על תאגידים ובני אדם
מאת: צור משעל :: 2005 / 07 / 26
על הסרט 'התאגיד' (קנדה 2003), בימוי: מארק אחבר וג'ניפר אבוט
אילו תאגיד היה בן-אדם, איזה מן אדם הוא היה?
על השאלה הזו, המתבקשת לאור הגדרת התאגיד כ'אישיות משפטית' (legal person), מבקש הסרט 'התאגיד' לענות. הסרט מנתח את התאגיד ניתוח מעין פסיכולוגי, על פי הקריטריונים לבריאות הנפש של ארגון הבריאות העולמי.
באופן לא מפתיע, מסקנת הסרט היא שיש לאבחן את התאגיד כפסיכופט.
מה שכן מפתיע - וגם די מפחיד - בסרט הוא היקף הנזק שגורמת הישות הפסיכופטית הזו, שהיא כיום הכוח הכלכלי הדומיננטי ביותר בעולם (בשנת 1999, 51 מבין 100 הכלכלות הגדולות בעולם היו תאגידים רב-לאומיים, ורק 49 הנותרות היו מדינות). לא שלא ידענו את זה, אלא שזו הפעם הראשונה שמישהו הצליח להמחיש זאת באופן כה מקיף וברור, שמצליח להוציא את הנושא החשוב הזה ממדורי הכלכלה.
במשך קרוב לשלוש שעות, מפזר הסרט, במידת האפשר, את הערפל סביב התאגידים - מתי ואיך הם נוצרו (בארה"ב של אמצע המאה ה-19, כהתאגדויות של אנשים שקיבלו אישור מהמדינה להקים מפעל כלשהו לטובת הציבור), וכיצד הם הפכו, היום, לגופים חסרי עכבות מוסריות, שאינם ניתנים לשליטה, ואשר מונעים על ידי רווח כספי בלבד. כפי שאומר בסרט מייקל מור "אצל החבר'ה האלה אין דבר כזה מספיק".
הסרט כולל למעלה מ-40 ראיונות, לרבות עם "תותחים" כבדים בתנועת האנטי גלובליזציה כמו נעמי קליין, נעם חומסקי ומייקל מור (אפילו להבדיל מילטון פרידמן, האיש והאגדה, מבצבץ על המסך לכמה רגעים). למרות אורכו וריבוי המלל בו, הסרט מצליח לרתק במרבית חלקיו. הראיון המדהים בסרט שייך דווקא לאדם המשמש כיועץ לתאגידים, אחד מאלה שמייצגים את הצד השני: לדבריו, המטרה הסופית של התאגידים היא הפרטה מלאה של העולם, כך שגוף פרטי יחזיק את הזכויות לכל דבר קיים. נושא ברור שעולה בסרט הוא הקשר הסביבתי חברתי. אותו תיאבון בלתי ניתן להשביע של התאגידים, מביא לניצול יתר - הן של בני-אדם והן של הסביבה.
הסרט מתעד ארבעה מקרים לדוגמא של פעילות תאגידית הפוגעת בתחומים שונים - עובדים וזכויותיהם, בריאות האדם, פגיעה בבעלי חיים ופגיעה בביוספרה. במובן עמוק, הפגיעה בעובדים שמועסקים ב"אזורי הסחר החופשי" בדרום מזרח אסיה בשכר רעב, ותחת אבטחה צבאית, והפגיעה בפרות להן ניתנת תוספת להגברת ייצור החלב הגורמת להן למחלות קשות (ופוגעת גם בבריאות האדם), נובעת מאותו מקום של ניצול. כמובן שגם ההכחשה וההסתרה של הפגיעות הללו נובעות מאותה מדיניות תאגידית.
אם כן התאגיד, אילו היה בן-אדם, היה, ככל הנראה, טיפוס שלילי ביותר. הבעיה היא שהתאגיד הוא לא בן-אדם, התאגיד הוא מוסד. נועם חומסקי מדבר על זה שלבני האדם יש מגוון של התנהגויות מוסריות. התאגיד בנוי כך שהוא לא יכול לפעול אחרת. מטרתו היחידה היא לפעול למקסום רווחיהם של בעלי המניות.
ומה עם אלה המנהלים את התאגיד? הם לא בני אדם?
