ממגזר לעם
מאת: דני גוטוויין :: 2005 / 11 / 28
הצטרפותה של התנועה הקיבוצית לסדר היום החדש של עמיר פרץ, תחבר אותה מחדש לחברה הישראלית. אל לה להחמיץ את ההזדמנות זאת.
המפץ הגדול שחוללה בחירתו של עמיר פרץ בפוליטיקה הישראלית מאפשר לתנועה הקיבוצית, לראשונה מזה כשנות דור, ליצור הלימה בין האינטרסים שלה לבין מיקומה הפוליטי.
מפלגת העבודה – ולצורך העניין גם מרצ – מהווה את "הבית" הפוליטי של התנועה הקיבוצית. בשנים האחרונות היה זה אמנם בית רעוע כפי שמלמדת הירידה המתמדת בכוחם של הקיבוצים במפלגה, ואולם עדיין התנועה הקיבוצית היתה הגורם שזוהה יותר מכל עם מפלגת העבודה, עם דרכה ועם כישלונותיה.
זיהוי זה ייצג מציאות היסטורית שחלפה זה מכבר מן העולם. בפועל ייצגה מפלגת העבודה בשנים האחרונות את האינטרסים של האזורים "המסודרים" בחברה הישראלית. זאת בשעה שתנועה הקיבוצית נמצאה בתהליך שחיקה מתמדת של כל הסדרי הביטחון החברתי שהקנו לה בעבר את היציבות והלכידות החברתית.
"המסודרים" דחפו את מפלגת העבודה לתמיכה חסרת עכבות במדיניות ההפרטה של הליכוד. השיקול שלהם – שהתברר בדיעבד כמוטעה – היה שמחד תקטין ההפרטה את כוחה של המדינה הנשלטת בידי הימין, ומאידך תחזק אותם בשל עצמתם בשוק ובממסדים המקצועיים שהחליפו את המדינה, ככל שזו הופרטה.
ההפרטה שהעצימה את אשליית הכוח של "המסודרים", הרסה את רשת הביטחון ההיקפית שהיא חיונית לקיומה של התנועה הקיבוצית, דהיינו – את מדינת הרווחה.
כך מצאו עצמם הקיבוצניקים תומכים ב"עבודה" וב"מרצ" כאשר אלו מנהלות מדיניות שעמדה בסתירה בולטת לאינטרסים של התנועה הקיבוצית, גם אם לא תמיד לאלו של קיבוצים בודדים, או של חברים בודדים בתוך הקיבוצים.
הפתרון לסתירה שבין האינטרס של התנועה הקיבוצית לבין המדיניות מפלגות העבודה ומרצ, נמצא בכך שמפלגות אלו הפכו לסוכנות לשילובה של התנועה הקיבוצית בסדר המופרט. הן הפכו אותה למגזר המתחרה - יחד עם כל המגזרים האחרים - על בדלי הטבות.
התנועה הקיבוצית והנהגתה נמצאו מאז בסתירה: הם פעלו כמגזר, אך הוסיפו לטעון שהם נושאים את דגל האחריות הממלכתית והאינטרס הכללי. סתירה זו מובנת. בעידן ההפרטה והמגזור ההתנהגות כמגזר נתפסת כחלק מחוקי המשחק הכלליים.
הכלליות הכוזבת של המיגזור, איפשרה לתנועה הקיבוצית להוסיף ולראות במפלגות שמדיניותן חתרה תחת עצם קיומה – בית. אשליה זו כיסתה גם על האינטרס המגזרי שעמד מאחורי תמיכתה המסיבית של התנועה הקיבוצית בשמעון פרס.
ואולם מהפכת ההפרטה חוללה בהדרגה שינוי מהותי באינטרסים של "המסודרים". דלדולו המתמשך של סל הבריאות, הפרטתן של קרנות הפנסיה והפגיעה בזכויות העמיתים, הבהירו לחלקים מתומכיה הוותיקים של "העבודה" כי מפלגתם שוב איננה משרתת את האינטרסים שלהם.
