ניו-אורלינס - חזרה למצב הטבע
מאת: ישי פרסול :: 2005 / 09 / 2
גנרטור דיזל אחד, כבל אופטי אשר עובר מתחת לרחובותיה המוצפים של ניו אורלינס וצוות עובדים עקשן במיוחד מצליחים להחזיק ב"אויר" את חיבור האינטרנט היחידי (ככל הידוע לי) מתוך העיר ההרוסה. חיבור זה מאפשר לחבורה זו, עובדי חברת אינטרנט מקומית, לכתוב ולעדכן בלוג המתאר את המציאות האפוקליפטית מנק' ראותם.
המציאות הקטסטרופלית האמריקאית ממשיכה "לשוחח" עם הדימויים הקולנועיים שלה. כמו באסון התאומים, כך גם כעת: תמונות שיירות הנמלטים מן העיר, הביזה, האנרכיה ברחוב (לאו דוקא האלימה) - כולם נראים כלקוחים מסרטי אסונות. הדמיון בין התסריטים והתמונות למציאות מדהים.
מי שתוהה כיצד זה נראה במציאות, כיצד מתפקדת חברה מערבית המתרסקת חזרה ל"מצב הטבע", מוזמן להציץ בתיאורים הכתובים ובתמונות שהחבורה הזו מפרסמת בבלוג שלה.
חלק מן התיאורים קשים וחלקם מעודדים. כצפוי וכידוע מן ההיסטוריה, אנשים מתגלים במצבים כגון אלה הן ברום אנושיותם והן בשפלותה (למי שעדיין סקרן לגבי טבע האדם במצב הטבע). מדהים לגלות כמה קל להזדהות עם מאבק של חבורה כזו להחזיק בפיסת שגרה - לא בהכרח המשמעותית ביותר (החייאת אתרי אינטרנט וחיבור לרשת מתוך ניו-אורלינס) - במציאות שבה כל מה שמובן מאליו אינו מתקיים עוד. באחד הפוסטים הם מנסים ליצור קשר עם אנשי הנהלת החשבונות של החברה על מנת שיעזרו להם בפרוצדורה של תשלום המשכורות לעובדים ("הראשון בחודש"). המחויבות לעובדים, לשגרה ולסדר בתוך הכאוס בו הם פועלים, מעלה הירהורים נוגים, אך גם מחזקים, על רוח האדם.
בפוסט היותר קשה בבלוג, מתמלל מייקל ברנט, הכותב את הבלוג, שיחה טלפונית עם אדם הממתין כבר שלושה ימים באחת מנק' הפינוי בעיר. הכותרת של הפוסט היא "The Real News":
"כ-10000 אנשים דחוסים בתוך ומחוץ למרכז הכנסים בעיר ועדיין מחכים לאוטובוסים. עד היום לא היו להם מזון, מים ותרופות. היום הגיע כח של המשמר הלאומי וזרק אליהם אספקה מהגשר שנמצא מעליהם. ההתרסקות של חבילות האספקה על הקרקע גרמה לחלק ניכר מהן להיהרס. [...] חלק מהאנשים הציעו לעלות ברגל ולסחוב את החבילות למטה אך כל ניסיון להתקרב למשמר הלאומי הסתיים בהפניית קני הרובים אליהם [...] המתח במקום רב. כבר היה פה לפחות מקרה אחד של רצח וכמה וכמה תגרות. [...] האנשים כה מיואשים עד שהם יעשו כל דבר שהם מסוגלים לחשוב עליו על מנת להרשים מספיק את הרשויות הממאנות, עד כה, לשלוח אוטובוסים לחלצם. בין השאר הם עומדים בשורות ישרות, זקנים מקדימה ומאחוריהם נשים וילדים. חלקם מנקים את החלונות במקום כדי להראות לרשויות שהם אינם ברברים" (התרגום החופשי וההדגשות שלי - י.פ.)
התמונות שצולמו בתוך העיר ומפורסמות על-ידם באתרים שונים משאירות, גם הן, רושם של "בעל זבוב" עירוני.
כדאי לומר גם כמה מילים על אופן הטיפול של התקשורת בהתרחשות הזו. התקשורת הישראלית פשוט נכשלה בהבנת הדרמה ומשמעותה. במשך שלושה ימים הסיפור הזה נדחק לשולי המציאות התקשורתית. באופן לא מפתיע, אתר YNET החזיר הלילה את הסיפור לדף והכותרת הראשיים של האתר - רק אחרי שישראל הציעה את עזרתה לאמריקאים.
התקשורת מציינת אך לא מתעכבת על העובדה, הלא מפתיעה, שהרוב המכריע מאלו שנשארו בתוך העיר שחורים, חלק ניכר מהם עניים, רבים רבים מהם כבר לא בחיים. כשירד מפלס המים, החברה האמריקאית לא תוכל להתעלם מהחטא הזה: מי שיש לו - ברח וניצל מ"הקערה הניו-אורלינסית", ומי שאין לו נשאר להתבשל במרק המר.
אולי, בעצם, היא כן תוכל להתעלם...
