טיוטת מחשבה: מח"ץ - מאבק חברתי צרכני
מאת: חנן כהן :: 2005 / 05 / 13
אני מפעיל את האתר "לא רלוונטי" שבו אני בודק שמועות אינטרנט ומכתבי שרשרת. בחודשים האחרונים מתרבה תפוצת המכתבים הקוראים לחרמות על החברות הסלולאריות והצעות לדרכים שונות לפגוע בהן. הכעס על החברות נובע מהעלאת התעריפים שהם גובים, העלאה שסיבתה הורדת תעריפי הקישוריות שנכפתה עליהן על ידי משרד התקשורת.
שוב, העלאת תעריפים כתוצאה מהורדת תעריפים.
הבעיה שאני רואה בחרמות ובמאבקים האלה היא שהם מתקיימים בדרכים הלא נכונות. תוצאתו של מאבק ציבורי מוצלח היא ניראות שמייצגת כח של הרבה אנשים. העובדה שכותבים הרבה על החרם לא בהכרח מבטאת את כמות האנשים שלא השתמשו בטלפונים הסלולאריים ביום החרם ולא תגרום בהכרח להצלחתו של החרם. רק החברות הסלולאריות יודעות בכמה באמת פחת השימוש וכמובן שאין להם אינטרס לפרסם את המידע.
מאבק נכון צריך להתקיים מול מי שיש לו אפשרות להפעיל כח על החברות
הסלולאריות, ואלו הם משרד התקשורת והממונה על ההגבלים העסקיים.
אבל זה לא העניין עצמו אלא רק דוגמה ופתיח.
העניין עצמו הוא ההבנה שלי שהזהות המשמעותית של מעבירי מכתבים השרשרת נגד
החברות הסלולאריות היא הזהות שלהם כצרכנים. החברות המסחריות מפעילות הרבה
כח כדי למחוק את הזהות המעמדית, או את הזהות האנושית (זכויות אדם בסיסיות) ומצליחות בכך.
אנחנו כפעילי שינוי חברתי נאבקים בזהות הזאת ומנסים להזכיר לאנשים שיש גם
זהויות אחרות שבשמן מוסרי, צריך וכדאי לפעול. הבעיה היא שאין לנו ממש קהל.
הרעיון שלי הוא שבמקום להיאבק בזהות הצרכנית, אולי כדאי להתחבר אליה ולדבר איתה. שפת הזהות הצרכנית מוכרת לאנשים מהחוויה היום יומית של השיחה,קליטת המסרים והפעילות היצרנית (כמשרתי צרכנים).
אולי בנוסף ליסו"ד - ישראל סוציאל דמוקרטית כדאי להקים את תנועת מח"ץ –
מאבק חברתי צרכני? מח"ץ יכולה לפעול בשדה הצרכני, יחד עם קהלים גדולים, כדי לקדם את אותם רעיונות שבשפה אחרת יהיה קשה להתחבר אליהם. תנועת מח"ץ לא תמציא מחדש אסטרטגיות וטקטיקות למאבק צרכני אלא תמחזר אסטרטגיות, טקטיקות וערכים קיימים של השינוי החברתי.
לדוגמה, תנועת מח"ץ יכולה להוביל את המאבק בחברות הסלולאריות מתוך תפישת
אחריות המדינה לזכויות אזרחיה, גם כצרכנים. תנועת מח"ץ יכולה להיאבק בתהליכי ביטול השידור הציבורי שגורמים לפגיעה בצרכנים שלו. תנועת מח"ץ יכולה להיאבק בתהליכי הפרטה מתוך ידיעה והוכחה שהם פוגעים
באיכות שמקבלים צרכני השירותים המופרטים.
אני יודע שהרעיון הוא בעייתי, וסותר באופן מהותי חלק מהערכים ודרכי המחשבה הקיימים. אני מציע לחשוב קצת ולתת לרעיון צ'אנס קטן, לפני שזורקים אותו לפח.
אני חושב שהרעיון נכון. הוא נכון כי הוא משרת אינטרס צרכני "צר", אם הוא מצליח כמובן, והוא עשוי לשרת אינטרס פוליטי רחב, אם וכאשר אנשים שראו שהתארגנות לענין לגיטימי אפילו בעיני "הקפיטליסטים" מצליחה, מסיקים שיתכן וכדאי להתארגן למטרות אחרות, פחות "לגיטימיות", כמו איגוד עובדים, או אפילו מפלגה ר"ל.
עד כאן החדשות הטובות.
החדשות הרעות, כרגיל, הן בתחום ה"איך". הבעיה בה נתקלו מארגני החרמות למיניהם היא אותה בעיה איתה מתמודד כל מי שרוצה להגיע לקהל רחב, אם כדי למכור לו קוקאין, קוקה קולה, מעריב או "חברה".
הבעיה היא גם שלא מדובר בבעיה, אלא במצב צבירה: החברה המודרנית היא אנונימית, אינדיבידואלית, דינמית ומורכבת. גם באיראן, גם בגרמניה של היטלר, בטח בימינו.
איך מתגברת על כך חברת קוקה קולה? באמצעות פרסומות מסיביות.
בשביל זה צריך עוצמה פוליטית המיתרגמת למה שמכונה "כסף".
פתרון אחר יכול להיות האינטרנט: מגיע לכל אחד, פתוח, זורם, נגיש, זול.
האמנם? יתכן נגישותו, זרימותו וכו' לא רק מבטאים את מצב הצבירה האמור, אלא אף מגבירים אותו.
שוב תיק"ו.
אז עד שאנו לא פותרים את הבעיה הזו, נמשיך להסתובב במעגל ההמתנה של התסכול: אנחנו צודקים - אם מול סלקום ואם מול נתניהו - אבל מעטים.
מעטים, בודדים ונפרדים.
מי שיצליח להפוך את המגמה הזו, הוא זה שיכנס לפנתיאון.
מעתה אמור, "כיצד נהיה אנו ללא-אנו" פירושו איך נהיה ממעטים, בודדים ונפרדים, לרבים, מחוברים ומאוחדים.
שבוע טוב.
