החתול במגפים
מאת: אודי מנור :: 2005 / 11 / 30
מי ששמע הבוקר בגל"צ את הראיון של רזי ברקאי עם הפרופסור אוריאל רייכמן בוודאי התרשם מצחות לשונו, ממתינות דיבורו ומרהיטותו המהוגנת של נשיא המכללה הבין-תחומית. צפיחית בדבש. וזה בדיוק הענין. אם כבר פשיזם אז אני לפחות מעדיף את זה מבית מדרשו של פייגלין. אסף ענברי כתב בזמנו מאמר תחת הכותרת "הפריחה הפוסט-מודרנית וערגתו של האסתט", בו תיאר את מצוקתו הפסיכו-אידאולוגית של נבוקוב, שבהגיעו לארה"ב איבד את הקלות בה יכול היה לזהות באירופה את יריביו הפוליטיים. בעוד שביבשת הישנה הללו לבשו לצורך הענין חולצות חומות, שחורות או אדומות, הנה ביבשת החדשה, מוקף בנערות קולג' חטובות ותמימות וחפות מכל תובנה חברתית-פוליטית, הוא חש במבוכה עד כדי אובדן דרך.
והנמשל: אם פייגלין, או "אפילו" נתניהו - האחד מצוייד בפונדמנטליזם יהודי והשני בשמרנות הימנית-רפובליקנית שהפונדמנטליזם היהודי אינו זר לה, של מרכז שלם - יוצאים לדרכם לפרק את הדמוקרטיה הישראלית מתכניה, ניחא. מפחיד, מדאיג, מלחיץ, אבל לפחות היריב ברור. לעומת זאת, כאשר זה עטוף במחלצות לשון, עניבה וחליפה מחויטת ובתואר פרופסור [וגם בשם "אשכנזי" למהדרין], הפחד אמור להיות גדול עוד יותר. כי כיצד תשכנע את הציבור שהאדון רייכמן, שהודיע לתלמידי המכללה שלו כי הוא יוצא ל"שליחות לאומית" - שר החינוך העתידי בממשלתו של שרון - הוא סכנה לדמוקרטיה? כיצד תסביר שדברי החלקלקות שלו נגד הפשרות הקואליציוניות ובעד ארגון המשטר בישראל על פי עקרון נשיאותי הוא צעד ראשון לפשיזם-לייט [ואין צורך במחנות ריכוז כדי להפוך דמוקרטיה לפשיזם. זה לא אסטתי וגם לא יעיל]? אפילו רזי ברקאי, עיתונאי שידוע בחוסר המחוייבות שלו לאיזה שהוא ענין, חוץ מלתיחכום הגלי-צהלי המרוצה מעצמו עד בחילה, שם לב שיש כאן משהו דפוק. ולנוכח שאלותיו המוקשות והולכות, נסוג קצת האדון רייכמן מדבריו הנחרצים על "שלטון המצויינים" ועל עליונותה של "השליחות הלאומית" על פני התהליך הדמוקרטי "המסואב". בסוף הראיון הוא רק אמר, "צריך לשבת ולחשוב".
מה שאולי מסמן את הדרך להתמודדות עם הבריון הפוסט-מודרני [שבניגוד לקודמו המודרני והפיאודלי, הוא לבוש כאמור חליפה, שפתיו נוטפות דבש וכל הליכותיו גאוות האמא היהודיה]: לא לשתוק. לשאול. להטריד בשאלות על מערכת החינוך. מה הוא חושב על הביקורת שנמתחה על דוח דברת עד כדי הפיכתו לגל גרוטאות. מה הוא חושב בכלל על דרכה של הממשלה בתחומי סעד, מין, כלכלה, שונות. בקיצור, מה הוא חושב, החתול במגפים.
על פי הפרסומים, רייכמן אמר שהוא בא רק לפרויקט החינוך. אם לא יהיה שר - יחזור לבינתחומי. חלילה מלהתלכלך בפוליטיקה.
ועוד דבר חשוב: משום מה יש לי חשש שאחרי קצב נקבל את פרס כנשיא. האיש הזה לא עושה שום דבר בחינם
