מונופולים וטבע האדם

מאת: עזרא דלומי  ::  2005 / 09 / 28

דיון חשוב הזקוק להפשטה הוא על "כוחם של המונופולים" והצורך בהפרטתם "לטובת הצרכן". ההפשטה חשובה משום שכאשר מסירים כקליפות בצל את הטענות בדבר חוסר יעילות כלכלית, או כוחם המאיים של הוועדים, מגיעים אל המהות, אל שאלת טבע האדם: האם הוא טוב, או רע מיסודו? האם הוא זקוק לתחרות כדי להפיק מעצמו את המרב, או שניתן להשיג זאת גם בהסכמה וברצון טוב?

מונופול הפועל מתוך הסכם עם הממשלה לגבי זכויותיו, חובותיו והמחיר שהוא גובה מן הצרכן, איננו תמיד דבר רע. אם אגד מתחייב להגיע לכל נקודה בארץ - גם לנקודות רחוקות "לא כלכליות" - בתדירות ובמחיר סבירים, מאי נפקא מינא אם הוא פועל כמונופול שחבריו-בעליו, או כעסק פרטי המתחרה על אותו הקו? כך גם באשר לאספקת המים על-ידי מקורות או החשמל על ידי חברת החשמל.
אם יש שלטון הוגן, מנהלי חברות הגונים, פיקוח ממשלתי מסודר ושכר סביר לעובדים, אז מונופול איננו מוסד אסוני כפי שמנסים לתארו. יש כללים ברורים, יש מחיר ידוע, הצרכן פחות טרוד בבדיקת מחירים ובקריאת האותיות הקטנות – גם זה עולה לו כסף וזמן – אלא קונה, משלם והולך הביתה. הפיתוח הגדול של התשתיות בארץ בשנות החמישים, הששים והשבעים נעשה בידי מונופולים שמימשו חזון פיתוח של הנהגה לאומית. היום נהנים לנאץ אותם.

לא צריך להתאהב במונופולים. מאידך בפסילתם על הסף ובהצגתם כאויבי העם, יש הרבה יותר מאשר השקפה כלכלית. זו הצהרה שהאדם צריך לחוש מאוים וחרד לגורלו הכלכלי כדי להיות במיטבו. מי שמאמינים שרק תחרות תיטיב עם האזרח, אומרים עליו שהוא רע מיסודו.