מתנה לחג

מאת: אודי מנור  ::  2005 / 04 / 24

יום חמישי [21.4.05], חמש וחצי לקראת ערב, ירון וילנסקי בתכנית האקטואליה הנעימה שלו, מעלה לשידור את נאוה ברק. גם היא, כמו תכניתו, נעימה לאוזן, וגם יוצרת הזדהות, לא רק כי היא הננטשת המפורסמת, אלא בזכות לבה החם. היא הרי נשיאת עמותת "עלם" לנוער במצוקה. ירון וילנסקי מצידו, עושה רושם החל לקרוא את המאמרים החתרניים שראו אור בעיתון 'הארץ' לאחרונה, כי למרות הנעימות שבשעה, בתכנית ובמרואיינת - שלא לדבר על הנושא: סיוע לנוער במצוקה!!! - הוא מקשה על נאוה בשאלה מפתיעה למי שרגיל ברוח הזמן הנושבת מגלי צה"ל והעיתון לאנשים החושבים: "האם יש לך הסבר", תוהה בקול וילנסקי, "לכך שיש כל כך הרבה עמותות סיוע?". נאוה, בקולה הנעים אומרת שהיא "היתה רוצה לראות את המדינה לוקחת על עצמה יותר", אלא שהפכנו "ממדינת רווחה למדינת אזרחיה".

גם תוך כדי ריצה, כשהדופק מתקרב ל-150 פעימות בדקה, אתה לא יכול שלא לבכות את ההבחנה הזו... ממה הומה נפשה של הגברת הראשונה לשעבר? שלהיות "אזרח" פירושו להיות תלוי בעמותות התלויות מצידן באנשי העסקים, שמצד אחד נשענים על סיוע המדינה בהחלשת העובדים שלהן, ומצד שני על חוסר ההבנה של רוב הציבור - כפי שמבטא זאת באופן מובהק ירון וילנסקי, מי שאמון על זכות הציבור לדעת - שמדינה קטנה לרעת רוב האזרחים היא מדינה גדולה לטובת מיעוטם.

כך או כך, נאוה ברק מסבירה שבהעדר מעורבות של המדינה, "זו שעתה היפה של החברה האזרחית ושל המגזר השלישי". למרבה הפלא, וילנסקי לא מרפה. "את לא חושבת", הוא שואל, "שבממשלה לאף אחד אולי לא אכפת שרמת האלימות בקרב הנוער בעליה מתמדת? האם לא מדובר במדיניות?".
"מדיניות" הוא אמר.
"הרמה להנחתה" קוראים לזה במקומותינו.

כל שנותר לנאוה ברק לומר ברגע זה יכול היה להשמע כך: "אכן, אמנם זו מדיניות ויש להלחם בה ללא הרף, בין השאר על ידי ראיונות מסוג זה, וגם על ידי הוקעת המצב ודרישה מפורשת מכל התורמים למיניהם להביע עמדתם כלפי המצב בו הממשלה מייצרת מצוקה כדי שלבעלי העסקים הגדולים תהיה הזדמנות לגזור קופון ציבורי בדמותה של פילנטרופיה מתווכת עמותות".

ומה היא אמרה בפועל? "אינני יודעת. אך כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא". ועוד הוסיפה רשימת שמות של האנשים החמים המאפשרים לה אמנם להציל נפש אחת או שתיים. "נוחי דנקנר" למשל, ומנכ"ל גיתם שבעוונותי שכחתי את שמו, ומנכ"ל פרטנר שגם שמו שלו פרח מזכרוני, ומישהו מחברת החשמל ועוד כמה.
"ואת גם עושה להם פרסומת ברגע זה" הוסיף וילנסקי בחתרנות מהוססת. ונאוה, לא מתבלבלת. "אוסיף ואקריא את הרשימה הזו ככל שיתאפשר לי".

יתאפשר לך נאוה, יתאפשר לך כנראה עוד הרבה זמן "לתת מכל הלב" ולהתראיין על כך בתכניות האקטואליה. זו אכן טיבה של האקטואליה שלנו, ערב חג החרות, תשס"ה.