רק העשירון העליון צומח, כל האחרים בהתכווצות
מאת: לוי מורב :: 2005 / 09 / 24
לכאורה נראה כאילו המדיניות ההיפר קפיטליסטית של בנימין נתניהו וממשלתו לשעבר מצליחה מעל ומעבר. מדיניות הקיצוץ בקיצבאות, בשכר (במסווה של "עידוד צמיחה"), בסעיפי החינוך והבריאות, יחד עם שורה של רפורמות בשוקי ההון כמו הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות, מכירת הקרנות החדשות, העברת קופות הגמל מהבנקים לגורמים אחרים, והאצת ההפרטה במשק, כולל השירותים החברתיים, הביאה לכאורה לפרי הילולים בצורת הירידה באבטלה והעלייה הברורה בצמיחה. מה באמת המשמעות של הצמיחה הזו?
הנתונים היבשים מחזקים את התחושה שלמרות האכזריות, שהוחלפה בינתיים ב"חמלה", הרי היה המחיר שווה וכדאי. שעברנו בזכות המדיניות הנבונה, הנכונה וההכרחית ממציאות של בטלה למצב של עבודה, מצמיחה שלילית לחיובית, מבורסה מקרטעת לבורסה חוגגת וממריאה.
לפני שניגש לניתוח הנתונים והמציאות הנוכחית חייבים לומר כמה מילים על הרקע לעלייתה של מדיניות נתניהו. בשנת 2000, בזמן כהונת ממשלת ברק, צמח המשק הישראלי בשיעור שיא של 7.4% במונחים שנתיים. בספטמבר 2000 עלה ראש האופוזיציה, אריאל שרון לביקור "פרטי" בהר הבית. התוצאה - פריצת האינתיפדה השנייה. בפברואר 2001 נפלה ממשלת ברק-העבודה ועלתה לשלטון ממשלת שרון-אחדות לאומית. דווקא בתחום הכלכלי חל שיפור, הריבית ירדה ל-3.8% בלחצם של שרון ושר האוצר החדש שלו – סילבן שלום. גם הקיצוצים בתקציב פסקו. אבל המדיניות הכלכלית המרחיבה של שלום לא הצליחה להתגבר על מיתון עמוק שנוצר בגלל המצב הביטחוני-מדיני. כך, חלה עלייה באבטלה והתוצר במשק ירד, לראשונה משנת 1952, ב-0.9% בשנת 2001 וב-1.1% בשנת 2002.
ממשלה שמרנית
הבחירות שנערכו בינואר 2003, לאחר פרישתה של מפלגת העבודה מהממשלה והקואליציה, חוללו מהפך שעיקרו - שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית. ראש הממשלה אריאל שרון בחר להרכיב ממשלה ימנית שמרנית לא רק בתחום המדיני, אלא גם ממשלה ימנית-אולטרא-שמרנית בתחום הכלכלי, כאשר בחר בשינוי כשותפה במקום ש"ס ובעיקר כאשר החליט להחליף את סילבן שלום בבנימין נתניהו.
כשנתניהו קיבל את התפקיד הבעייתי של שר האוצר הוא החליט להפוך אותו למקפצה פוליטית. הוא ידע שני דברים: האחד - שינוי ויוסף לפיד יתמכו בו בכל מהלך כלכלי שמרני ללא מעצורים, והשני - שיש לו הזדמנות למצב את עצמו כרפורמטור הגדול של המשק, כלוחם הגדול במונופולים (כמו עובדי חברת החשמל, הבנקים ועוד) וכמי שהביא מזור למצוקה העיקרית של המשק - העדר הצמיחה והאבטלה.
בשורה של מהלכים מבריקים ומתוכננים היטיב יצר נתניהו מציאות מדומה של חירום. "אנחנו נמצאים שלושה מטר מהתהום", אמר שר האוצר. לכן יש הצדקה לנקיטת צעדי חירום קשים וכואבים כמו קיצוצים עמוקים בתקציב בכלל ובפרט - בקיצבאות הילדים, הקשישים, הנכים, האמהות החד הוריות ועוד.
