בין צמיחה להתבססות העוני
מאת: ישי פרסול :: 2005 / 11 / 21
הדו"ח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל קובע כי כי בשנת 2004 המשיכה ההידרדרות במצבם הכלכלי של העשירונים הנמוכים והפער המעמדי המשיך להתרחב. כמו כן, קובע הדו"ח, אין בתקציבי 2005 ו-2006 מענה לבעיות אלו. נתונים אלו חמורים במיוחד לאור הקביעה כי בשנת 2004 חלה "צמיחה" במשק. ה"סתירה" בין הקביעות נובעת מהעובדה הפשוטה שצמיחה אינה משפיעה בהכרח על כל המשק. לעיתים קרובות היא רלוונטית רק למגזרים מסויימים ומשפיעה רק על עשירונים מסוימים. ההנחה הקפיטליסטית הבסיסית כי התעשרות העשירים תמשוך אחריה את המשק כולו ותיטיב עם המעמדות הבינוני והנמוך - מתגלה שוב כלא מדויקת.
עוד מעלה הדו"ח כי בשנת 2004 השקיעה המדינה בתשתיות החינוך והבריאות פחות מ-50% מההשקעה השנתית הממוצעת בתחומים אלו בשנים 1998-2002. ההשקעה הנמוכה של המדינה לא נבעה מצמצום הצורך של אזרחיה בשרותי בריאות וחינוך ראויים, ועל החוסר התקציבי ענו האזרחים בתשלומים פרטיים - חינוך אפור, רכישת תרופות, בדיקות יקרות, פנייה לרופאים מומחים וכו'. כמובן שהתשלומים הפרטיים הגיעו רק מאלו שידם משגת לשלמם והם גם היחידים שזוכים לקבל שרותים אלו באיכות ראויה.
בתחומים אלו, יותר מאשר באחרים, חברה מוסרית אינה יכולה לסבול פערים ממשיים. ההבדל בין איכויות השרותים שמקבלים ילדים, קשישים וחולים, הנובע רק ממוצאם הכלכלי - מעמדם - הוא חמור במיוחד.
הדו"ח המלא בקישור:
http://www.csps.org.il/pages/publication_list.html
