כתב העת 'חברה', גליון מס' 19 - עבודה

מאת: יסו"ד  ::  2005 / 05 / 1

יצא לאור גליון מס' 19 של כתב העת 'חברה'. כיאה לגליון חודש מאי, עניינו המרכזי עבודה ועובדים. בגליון מאמרים הבוחנים היבטים שונים של נושא זה בארץ ובעולם, הן בהיסטוריה והן בהווה.

אנו מביאים כאן את מאמר המערכת הפותח את הגליון:

ביום רביעי, ה-20 באפריל (יום לפני ירידתו לדפוס של גליון זה) הסתיימה שביתת הנהגים בחברת 'מטרודן' בבאר-שבע – שביתת העובדים הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. במשך חמישה חודשים נאבקו הנהגים על זכויות העובדים הבסיסיות שלהם כנגד הנהלה אטומה שהתעמרה בעובדיה. הם עמדו בנחישות מול סרבנותם של ראשי החברה, מול מצוקתם של תושבי באר-שבע (שנשללה מהם התחבורה הציבורית) ומול פעילותו המרושעת של שר התחבורה מאיר שטרית, שהתערב ברגל גסה בסכסוך עבודה לגיטימי בחברה פרטית, ועשה כל שביכולתו (וקצת מעבר לכך) על-מנת לשבור את השביתה.

שבעים הנהגים של מטרודן חוזרים לעבודה לאחר שזכו בהשגים לא מבוטלים: ההנהלה הכירה בועד העובדים; בוטלה הפרוצדורה של הטלת קנסות שרירותיים על עובדים (מעתה תהיה הסמכות להטיל קנסות בידי ועדת משמעת שבה נציגות לעובדים); שכר הנהגים יועלה בכ-7.5 אחוזים. אולם, העובדים נאלצו לוותר על דרישתם העיקרית: חתימת הסכם-עבודה קיבוצי (ההנהלה הסכימה להכנס למשא ומתן בעניין, אך לא יותר מכך).

מי שיטען שהעובדים התפשרו על מעט מדי, חייב לשאול את עצמו איפה היה ומה עשה הוא במשך 147 הימים של שביתת הנהגים. הצפייה שחבורת עובדים קטנה מן הפריפריה תשנה מן היסוד את מצב יחסי העבודה וזכויות העובדים בישראל היא צפיה מופרכת. באופטימיות מפוכחת אפשר לומר, שנהגי מטרודן, גם אם לא הצליחו לשנות את המגמה הכללית במצבם של העובדים, הצליחו לפחות לעצור את ההתדרדרות.

אין מתאים מגליון האחד במאי, שחל השנה ממש בתום ימי הפסח, בכדי לדון בהתארגנות עובדים. זה לא נושא פופולארי; ערוצי הטלויזיה מעדיפים לשדר כתבות צבע על חולים, על עניים ועל רעבים. הם מצטלמים יותר טוב מעובדים מנוצלים. גם 'פעילים חברתיים' מסוימים בכמה מן ה'עמותות החברתיות' מתחילים לנוע באי נוחות כשהדיון עובר משיח ה"חמלה" על החלשים לעיסוק בזכויות החברתיות, המשפטיות והפוליטיות של העובדים. קשה לאהוב איגודי עובדים. קל להשתכנע מן התעמולה הארסית של משרד האוצר, המציגה את אנשי האיגודים כחבורה של אינטרסנטים כוחניים. קל להזדעזע מ"גילויים" יזומים ומוּטים על "שחיתויות" של ראשי איגודים. קל לצייר את ההסתדרות כמערכת בירוקרטית מסואבת המשרתת את העובדים החזקים ובעיקר את שימורה העצמי. אבל עבודה מאורגנת היא תנאי הכרחי לחברה בריאה ולכלכלה צודקת. היא תנאי הכרחי לדמוקרטיה.

דמוקרטיה פירושה משטר של חירות. וחירות פירושה יכולתו של כל אדם להשתתף בקבלת ההחלטות הנוגעות לחייו – ובתחום העבודה כמו בכל תחום אחר (או יותר מבכל תחום אחר). איגוד העובדים הוא אמצעי שמאפשר לעובד השכיר מן השורה לפעול בתחום יחסי-העבודה כמקבל החלטות, ולא רק כמקבל הוראות או מקבל נדבות. אף אחד לא מבין זאת יותר טוב משר האוצר שלנו ופקידי משרדו. לא לחינם הם מציגים בגאווה את "שבירת העבודה המאורגנת" כאחד ההשגים החשובים שלהם. לכן ראוי שהמאבק להצלת העבודה המאורגנת יעמוד בראש סדר העדיפויות של כל סוציאליסט ושל כל שוחר-דמוקרטיה.

המדרש מספר, שבשעה שחנו בני-ישראל על הים, היו השבטים מתנצחים ביניהם: זה אומר "אין אני יורד לים תחילה" וזה אומר "אין אני יורד לים תחילה". קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים. שבעים הנהגים של חברת 'מטרודן' הם נחשון בן עמינדב שלנו. איש לא קרע להם את הים – לא אל, ולא מלאך ולא שליח. הם קפצו למים הסוערים.

147 ימים עמדו נהגי 'מטרודן' במאבק על זכויותיהם הלגיטימיות ובמאבק על עתידה של הדמוקרטיה בישראל. נודה להם על נחישותם, נבקש את סליחתם על כל מה שיכולנו לעשות ולא עשינו, נאחל להם ולנו חג פועלים שמח.