שוק ההון לשרות האוצר
הכלי המרכזי עליו נבנתה מדיניות נתניהו היה טיפוח שוק המניות. הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות היתה הצעד הראשון במהלך זה. במסווה של משבר מיידי בקרנות (גם בלי תמיכה ממשלתית הקרן הגדולה מבטחים הייתה אמורה להגיע למצב של אי עמידה בתשלומים לעמיתים רק בשנת 2025), הלאימה הממשלה את הקרנות הוותיקות. בדיון שנמשך חמש דקות החליטה הממשלה לשלוח את קרנות הפנסיה לשוק ההון. היא חייבה אותן להשקיע 70% מהנכסים במניות ורק 30% באגרות חוב ממשלתיות, והעיקר, היא החליטה להפסיק את הנפקת אגרות החוב הייעודיות לפנסיה. כל הצעדים הללו אילצו את הקרנות לחפש השקעות בשוק המניות. על פי גורמים בבורסה מדובר בסכום של עשרה מיליארד שקל בשנה. ברור שבמצב שנוצר, בגלל שכמות המניות הייתה נתונה, נוצר מחסור בשוק שהביא לעלייה מיידית במחיר המניות הנסחרות בבורסה של תל אביב.
במהלך 2004 הואצה צמיחת התמ"ג ובסופו של דבר הוא עלה ב-4.3%. חלה גם ירידה באבטלה מ-10.4% ב-2002 ל-9.1% באביב 2005. גם השנה נראתה מבטיחה ובאוצר בנו על צמיחה של 4% ועלייה דומה גם ב-2006. על פניו, נראה כאילו המדיניות של נתניהו מוכיחה את עצמה. די קשה להתווכח עם העובדות. שר האוצר והממשלה חגגו בראש חוצות.
אולם בינתיים החלה האופוזיציה להרים ראש וגם הנתונים. מדו"ח שפרסם בנק ישראל לפני חודשים אחדים עולה כי עיקר הצמיחה הייתה בעשירון העליון. המשק הרגיל נותר בקיפאון עמוק, ורק ההיי-טק, צמח כאשר הנהנים ממנו מרוכזים כולם בעשירון העליון. כך, במהלך חודש יולי קרסה רשת קלאבמרקט כאשר הסיבה העיקרית על פי הבקשה שהופנתה לבית המשפט להקפאת הליכים (הגנה מפני נושים) היא: "העמקת המיתון במשק וירידת כוח הקנייה של הצרכן הישראלי". בסוף יולי (2005) התראיין ראובן קובנט, מנכ"ל חברת דירוג העסקים 'דן אנד ברדסטריט' בקול ישראל בתוכנית הכלכלה 'צבע הכסף' ואמר: "כל הצמיחה מרוכזת בעשירון העליון, היא לא חלחלה לעשירונים האחרים ולכן קרסה רשת קלאבמרקט ולכן יש גידול בחברות עסקיות הנמצאות בסיכון".
בתחילת אוגוסט פרסם בנק ישראל תחזית לפיה תגיע הצמיחה השנה ל-3.5% בלבד, בניגוד לתחזית האוצר בדבר צמיחה של 4% ויותר גם השנה. בנק ישראל גם מסביר כי הירידה בתוצר השנה היא תוצאה מירידה חדה בקצב הגידול של היצוא בשל ההאטה בהתרחבות השווקים העולמיים וההרעה בתנאי הסחר החיצוניים. בנוסף תימשך, לפי כלכלני בנק ישראל, הירידה בהשקעות בענפי המשק בשנתיים הקרובות, מה שיביא לפגיעה בכושר הייצור של המשק לאורך זמן, ולמרות ששוק ההון (בעיקר הבורסה לניירות ערך של תל אביב) מעמיד מקורות השקעה ניכרים, אלה לא מופנים להשקעות ריאליות. זאת אומרת – העליה הבורסה לא מכוונת לצמיחה במשק.
צמיחה, אבל איפה?
במהלך חודש יולי השנה פורסם בידיעות אחרונות ראיון עם דורית סלינג'ר מנכ"ל חברת דירוג האשראי 'מעלות'. וכך היא אמרה: "הגיוסים הגדולים בחודשים האחרונים לא מלמדים על צמיחה במשק". וביתר פירוט: "לצערי 18 מיליארד שקל שהשוק גייס בחודשים ינואר-מאי 2005 לא היה לצורך הקמת מפעלים חדשים או השקעות אחרות בישראל, פרט אולי למפעל 'כרמל אולפינים'. לפי הנתונים שלנו חלק גדול מהכסף הלך למיחזור חובות וגם הכסף שהיה לצורך השקעות בארץ הופנה למעשה לרכישת חברות קיימות, כלומר מדובר בעצם בכסף שהחליף ידיים. אין התרחבות של המפעלים ואין השפעה על המאקרו". וכאילו לא די בבשורות הרעות היא מוסיפה ואומרת: "המצב הכלכלי מושפע כרגע בעיקר מהיצואנים שמצליחים מאד, אבל בתחומים בתוך המדינה כמו נדל"ן והשוק הקמעונאי אני לא רואה שיפור בביצועים, אז עדיין לא הגענו למצב של צמיחה במשק, הצמיחה נובעת רק מהיצוא. זה בסדר, אבל זה לא יביא לפתרון של בעיית האבטלה למשל".
