בין פירוק מדינת-הרווחה בישראל לפירוק הערבות ההדדית בקיבוצים
מאת: דורון נדיב :: 2005 / 08 / 10
או האם מהפכת הימין החברתי בבית התנועה הקיבוצית תמשך?
עם שוך הבחירות למזכירות התנועה הקיבוצית (פברואר 2005) חשוב לבחון את הדרך בה בחרו מזכירי התנועה הקיבוצית בקדנציה הקודמת לפעול, מה התהליכים שהובילו ל"מהפכת" הימין החברתי בבית התנועה והאם הבחירות האחרונות מסמנות שינוי מגמה. הבחינה של שאלות אלה תעשה על רקע הצגת מצבה של התנועה הקיבוצית בשלושים השנה האחרונות, הזרמים והמגמות שהשפיעו ומשפיעים עליה מבית ומחוץ ולבסוף – מבט לעתיד. כל אלה הם חלק ממהלך פרוק מדינת הרווחה הישראלית.
אחד התהליכים המרכזיים שהובלו על-ידי הימין הישראלי משנת 1977 ואליו הצטרפו בהמשך חלקים נרחבים מהשמאל, היתה הפרטת מדינת הרווחה. עד אותה תקופה, הצטיינה ישראל כמדינה שמעניקה ביטחון סוציאלי ותעסוקתי, זכויות עובדים ברמה גבוהה, שכר הוגן ופנסיה, המעוגנים בהסכמים קיבוציים. במהלך שנות השבעים, הפכה ישראל למדינה אוכלת יושביה: מסחור שרותים, אבטלה גואה, קידום מדיניות של חוזים אישיים במשק ומאבק חסר תקדים בארגוני העובדים.
מדיניות זו הוסוותה בתפאורה צבעונית ואגרסיבית כדי לשכנע את דעת הקהל בצדקת הדרך. אולם הסיבה המרכזית לריסוק מדינת הרווחה היא הפיכתה של מדינת ישראל למדינת שוק חופשי. לצורך כך, התמקד המאבק בחברות מאורגנות וסקטורים שיתופיים החושבים במושגים של שוויון בהכנסות, עזרה הדדית, ואחריות חברתית. כדי לכונן את המשטר החברתי-כלכלי הנקרא "שוק חופשי" הנהיגו ממשלות ישראל מדיניות של ריביות עתק, הורדת שכר וקיצוצי תקציבים. משטר זה הבטיח את העברת ההון אל הסקטור הפיננסי שהכתיב את המדיניות הזו באמצעות פקידי האוצר, כלכלני האקדמיה, התקשורת ולחצי הגלובליזציה (אסתר אלכסנדר, 'יוזמה לצדק חברתי', 1994). הדובדבן שבקצפת ריסוקה של מדינת הרווחה הינו פועלו של שר האוצר נתניהו, אשר מטרתו "לברוא בישראל... המון מיואש נעדר בטחון חברתי הנשלט על-ידי עילית הון צרה", מדיניות שהופכת את מדינת ישראל למדינת עולם שלישי (ד' גוטווין, y-net ,ב- 24.1.03). אכן, אנו עדים להתעשרותה של קבוצה קטנה, תוך גידול מבהיל ועקבי בממדיו של העוני במדינת ישראל (כמיליון ורבע אזרחים מתחת קו העוני). השכבות החלשות כבר מזמן איבדו את הסיכוי לצאת ממעגל העוני ומעמד הביניים מתדרדר במהירות למעגל העוני המתרחב.
בדרך לפירוק הערבות ההדדית בקיבוצים
השינויים שעברו על החברה הישראלית החריפו את השוני בין הנורמות והערכים שהקיבוץ ייצג, לאלו של החברה הישראלית. משנות התשעים החלה התנועה הקיבוצית לאבד את המצפן הערכי או, אם תרצו, את הקוד הקיבוצי שהיה טעם קיומה במרחב של החברה הישראלית. רוזנר וגץ, חוקרי הקיבוץ, הצביעו כבר ב-1996 על רעיונות ההפרטה, הצרכנות החומרית והאינדיבידואליזם הכלכלי שנכנסו לחצר הקיבוצית כתוצאה מהשפעתה של החברה הישראלית ומהאופן בו הובלו התהליכים על-ידי מוסדות הקיבוץ. חוקר נוסף, אברהם יסעור, הגדיר את התופעה "כלחץ אדיר" של חוקי המשחק הקאפיטאליסטים שקיימים בחברה הישראלית ומשפיעים על התנועה הקיבוצית. דני רוזוליו ציין שהמשבר שפקד את התנועה הקיבוצית משנות ה-80 הושפע באופן מרחיק לכת משינויים שהתרחשו בתקופה זו בעולם המערבי וכתוצאה מכך במדינת ישראל. שינוי זה משמעו מעבר מכלכלה פוליטית מתערבת לכלכלה פוליטית ניאו-ליבראלית הדוגלת בהפרטות ובאי-מעורבות השלטון בתהליכים כלכלים. בקיבוץ, התבטא הדבר בתהליכי "הפרטה ואימוץ התרבות והשיח של הסביבה החברתית, הפוליטית והעסקית הישראלית".
