בין עבודה להון - חליפת מכתבים
מאת: אודי מנור :: 2005 / 04 / 20
אברהם טל פירסם אתמול (19/4/05) ב'הארץ The Marker' מאמר בו הוא כותב על המרחק הגדל בין עבודה להון. אודי מנור מזכיר לו כי כבר בשנות ה-80 כתבה הכלכלנית אסתר אלכסנדר דברים דומים ומחדד את הצד העקרוני של העניין.
מר אברהם טל הנכבד.
לא שיש לי אשליה שתתקדם מעבר לשורה או שתיים, שהרי מה לכם שם בעיתון החושב ולאנשים מסוגי. אבל, בכל זאת, כל עוד לא הפריטו את זכות התגובה, כל שנותר לי לעשות בעידן הטיפשות בו אנו חיים הוא להגיב. אתה כותב בהתפעלות דברים שאסתר אלכסנדר כתבה כבר בשנות השמונים. מכיוון שאינני מומחה לכלכלה פוליטית [אתה יכול להיות רגוע, גם אתה לא] אני יכול רק לשער שדברים מסוג מה שכתבת נכתבו כבר מזמן על ידי עוד הוגים הגונים [מה שאתה והעורך הראשי שלך לענינים אלו גם כן לא]. כי הרי ממה נפשנו... כל אדם הגון יודע שכל העושר האנושי, כל העושר האנושי על כל מימדיו ותוצריו ומופעיו, הוא אך ורק ואך ורק פרי עבודה אנושית. עבודת תכנון, ועבודת ניהול ועבודת כפיים וכל כיוצא באלו, ובקיצור: עבודה. ומכאן שפריון של ממש כרוך אך ורק בעבודה. ומכאן שכל רווח הון הוא לא מוסרי, מופרך כלכלית ואין לו שום קשר לכלכלה ולפריון כי אם לפוליטיקה במובן הרע של המלה, כלומר הוא נובע מיכולתם של אנשים מסויימים להשתלט על פרי עמלם של אחרים אם באמצעות אלימות, אם דרך מניפולציה של ועל ידי מערכות שלטוניות, אם באמצעות עיצוב דעת קהל מטופשת ואם באמצעות כל אלו גם יחד. אתה ועיתונך [להוציא כמה צדיקות שמתחילות לראות את האמת ולוותר על הנוחות שבטיפשות] תומכים בפוליטיקה של ההון ולכן עליכם לראות עצמכם אחראים לא פחות משרי האוצר בדור האחרון לנתונים שלפתע גילית בדוחות של בנק ישראל [עוד גורם אחראי על המצב, שאגב, אילו העיתון לאנשים חושבים היה מכבד ולו שמץ מהדימוי העצמי שלו, מזמן הוא היה נוקט עיתונות חוקרת כלפי מוסד ציבורי שפועל על פי חוק יסוד בו כתוב שאחריותו היא לא רק ל"יציבות" - פירושה של זו כידוע הוא תמיכה ברווחי ההון, וזוהי המניפולציה שנזכרה קודם לכן, והדברים ידועים גם לטפשים שבינינו - אלא "גם" לצמיחה ולתעסוקה. אבל, בעידן הטיפשות כמעט רק הסיסמאות נחשבות, ולא המציאות]. לא אלמן ישראל, ומודה ועוזב ירוחם, ועוד לא מאוחר. פתח נא את ספרה של אסתר אלכנסדר שראה אור לפני 15 שנה ותקבל הסבר מאקרו-כלכלי למצבנו.
בברכה, אהוד מנור, בית שמש.
טל מפתיע ומגיב בתגובה בלתי מפתיעה בעליל:
שלום, שתי הערות למכתבך: א. המסקנה המתבקשת מהתיאוריות של אלכסנדר (וכנראה שלך) היא שיש לחזור לבעלות ציבורית על אמצעי הייצור - ובמלה אחת: לקומוניזם, שפשט את הרגל לגמרי (מזרח אירופה) או שהופך בהדרגה לקפיטליזם מבוקר (סין). ב. זה כעשר שנים אני מאשים במאמרי את בנק ישראל על כך שהוא מפר בעזות מצח את סעיף 3 בחוק ואף ממשלה לא התערבה בשערורייה. בברכה, א"ט
ומנור שב להסביר, להבהיר ולחדד:
שלום אברהם. קודם כל תודה על תגובתך. מתנצל על הציניות שליוותה את מכתבי הקודם, אבל תאמין לי שהנעשה בארץ בתחום הכלכלי-פוליטי לא נותן לי מנוח, וכל מי שישירות או בעקיפין תומך במשנתם של נתניהו וביילין, מעצבן אותי.
