תלמדו מהמורים
מאת: דני גוטוויין :: 2005 / 10 / 3
שנת תשס"ה, המסתיימת היום, עשויה להסתמן כקו פרשת המים במאבק למען צדק כלכלי-חברתי בישראל. לראשונה, לאחר למעלה משני עשורים רוויי הפרטה והגדלת פערים, נראה כי טענות בזכות ויסות כלכלי, סולידאריות חברתית וצדק חלוקתי - דהיינו סוציאליזם – זוכות לאוזן קשבת ומתקבלות על דעתו של הציבור.
ניתן להציע שפע של פרשנויות למקורותיו של השינוי - החל מאפקט המטוטלת, דרך חשיפת כישלונה של שיטת השוק ועד להפיכת ישראלים רבים לקורבנות המדיניות של נתניהו. אך דומה כי מה שמסמל יותר מכל את המגמה החדשה הוא המאבק שניהלו ארגוני המורים בדו"ח דברת ובהצלחתם לסכל את הרפורמה שהציע.
ברפורמת דברת ניתן למצוא את התמהיל הרגיל של מהלכי ההפרטה בישראל: שרת חינוך תאצ'ריסטית שמגייסת אנשי עסקים עם פרופיל "נאור", האמורים לנפק דו"ח כלכלי ניטרלי; מהלכי הפרסום שליוו את הדו"ח, נתמכו במסע יחצני שלמולו מחווירה גם הפרה הידועה מן השוקולד. כמו בחוק הבריאות, גם כאן היו הצעדים שנועדו להפריט את מערכת החינוך ולהגדיל את אי השוויון בתוכה ולהפוך את המורים לעובדי חברות כוח אדם, עטופים בשלל אמרות חסודות שיצרו מצג שווא הומניסטי.
מסע קידום המכירות של דו"ח דברת, הגדיר עד מהרה את האויב הממשי של מערכת החינוך: המורים, שחמישה עשר אלף מהם - לא פחות - נדונו לפיטורין, זאת כדי "לחדש" את רוח הנעורים של מערכת החינוך. חדי העין, שלמדו חשבון אצל אותן מורות ומורים שחוקים, אלה שרונית תירוש כה בזה להן, עמדו מן ההתחלה על כך שמשמעות הפיטורין הסיטונאיים היא הגדלת כיתות על כל תופעות הלוואי הפדגוגיות והחברתיות השליליות הנלוות לכך.
דימויים העבש של מורי ישראל שהפך זה מכבר מטרה מועדפת לסיכול ממוקד של חסידי ההפרטה, אמור היה להיות מגש הכסף שעליו תצלח הרפורמה את גלי ההתנגדות אם וכאשר יופיעו. ניתן להבין את הפיכת המורים ליעד להתקפה. ארגוניהם מזמן סומנו כסמל לאנכרוניזם ושחיתות.
עם רוח גבית כזאת, המסר המשיחי של דו"ח דברת היה צריך להיקלט: מכאן המורים הנלעגים וארגוניהם, ומכאן – צמרת ההיי-טק הישראלית, שהואילה להקדיש מזמנה כדי להציל את המערכת הציבורית הקורסת באמצעות הפרטתה.
למרבה הפלא, הקסם לא עבד. משפל הדימוי של ארגוניהם יצאו המורים למאבק בדו"ח ובהדרגה הצליחו להטות את דעת הקהל לטיעוניהם: הם מוטטו שלב אחר שלב את כפל הלשון, ההנחות הסמויות והתעתועים הלוגיים של דו"ח דברת וחשפו את כוונותיו. הציבור החל להשתכנע. ואולם לגיבוש דעת הקהל קדם מהלך חשוב ומעניין לא פחות. ארגוני המורים שנודעו עד כה בעיקר בהתקוטטויות הפנימיות ביניהם, התאחדו במאבק זה. וכשגם ההסתדרות התגייסה לצידם, הם הפכו את הדיון בדו"ח לדיון על דמותה של החברה הישראלית. מכונת ההיי טק הפרסומית של דברת שגרפה בשלבים הראשונים את דמיונם של הישראלים, החלה לקרוס מול האלטרנטיבה שהציבו המורים.
הפיטורים הברוטאליים ההשתלחות במורים, שציינו את ניסיונן של ההשרה והמנכ"לית ליישם את הדו"ח, העידו יותר מכל על הנחות היסוד שלו, אשר טושטשו על ידי חיוכיו של דברת ומסריו הנינוחים.
בניצחונם של המורים על דוח דברת, יש כמה לקחים שראוי ללמוד. האחד – דעת הקהל הישראלית בשלה לקבלת טיעונים בדבר יתרונם של השוויון החברתי והצדק החלוקתי; השני- הפיכתם של האגודים המקצועיים למובילים של מאבקים חברתיים-כלכליים, כמקובל ברבות ממדינות המערב, היא תנאי הכרחי להצלחה במאבקים אלה; ולבסוף - מאבק פוליטי גלוי למען ערכי הצדק והשוויון החברתי, לא נדון מראש לכישלון. אין כל סיבה להמיר מאבק על מטרה חברתית צודקת בדילים המנסים להשיג יתרון זמני במחיר מכירת העיקרון. לתשומת ליבה של התנועה הקיבוצית.
פורסם לראשונה ב'שווים' - העיתון האלקטרוני של המעגל והזרם השיתופיים בתנועה הקיבוצית.
מה, האין זה ברור כשמש שאין דבר יותר הגיוני מלהמליץ על הקטנת כיתות אבל לפטר 15,000 מורים?
הביתוח של דני גוטווין נכון אבל בסופו של חשבון הנהגת המורים התפשרה ומכרה אותם.
צריך להתבצע שינוי באיגודים המקצועיים שיעמיד את הנהגתם לבקורת מתמדת של העובדים וישתף יותר את העובדים בתהליכי קבלת החלטות.
הנהגת ההסתדרות היום היא בין הגרועות שבהנהגות הרפורמיסטיות של איגודים מקצועיים.
ובכל זאת אין לוותר על הנסיון לשתף ולגייס את ההסתדרות, תוך עמדה ביקורתית על מהלכיה.