הסרט מציג את העניין הזה היטב דרך הפגנה שהתקיימה בחצרו של סר מרטין סטיוארט ,יו"ר הדירקטוריון של תאגיד הנפט 'של', בביתו שליד לונדון. קבוצת פעילים מארגון 'Earth First' הפגינה בחצר הבית נגד התאגיד ומדיניותו בניגריה שגרמה לזיהום נהר הניגר ואזורים כפריים החיים ממנו. לאחר זמן קצר, הצליחו המנכ"ל ואשתו להרגיע את המפגינים, ובסופו של דבר ישבו כולם יחד בחצר ושתו תה של אחר הצהריים. המנכ"ל הקשיב לטענות הפעילים, והבהיר שגם הוא מודאג מאותם דברים וכי גם לו חשובה איכות הסביבה. 'של' אפילו הקימה קרן לטובת מטרה זו.
מנכ"ל 'של' הוא, ככל הנראה, באמת אדם מודאג ואכפתי, והוא אף הסכים להתראיין לסרט. אולם חברת 'של' המשיכה לזהם את נהר הניגר ובהפגנות עממיות נגד החברה נהרגו 8 בני אדם מידי הצבא הניגרי.
חומסקי מדבר בהקשר זה על מוסד העבדות ומדגיש שצריך להפריד בין המוסד לבין בני האדם המנהלים אותו. גם בעלי עבדים יכלו להיות אנשים נחמדים ולעיתים היו יחסים טובים מאוד בין העבד לבעליו. עובדה זו לא שינתה את מהות היחסים. כך גם במקרה של התאגידים: המנהלים אולי אינם אנשים רעים ואין הם הורסים את העולם בכוונת תחילה. אולי הם אף אכפתיים ומודאגים, אבל הם לא יכולים באמת לשנות הרבה גם אם הם רוצים כי המוסד בנוי רק לדבר אחד- הגדלה מתמדת של רווחים לטובת בעלי המניות. מה שנקרא "החצנות" - כלומר כל מה שפוגע בגורמים אחרים - לא נמצא בתחום אחריותם. מישהו אחר כבר יטפל בזה... או שלא.
בשנים האחרונות יוצרי סרטים דוקומנטאריים שמים דגש רב על נושאים חברתיים וסביבתיים, ואולם, בשונה מבעבר, הם אינם מסתפקים עוד בסיפורה של דמות אחת וגורלה, אלא בודקים ועוקבים גם אחר ההקשר הסביבתי-חברתי-כלכלי. ישנה כיום פריחה של סרטים שרואים את תפקידם לחשוף עוולות חברתיות וסביבתיות ואף לתקן אותם, ובסרטי הדוקו-אקטיביזם מבית מדרשו של מייקל מור מגיעה המגמה הזו לשיא. בישראל הגיעה המגמה הזו גם לטלוויזיה עם תכניות 'בולדוג' ו'בולדוזר'.
'התאגיד' אינו סרט דוקו-אקטביסטי, שכן הוא אינו יוצא לשטח להתעמת עם הגורמים המזהמים/המנצלים השונים. אבל הוא עושה שימוש בחומרים דוקו-אקטיביסטים שבהם צילמו יוצרים/פעילים את הפגיעות השונות של תאגידים, כמו גם בחומרים רבים ומגוונים נוספים כמו סרטי תדמית, חדשות וכמובן ראיונות. התוצר הוא סרט מרתק ותזזיתי, אחד הסרטים החשובים שנעשו בתחום זה, סרט יסוד לכל מי שמבקש להבין את נושא התאגידים.
'התאגיד' לא הוקרן עדיין בבתי הקולנוע בארץ מלבד בסינמטקים וספק אם הוא יוקרן. הוא שודר לאחרונה, במפתיע, באחד מערוצי הנישה בכבלים. ישנו עותק ) DVDלא מתורגם) של הסרט בספריית 'מרכז השל' כחלק מאוסף סרטי פסטיבל 'אקולנוע' לסרטי סביבה וחברה. למידע נוסף, אפשר להיכנס לאתר הסרט - www.thecorporation.com
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
חתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, ניתן לעשות - 24 שעות ביממה - בטלפון: 03-9533398 או באתר 'לתרום.קום'
לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.
כתבתי על סרט זה בעבר באתר זה. מומלצת מאוד גרסת הדי.וי.די שקיימת באוזן השלישית שמרחיבה בהמון נושאים ומחולקת לפי נושאים ואנשים שמדברים בסרט.
the film makers edition 2 cd set