בראיון עם סבר פלוצקר בידיעות אחרונות אומר שרגא ברוש נשיא התאחדות התעשיינים: "לצערי מתחילת השנה (2005) שורר קיפאון בתעשייה. מפעלי התעשייה הגדולים ממשיכים לרוץ קדימה אך הבינוניים והקטנים, שהם רוב רובה של התעשייה, חשופים לגל שני של מיתון. ליתר דיוק הם עדיין לא נחלצו ממנו. הביקוש המקומי למוצרי תעשייה מתוצרת הארץ צולע, לאנשים אין מספיק כסף לקניות שוטפות. השכר הריאלי לא גדל, האבטלה גבוהה. שכירים רבים מעדיפים לחסוך את הפחתות המסים של נתניהו. הם חוששים שמחר הם יצטרכו לממן לעצמם חודשים של אבטלה וחוסר פרנסה. גם היבוא הזול דוחק את המוצרים של המפעלים הבינוניים והקטנים".
בינתיים פרסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מעודכנים על מצב המשק למחצית הראשונה של 2005. התמונה מאד מדאיגה, ולא מלבבת גם מנקודת המבט של שר האוצר שנמצא במירוץ למשרת ראש הממשלה ובונה את הספין שלו על "הצלחותיו" בהבראת, הצלת וצמיחת המשק. להלן הנתונים: בשנת 2004 גדל הייצור התעשייתי ב-7%. במחצית הראשונה של השנה (2005) הואט הייצור התעשייתי לזחילה של 0.3% בלבד. היצוא, שהיה קטר הצמיחה של 2004, נכנס להילוך סרק ובחודשים אפריל-יוני אפילו נסוג ב-2%. אמנם יצוא ההיי-טק, המתקרב לתפוס מחצית מכלל היצוא התעשייתי של ישראל, למעט יהלומים, המשיך להתרחב, אבל ירד מקצב שנתי של 20% ב-2004 לקצב שנתי של 5% השנה.
גם שוק ההון
ולקינוח: בגיליון חודש אוגוסט של דמרקר כותב אריק מירובסקי על שוק הנדל"ן, הנמצא במשבר כבר כמה שנים: "העלייה מלאכותית – הנפילה אמיתית. תושבי חוץ גרמו לניפוח מלאכותי של הביקושים והמחירים במקומות מסוימים בארץ. בפועל שוק הנדל"ן למגורים ממשיך ליפול".
שוק הנדל"ן משקף את האנומליה של המשק הישראלי ושל החברה כולה. שכבה קטנה ביותר של בעלי אמצעים, 20% עניים, וגלישה של שכבות הביניים לעוני ומצוקה כלכלית. יותר ויותר נראה המשק הישראלי כמו מדינות במרכז ודרום אמריקה לפני 20 שנה. אחוז אחד של עשירים מופלגים (בימים אלה הביא המיליארדר, סרבן המסים, מוריס קאהן, למרינה בהרצליה יאכטה שמחירה 30 מיליון דולר) עוד 9% של בעלי הכנסות גבוהות הנהנים מטוב הארץ ומהמדיניות המפלה של האוצר והממשלה, ועוד 90% הנאנקים תחת עול המשכנתה, הריבית והשכר העלוב. הצמיחה של ממשלת נתניהו-שרון היטיבה רק עם העשירים ולא הגיעה כלל לשכבות הביניים, ודאי לא לעניים. בינתיים, צמיחה קוניקטוראלית ואקראית זו הולכת ומתמוססת ואז יבוא המפץ הגדול. קלאבמרקט היא רק סנונית ראשונה.
הצרה שעד שהאסון האמיתי יקרה בנימין נתניהו יהיה כבר ראש ממשלה ושר אוצר.
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
חתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, ניתן לעשות - 24 שעות ביממה - בטלפון: 03-9533398 או באתר 'לתרום.קום'
לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.