לגופם של דברים, 10 הערות יש לי, ברשותך:
- לא. המסקנה המתבקשת היא לא לקיים כאן את משטר האיימים של ברה"מ, אלא שהציבור דרך ממשלתו הנבחרת - זאת בהנחה שאנחנו עדין מאמינים בדמוקרטיה - צריך לווסת את הכלכלה כך שהעובד יהנה ממרבית פירות עבודתו ולא הטפיל, קרי ההון הגדול. אדם הגון לא יכול לחשוב אחרת. ושוב, "עבודה" היא כל דבר שרוב רובם של אזרחי המדינה עושים, אם במגזר הציבורי ואם בפרטי: חושבים, מרתכים, מלמדים, מתכננים, מנהלים. יש מאמר נפלא שנכתב ערב המהפכה הצרפתית שמתאר את הדבר טוב ממני ["מי הוא המעמד השלישי" לאב עמנואל ז'וזף סייס]
- איך? אם יש צורך אין סיבה לא להלאים שרותים חיוניים ובראשם בנקים. שהרי לפי עדותם הצודקת הם הם "החמצן הכלכלי" ועל חמצן לא משלמים [עדיין] מיליארדי שקלים עמלות וגם לא שולחים הביתה את מנהל מחלקת החמצן עם 30,000 שקל ליום [שכרו של המנוול עמירם סיוון]
- עד שכולנו או רובנו יבין את המינימום המופיע בסעיף 2, אפשר לנקוט מדיניות מיסוי פרוגרסיבית, השקעה בתשתיות פיזיות ואנושיות כמו תחבורה בריאות וחינוך.
- א-פרופו "בולשביזם"... הממשלות בישראל בדור האחרון, בגיבוי מלא וכמעט מוחלט של התקשורת, מקיימות "בולשביזם של הון", כך שאם לשיטתך הקומוניזם נכשל, הרי שאסור היה לממש אותו לאורך כל החזית, עבודה והון גם יחד.
- במלים אחרות, מה שפעם היה משק ריכוזי לטובת העבודה, בדור האחרון הוא משק ריכוזי לטובת ההון, ולא מדובר בבעלי הון בסדר גודל של עשרות, מאות או אלפי אלפים [לפחות מחצית מאזרחי המדינה עונים על הגדרה זו], אלא על אלו שרוכשים דירות בטורונטו, מכוניות בשני מליון שקל ושמלה לחתונה ברבע מליון שקל.
- אם אתה שואל מה עדיף בעיני, אז כדמוקרט וליברל אין לי שום ספק: הרוב עדיף תמיד על המיעוט. אולי לא בתחומי האמנות, שם טעם המיעוט חשוב יותר מטעמו של הרוב, אבל בוודאי בשאלות יסוד של חברה ושרותים, כמו חינוך, מזון וכד' ["חמשת הממים של ז'בוטינסקי" כנקודת מוצא מינימלית, דבר שהיום נראה כמקסימליזם אוטופי].
- עוד בענין קומוניזם: זה לא נכשל מכיוון שהוא אף פעם לא מומש בקנה מידה מדינתי [בקנה מידה חברתי-וולונטרי הוא ממומש ממש ברגעים אלו בעשרות אלפי קומונות ברחבי העולם החופשי, כולל בישראל ו"אפילו" בארה"ב]. בברה"מ לא היה קומוניזם כי אם דיקטטורה רצחנית בחסות הסיסמא של הקומיניזם, כשם שבגרמניה של היטלר התקיימה דיקטטורה רצחנית תחת הסיסמאות של הלאומיות [נאציונל] וסוציאליזם [סוציאליזם]. כשם שהיטלר לא הופך את הלאומיות והסוציאליזם לחסרי תוקף כאשר הוא נשא את שמם לשווא כחלק מהמניפולציה הכוחנית האנטי-דמוקרטית שלו, כך הקומוניזם לא מפסיק להיות אופציה שמותר לפחות לחשוב עליה, בגלל שסטאלין נשא את שמה של התיאוריה הזו לשווא כחלק מהמניפולציה הכוחנית האנטי-דמוקרטית שלו.
- כך או כך, הגיע הזמן שאנשים שחרדים לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית, יבינו ויסבירו ויקרו וישובו ויבינו ויסבירו, שחלוקת העושר כפי שהיא מדלדלת את הדמוקרטיה הישראלית ומביאה אותה לפי התהום, זאת באמצעות מניפולציות כוחניות, אמנם לא רצחניות, אך בהחלט אנטי-דמוקרטיות.
- ולגבי דבריך על כך שאתה תוקף את בנק ישראל, אני מודה שהן חמקו מעיני אבל אני מניח שהבעיה אצלי. בכל אופן אני מברך אותך על כך ברכה גדולה ומקווה שענין זה יתוסף לדיוןם מאקרו-כלכלי ראוי לשמו, שמתחיל מחלוקת העושר הלא סבירה שמתקיימת פה, ושנובעת מהעדפה ממשלתית ריכוזית בולשביקית פונדמנטליסטית, את ההון הגדול על כל שאר מגזרי החברה, כל זאת בשם "גלובליזציה" ושאר דברי הבל [שהרי "גלובליזציה" אפשר ליישם בשורה ארוכה של דרכים, כמו שמוכיחים הפינים, היפנים, האירים ו"אפילו" האמריקאים].
- תוכל להתעדכן במחשבה מאקרו-כלכלית ראויה לשמה לא רק אצל אלכסנדר, אלא גם באתרי אינטרנט כמו www.yesod.net , האתר של "העוקץ", האתר של ההסתדרות החדשה, האתר של "חברה צודקת", כל אלו נגישים דרך גוגל.
בברכת חג שמח, אהוד מנור.