החברה הקיבוצית במקום להוביל, או להיות בחזית המאבק החברתי מול הגל הגואה של רעיונות השוק החופשי והדרוויניזם החברתי, במקום לשדר סדר יום שונה המבטא סולם ערכים רעיוני השואב את כוחו מרעיונות סוציאל-דמוקרטיים, נשאבה לחיקו החם של הימין החברתי בישראל.
כיצד השתלט הימין החברתי על הממסדים הקיבוציים?
במהלך שנות התשעים, חדר לתוך החצר הקיבוצית זרם התודעה מבית מדרשו של הימין החברתי. זרם זה, שהשתלט על התודעה הציבורית בישראל, תקף גלים גלים את כל המוסדות והחברות שרעיונות סוציאל-דמוקרטים היו נר לרגליהם, ואשר הוגשמו על-ידי פיתוח מדינת הרווחה. החברה הקיבוצית שהיתה הסמל המזוקק ביותר של הגשמת מדינת הרווחה זכתה לטיפול אינטנסיבי מממשלות הימין ומחלקים מהשמאל שהפך בינתיים את עורו. היא הוצגה כחברה אנכרונסטית שעבר זמנה. הסיבה המרכזית להתקפה זו היתה שהחברה הקיבוצית ייצגה סולם ערכים שונה בתכלית, שבמרכזו ניצבת חברה סולידרית שיתופית על כל המשתמע מכך. סולם ערכים זה היה מכשול מרכזי בקידום רעיונות השוק החופשי, הפרטת המשק, ופירוק מדינת הרווחה.
הטיפול האינטנסיבי הצליח. הצלחתו נבעה בין השאר גם מהרוח הגבית ששדרה החברה הישראלית שנשבתה בקסם רעיונות השוק החופשי. הממסדים הקיבוציים שהיו נתונים בסבך משבר התנועה הקיבוצית קלטו את המסר של הימין החברתי. כפי שהימין החברתי במדינת ישראל פעל לשינוי תודעת אזרחיו, כך פעלו מובילי השינויים בקיבוצים כדי לשנות את סולם הערכים, ותודעת חברי הקיבוצים. הם הציגו את השינוי – הפרטות מאסיביות ופגיעה אנוּשה בערבות ההדדית שהובילה לפגיעה בתחומי חברה ותרבות – כדרך יחידה ובלעדית להיחלצות מהמשבר; הם הסבירו והפחידו בעזרת יועצים ממולחים מה עלול לקרות למי שלא יבצע את השינוי. הם כיסו במילים יפות ובאידיאולוגיה מושחזת, את מה שלא נאמר. והוא בעיקר אינטרס אישי צר של קבוצת אנשים שעקב עיסוקיה ומעמדה עשויה לגרוף את מרבית רווחי הפרטת הקיבוצים, בדומה למה שמתרחש בחברה הישראלית. היום אנו עדים לכך שנפגעי השינוי בקיבוצים הם לא רק הקבוצות החלשות באוכלוסיה (הוותיקים ובעלי צרכים מיוחדים למשל) אלא אף אנשי השורה כגון: עובדי ענפי השירותים, החקלאות, התעשיה, אנשי חינוך, והורים לילדים.
זהו רק קצה הקרחון. אם לא נשנה כיוון ונמשיך לדבוק בגישת הימין החברתי לא רחוק היום שמימדי העוני והפערים החברתיים בקיבוציים יתרחבו במהירות, בהתאם לתוצאות מדיניותו של נתניהו בחברה הישראלית בכלל.
כיצד השתלט הימין החברתי על בית-התנועה?
