעים הגדולים.
בתשדיר שרות של היחידה לפשיעה הכלכלית נראו ידיים אנונימיות חומסות חול, אדמה וכיוצא באלו משאבים ציבוריים טבעיים ומוחשיים. בעידן הטיפשות קשה יהיה להסביר שהיד הענוגה הנראית בתשדיר השרות היא למעשה ידה של גליה מאור ושל ידידיה הברונים השודדים, החומסים לאור יום ובחסות ממשלות ישראל לשלושים שנותיה האחרונות, לא סתם חול, אלא את המשאב הציבורי החשוב ביותר: תחושת האמון ההדדי והבטחון בעתיד החברתי.
בעידן הטיפשות קשה אולי להסביר, אבל אין הרבה ברירות.
כתבה יפה ומאירת עיניים, ובמיוחד לגבי תפקידם האמיתי של הבנקים שאותו אינם ממלאים. ישר כוח אודי.
