תגלית המאה: יש קשר בין שוויון לצמיחה
מאת: עזרא דלומי :: 2005 / 04 / 14
בשבוע שעבר, ביום עיון לזכרו של יעקב גדיש הרצה סבר פלוצקר, העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות". אולי בגלל הפורום, אולי משום שהנושא היה קשר בין צמיחה לצדק כלכלי, הזכירה הרצאתו של פלוצקר את ימיו הסוציאליסטים כעורך "על המשמר".
הבשורה שבפיו: העולם גילה את הקשר בין שוויון כלכלי לצמיחה. הרבה פרשנים מדברים על כך. חברות דרוג האשראי מייחסות לפרמטר זה חשיבות בבואן לבחון מצבו של משק לאומי.
אין כאן המלצה לחזור למדיניות קצבאות, אלא לכלכלת שוק מווסתת המתנהלת בהסכמה בין ממשלה מעסיקים ועובדים.
הסכמה כזאת, הכוללת גם תנאי תעסוקה הוגנים וגובה סביר של שכר מינימום, מאפשרת יתר שוויוניות בחלוקת ההכנסות ומכאן שגם הצמיחה יוצאת נשכרת. פלוצקר הציג את פינלנד ואירלנד כמדינות שבהן מתנהלת כלכלה כזו.
בשורה אחרת בפיו היה דו"ח אחרון של בנק ישראל ובו ביקורת על כך שהצמיחה נעצרת בעשירונים העליונים ואיננה יורדת לשכבות החלשות. פלוצקר טען שממשלות ישראל לא קראו נכון את המפה ושממשלת ברק לא לקחה ברצינות דו"ח שהניחה על שולחנה ב-1999 קבוצה של פרופסורים שהמליצה לטפל בצמצום הפער כדרך לחידוש הצמיחה.
וואלה?? רק ב-1999 גילו פרופסורים לכלכלה את בעיית חוסר השוויון?? רק ב-2005 גילה אותה בנק ישראל?? ואני חשבתי שמשנת 1990 הדברים הללו היו כתובים ב"כוח השוויון בכלכלה", סיפרה של אסתר אלכסנדר. אבל מה, אסתר לא פרופסורית והיא לא שייכת לאקדמיה, מה גם שהיא קראה "המלך העירום" בזמן שבגדי המלך החדשים היו בשורת השוק החופשי ולכן רק מעטים התייחסו לאבחנותיה.
יותר מהכול מלמד הדבר על כמות הזבל שמאכילה אותנו האקדמיה הכלכלית, ועימה הפרשנים הכלכליים. פרשנות צריכה גם לצפות דברים, לומר שאם עושים כך – יוצא כך וכך. אחרי שהתוצאה נקבעה, אין צורך בפרשנות.
ישנו משל שהרביתי לדקלם בעת המאבק על הסדר חובות הקיבוצים: מספרים שכאשר מכניסים קרפדה למים רותחים, תחילה היא אינה חשה בחומם בגלל דמה הקר. אבל כשהיא חשה, כבר אין לה יכולת לקפוץ החוצה.
הנמשל: לא חוכמה לגלות שהצמיחה משרתת את העשירים רק לאחר שהמגזר הבנקאי זלל את משקי הבית והמגזר הפיננסי שופך מיליארדים מקומיים על נדל"ן בחו"ל. לא חוכמה לצעוק שמסוכן לשחרר את הסוסים רק לאחר שהם ברחו מהאורווה וכבר לא נשאר מה לתפוס. אבל על פרשנות מטופשת לא משלמים קנס, גם לא על דו"ח של בנק ישראל שהוגש בעשר שנים איחור.
מר עזרא דלומי,
כאחד הדוגל בהשקפת עולם סוציאליסטית, אני נכנס מידי פעם לאתר ונהנה לקרוא את מאמריך.