כאמור, הימין החברתי צבר כוח בממסדים הקיבוצים והוא שאף באופן טבעי לכבוש את בית-התנועה, כדי לקדם ולהרחיב את הישגיו. חשוב לציין שבמסגרת ההחלטות של ועידת היסוד של התנועה המאוחדת (תק"ם-הקיבוץ-הארצי) הוחלט על הקמת שני מעגלים: אחד המטפל בקיבוצים השיתופיים ואחד המטפל בקיבוצים בשינוי. הרעיון היה חלק מתפיסה של בניית תנועה מאוחדת ופלורליסטית. אכן, בבחירות הקודמות (2000) הצליח הימין החברתי לזכות בבחירות לבית-התנועה: נתן טל (תק"ם) וגברי ברגיל (הקיבוץ הארצי) זכו בבחירות. טל, שהיה הדומיננטי בין השניים, הוביל את המהפכה, מבחינת הסגנון, הקצב וסדר היום. המזכירים, שהיו אמורים להיות מזכירים של כולם, היו בעצם מזכירים בעיקר של הקיבוצים שעוברים תהלכי הפרטה למרות שהבחירות הבהירו שיחס הכוחות בתנועה הוא קרוב למאוד לחצי-חצי. הם שיווקו את רעיונות השוק החופשי לקיבוצים באופן בוטה ואגרסיבי. הם בנו סביבם מנגנון משומן של פעילים האמונים על תורתם, אשר היו להם לפה בקיבוצים, ובעיקר בקיבוצים במשבר. הם שיווקו את פתרון הקיבוץ המופרט כפתרון יחיד ליציאה מהמשבר.
"ייבושם" של המעגל השיתופי והזרם השיתופי בהם חברים קיבוצים שיתופיים, שאינם עוברים תהלכי הפרטה, והמאבקים עם אנשי הזרם השיתופי היו חלק חשוב בקידום אידיאולוגית השוק החופשי, תוך יצירת אווירה של דה-לגיטימציה ותוך התעלמות מהקיבוצים שחפצים להמשיך באורח חיים שיתופי. המזכירים יזמו את רעיון הערבות ההדדית בקיבוצים המופרטים רק כתוצאה מלחץ של חברי ועדת הסיווג הממשלתית לישובים, הקובעת מי זכאי להטבות במס, אשר דרשו לדעת מה ההבדל בין 'הקיבוץ המתחדש' (המופרט) וישוב שהוא לא קיבוץ. חברי הועדה התנו את קבלת המותג החדש בכך שגם הקיבוץ המתחדש ישמור על ערבות הדדית מינימאלית. תופעה זו מלמדת אותנו עד כמה עמוק חדרו רעיונות השוק החופשי לבית התנועה ומה החשיבות שהממסד יחס לה.
ההתנהלות של הקדנציה של טל וברגיל היתה נגועה בחוסר איזון בולט ובממסד כוחני הבוחר במודע להתעלם מהחלטות ועידת התנועה, וכמעט ממחצית הקיבוצים בתנועה שלא ויתרו על השיתופיות. התנהלות זו כמעט גרמה לפילוג התנועה. בסופו של דבר, הכריעו חברי הקיבוצים בבחירות האחרונות (פברואר 2005) נגד הדרך בה בחר טל לפעול, עת בחרו למזכיר התנועה את זאב שור (ולוולה) שהצהיר על מחויבות גם לזרם השיתופי .
אף על פי כן – המעגל הזרם השיתופי ותנועות הנוער
"למרות הכל ואף על פי כן" קמה תנועת נגד צומחת מחדשת ורעננה בדמות המעגל והזרם השיתופי, תנועות הנוער של החולצות הכחולות, הקיבוצים החינוכיים והקומונות הפזורות ברחבי הארץ. תנועה זו לא התארגנה על-ידי מנגנון מסודר ולא על-ידי גוף אחד. היא צמחה במספר מקומות, כתגובת נגד להרס החברה הישראלית והתנועה הקיבוצית, שעברו מהפכה חברתית ימנית. את תנועת הנגד הזו אפיינה רוח ההתנדבות, גם כיוון שהתקציבים הגיעו אליה במשורה. היא קמה מתוך מגמה ליצור אלטרנטיבה בדמות מדיניות חברתית-כלכלית החותרת לצמיחה מתוך מחויבות לשוויון ולצדק חברתי. מדיניות שתחזיר לחברה הישראלית וחברה הקיבוצית בתוכה את הסולידריות שאבדה לה. נכון להיום שיתוף הפעולה בין ענפיה הוא רופף וחשוב לחזקו ולארגנו בפורומים משותפים ובהקמת תנועה אחת שתוכל להוביל את המאבק לתיקון החברה.