להתפכחות זאת סייע גם מצבם של ילדיהם, אשר לראשונה מאז תחילת המפעל הציוני עתידם נראה פחות בטוח ופחות מבטיח מזה של ההורים. דור ההורים "המסודר" ראה את ילדיו נדחפים אל מלכודת התעסוקה באמצעות חברות כוח אדם וחוזים אישיים שהביאו אותם אל מתחת לסף הקיום בכבוד. ולא רק זאת, נכדיהם לומדים במערכת חינוך ירודה שבה סיועם של הסבים נדרש כדי להבטיח לילדים חוגים ושאר פעילויות של חינוך משלים.
****
ניצחונו של עמיר פרץ הושג למעשה באזורים המבוססים. פילוח הקולות מלמד כי אזורים אלה העניקו לשמעון פרס רוב זעום בלבד. ההפתעה המשמעותית של הבחירות ב"עבודה" היתה התמיכה של חלק גדול מן המצופה של "המסודרים" לשעבר בפרץ. תמיכה זו איננה יכולה להיות מוסברת, אלא בקבלת מדיניותו הסוציאל דמוקרטית שבמרכזה - כינונה מחדש של מדינת הרווחה.
התמיכה חסרת התקדים לה זוכה היו"ר החדש של העבודה מאז בחירתו, מלמדת כי הרצון בחידושו של הביטחון החברתי ואחריות המדינה לאזרחיה, מהווים את הבריח התיכון של הברית הישראלית החדשה שמכונן פרץ. ברית זו מבוססת על אינטרס משותף השובר את גבולות הסקטורים הישנים.
לתנועה הקיבוצית אסור להישאר מחוץ לברית זאת. לא רק שכינון מדינת הרווחה הולם לחלוטין את האינטרסים שלה, אלא שתמיכתה בפרץ עשויה להסיר ממנה את קיללת המיגזור שדחקה אותה לשולי החברה הישראלית
לאור התמיכה המסיבית לה זכה פרס בתנועה הקיבוצית, הצטרפותה של התנועה לסדר היום החדש של פרץ תהווה מהפך ביחסי הקיבוצים עם החברה הישראלית. לתנועה הקיבוצית אסור להחמיץ הזדמנות זאת.
פרופ' גוטוויין מלמד בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה
פורסם לראשונה באתר "שווים" - העיתון האלקטרוני של המעגל והזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית
על איזו מדינת רווחה הוא מדבר?
ואיפה נכללים הסדרי "בן ממשיך" שמעניקים אדמות
בניגוד לכל הסדר מזרחי המעניק חובות לילדיו... ?!
ומדוע הקיבוצנקים נלחמים בכל הסזר על גבולות
המועצות המקומיות מול עיירות פיתוח, כפרים ערביים ומדוע הם לא מודים בזכויות היתר שלהם, הן בגלל הציונות ומיקומם בהיסטוריוגרפיה המודרנית והן בגלל האתניות שלהם ?
זהו בדיוק הענין. ככל שתמשך המגזריות הלא הוגנת, הבאה לידי ביטוי בחלק מהדברים עליהם אתה מדבר, לא תהיה או לא תתחדש או לא תתוקן מדינת הרווחה שבכל זאת היתה פה, ולו באופן יחסי. לשם כך על כווווולם, קיבוצניקים ואנשי עיירות וכמובן עוד אזרחים, לוותר על המגזריות האנוכיית [אין שום רע במגזריות המבטאת שייכות והשקפת עולם, אמונה וכיו"ב עניני רוח] ולשתף פעולה למען הגבלת או ביטול כוחם של היריבים האמיתיים של רוב מרכיבי החברה הישראלית, הלא הם המולטי-מיליונרים, אנשי המאיון העליון, בעלי האינטרסים של 'ההון הגדול', או איך שלא נרצה לכנותם.