השאלה היא מה עושים ? אני מתחבט ומוגיע את מוחי כמעט כל יום, איך לשכנע את הציבור ששיויון בהכנסוצת טוב לכלל, איך לגרום לאנשים להאמין בהשקפת עולם שכזו כאשר ספינת הדגל (מפלגת העבודה האבודה) - איבדה את דרכה ומאבדת את עצמה לדעת ?
לדניאל אסף שלום
אפשר להסתפק ב"עזרא", בלי "מר". זה נורא עצוב, אבל רוב הסיכוי להשפיע מצוי בפוליטיקה, אף כי גם זה פוחת, בגלל עוצמת שלטונו של ההון.
ספינת הדגל (עבודה או אבודה) תשוט לאן שינווטו אותה ראשיה. על מי יהיו ראשיה, אתה אולי יכול להשפיע.
זה קצת מרפה ידיים, אבל אני לא מכיר דרכים יותר אפקטיסביות
באותה רוח נכאים אין ברירה אלא להמשיך ולאמץ קו אותו ניסח כבר אריה קרמפף, והוא שאת מאבקנו לחלוקה צודקת יותר שהיא גם כלכלית יותר יש לנהל במסגרת המונחים של השוק ושל אביריו. כך למשל יש להמשיך את דברי השבח של נתניהו על עצמו, שבראיון שנתן לגל"צ לפני כמה ימים התהדר בהישגים וברפורמות הרבות - 30 במספר לטענתו - אותן הוביל המשרד שבראשותו. יש לבלוע את הצפרדע ולומר לביבי, "כל הכבוד. דחיפתך את עבודות התשתית של רכבת ישראל המחברת פריפריה למרכז מוכיחה שזהו בדיוק תפקידה של הממשלה, כל ממשלה. על זו לוודא שכל אזרח יוכל להגיע לתל אביב וירושלים מדימונה ונהריה ולהפך. אבל אם כבר הוא מגיע שמה, כדאי שיגיע בריא, מחונך וכשכוח הקניה והיוזמה החברתית והכלכלית מצויה בכיסו ובתודעתו". במלים אחרות, את גאוותו על התקדמות הרכבת בישראל - שהיא לא בהכרח מוצדקת, שהרי לא הוא התחיל עם הרכבת אלא האירופאים במאה ה19, אבל מי סופר - יש לתרגם לטענה עקרונית: כשם שרק גורם ציבורי כמו ממשלה יכול לקדם תחבורה שווה לכל נפש או גביית מסים שווה לכל נפש [כן כן, שקר לבן מאד יש כאן, אבל...זה חלק מהמשחק], כך רק גורם ציבורי כמו ממשלה יכול לקדם חינוך שוויוני, בריאות שוויונית, פנסיה שוויונית והכנסה שוויונית, או לפחות הכנסה השואפת לשוויוניות ושלכן מתחילה בשכר מינימום ראוי לשמו. במציאות האורווליאנית בה אנו חיים, עושה רושם שנגזר עלינו, סוציאליסטים, לראות את מלאכתנו נעשית בידי אחרים.
מה שמעסיק אותי מאוד הוא המאבק כנגד הצמיחה שמתעורר אצל שותפינו לשמאל, התחיל בזה סבירסקי שהתיחס לשנות ממשלת רבין וזה ממשיך עכשיו ביתר שאת, כאשר הנתונים אכן מראים שהצמיחה הנוכחית מגדילה פערים.
חשוב לי להגיד, בדרך-כלל צמיחה מקטינה פערים, תמיד הצמיחה נותנת סיכוי גדול יותר להקטנת פערים.
ובהזדמנות זו חשוב לי להפריך את הטיעון של סבירסקי שהצמיחה בימי רבין הגדילה פערים, פשוט תסתכלו בדוח הבטל"א האחרון על תנודות מדד ג'יני.
זה אמנם לא צמצום פערים בהקף שהיינו רוצים, אבל זה עדיין צמצום עוני ופערים רציני דיו.