בתקווה לסיום תקופה בה רעיונות השוק החופשי כמעט השתלטו על חיינו, בה כל דאלים גבר, בה החברה הקיבוצית איבדה את מצפנה וחָבְרה לימין החברתי, ראוי לשדד מערכות ורעיונות. חברי הקיבוצים בחרו בשינוי מגמה והדחתו של טל היא סימן ההיכר לכך. ראוי, ראשית, לחשוב על חזון שבמרכזו ניצב הרעיון של תיקון החברה, תוך סולידריות בין חבריה, קיבוציה והחברה הישראלית, חזון בו לחינוך יש מקום חשוב ביותר. חזון בו יש למדינת הרווחה, ולערבות ההדדית מקום מרכזי הן במדינה והן בקיבוצים וערבות זו היא לא בערבון מוגבל. ראוי שחברי הקיבוצים יחברו לקבוצות בחברה הישראלית אשר נאבקות במגמות "הדרוויניזם החברתי", ולהיאבק בו גם במגרש הקיבוצי וגם במגרש הישראלי. ראוי להקים באמת שני מעגלים בתנועה, אחד של הקיבוצים השיתופים והשני של המשתנים. מעגלים שמתקיימים זה לצד זה, ולא זה על חשבונו של האחר. תוך כבוד הדדי ושיתוף פעולה כשהדבר מתבקש, ותוך מתן תקציבים הולמים. אם הדבר לא יתקיים במהלך הקדנציה הנוכחית ראוי לחשוב על כיוון שונה, כיוון הקורא תגר על מהפכת הימין החברתי בבית התנועה, כיוון בו שני המעגלים נפרדים ומיסי התנועה מחולקים לפי השתייכות הקיבוצים למעגלים. עדיין "הרשות נתונה" אך שעון החול אוזל.
דורון נדיב הוא חבר קיבוץ משמר-העמק ומחנך במוסד שומריה
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
חתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, ניתן לעשות - 24 שעות ביממה - בטלפון: 03-9533398 או באתר 'לתרום.קום'
לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.
יש לי מספר הערות.
א. המהפך הראשון היה בדו"ח ועדת בן שחר -1995.
שוק ההון קיבל פטור ממיסים.
ב. במהלך שנות ה-80 הגיעו קיבוצים למצב של פשיטת
רגל, ורוב נכסיהם היו ממושכנים בידי הבנקים.
אינני נכנס לניתוח איך זה קרה. זה קרה.
ג. התפיסה הכלכלית של הזרם המרכזי לא רק שהשתלטה
על התנועה. היא השתלטה על המדינה. יותר מכך,
היא קיבלה מעמד של אקסיומה -חוק טבע-גם בעיני
השכבות הנמוכות כלומר, היא השתלטה על התודעה של
תושבי ישראל ולמעשה כל תושבי העולם המערבי.
אחת הסיבות העיקריות שההתנגדות בקיבוצים
לשינויים לא היתה יותר ממלחמת מאסף -היא שגם
המתנגדים התחנכו על תפיסת העולם הזאת. כל מי
שלמד כלכלה באקדמיה- חזר מתוכנת והאחרים שלא
למדו כלכלה, קלטו את ה"אקסיומות" מן העיתונות
או מן האויר.
לכן הבעיה היא תודעתית-עיונית. עד שאנשים
לא יפנימו שהעקרונות המקרו כלכליים הם בגדר
אידאולוגיה המחופשת לאקסיומות (דת),ולא ידעו
להפריד בין המיקרו כלכלה שהיא פרקטיקה ניהולית,
לבין המקרו כלכלה שהיא דת, לא תהיה אלטרנטיבה לדרך של הקיבוץ המתחדש. מי שמכיר את הדרך בה נעשו
תמחורי המשרות בקיבוצים והאידאולוגיה שמאחוריהן- יכול להבין את העניין.
לדוגמא, באחד הקיבוצים היוצריכים לתמחר עובד מכבסה. הלכו למכבסה בעיר וראו מהו שוק המשכורות. במכבסה בעיר עובדים ארבעה עובדים; שני שכירים ושני בעלים.
לשכירים קבעו שכר מינימום והבעלים מושכים את המשכורת הגבוהה ביותר שמאפשר המצב הכספי של המכבסה.
כשנשאל מנהל משאבי-אנוש על פי מי מהם יתומחר החבר העובד במכבסה- היתה תשובתו מיידית: על פי השכיר.
