סוציאליסט ומליונר ולא מתבייש בזה
מאת: אודי מנור :: 2005 / 12 / 11
לא, אין בדברים הבאים משום המלצה על תמיכה באבי שקד בבחירות הפנימיות הקרבות במפלגת העבודה. אני רוצה לראות בכנסת את יובל אלבשן, את איתן ברושי, את אלון אבוטבול, את שלי יחימוביץ, את תמי מולד-חיו ועוד כמה וכמה.
אין בדברים הבאים משום דיון קונקרטי ברשימה קונקרטית. כל כוונתי היא "לנקות את השולחן" מפירכה תיאורטית שנוח לנו, כ"שתפנים ריבוניים" בלשונו של רגב, או כ"ציונים-סוציאליסטים" בלשונם של סירקין וברוכוב, ליפול לתוכה.
שהרי "לא יעלה על הדעת" מליונר וסוציאליסט, הלא כן? אדרבא, עצם הסיסמא הזו מוכיחה שגם אבי שקד, או קודם כל אבי שקד, סבור כך, שאחרת לא היה טורח להפוך התנצלות לסיסמת בחירות מגייסת.
לא חברים. לא. אין שום קשר בין השקפתו של אדם לבין מצבו הכלכלי, כשם שאין שום קשר בין תרומתו ומאמציו של האדם לבין התגמול שהוא מקבל. מנכ"ל סלקום מהשיר של דגנחש הוא דוגמא לחוסר הקשר בין תמורה לתרומה, כך גם מנכ"ל בנק הפועלים על 30,000 השקלים היומיים שלו.
אבל גם העני המרוד שממשיך לחלום על להיות רוטשילד, או לפחות להתגלגל לתכנית של דודו טופז, מוכיח על הניתוק שבין עמדה כלכלית ריאלית לבין השקפת עולם.
כל מי שסובר את ההפך, הן בתחום הכלכלי-פוליטי והן בתחום האידיאולוגי-פוליטי, הוא תמים או מיתמם.
אחרת אין משמעות למונח "תודעה כוזבת", ומה שנגזר מכך: אין שחר ומשמעות לחינוך, למאבק על התודעה, לאתר הזה, לכתב העת שהוא מייצג, למלים האלו שאני כותב.
או במלים אחרות: אימוץ הטענה האופנתית הזאת - "לא יתכן להיות מליונר וסוציאליסט" - על ידי סוציאליסטים טובים מהסוג שלנו [אנשי מעמד בינוני נשחק באמת, אנשים בעלי תודעה פוליטית סבירה, או לא-כוזבת במידה מרובה, אנשים שחלקם אפילו מקיימים בינם לבין עצמם קופה משותפת ואחרים מקימים קואופרטיבים], היא בדיוק, אבל בדיוק אימוץ ההנחה המזעזעת מוסרית ופוליטית העולה משאלותיהם של ביאור, רולניק, ארלוזורוב ושות' לעמיר פרץ: מכיוון שאנשי שכונת התקווה אינם תומכים בו הרי שדבריו ותוכניתו חסרי שחר.
שהרי אם רק עני יכול להיות סוציאליסט [כנרמז מביקורת חלק מאיתנו על אבי שקד] ואם העני איננו תומך בעמיר פרץ [כנרמז משאלותיהם של "האנשים החושבים" מהמדור לכלכלה], הרי שאין סוציאליזם. מש"ל.
לעומת זאת, אם אנחנו מבינים ומפנימים את חוסר הקשר [ההכרחי לפחות] בין תמורה ותרומה, שהיא שיקוף והשתקפות של חוסר הקשר [ההכרחי לפחות] בין מעמד לעמדה, הרי שכל שנותר הוא שוב, איזה יאוש ואיזה חרבון, השדה הפוליטי, על שני מישוריו: הכלכלי-פוליטי והאידיאולוגי-פוליטי. או בקיצור, פאקינג הל, המציאות.
טועה אודי, לפחות הביקורת שלי איננה על המיליארדים של שקד (אף כי אני תמיד תוהה למה אדם צריך מיליארדים ואיננו מסתפק בכמה מיליונים), אלא על האופן שבו הם נצברו.
אני יודע שאנחנו בעד חופש העיסוק, אבל איכשהו, מה שמפריע לי זה שהכסף של הסוציאליסט, במקרה דנן, בא מתעשיית הימורים שהיא מיצוי של המיצוי של הקפיטליזם המרושע המנצל בדרך כלל את מצוקתם של החלשים כדי לגזור מהם עוד קופון במחיר של מכירת אשליות.
ואל תגיד לי שאנשים לא חייבים להמר ושהם עושים זאת מבחירתם החופשית.
א. לא אמרתי שאתמוך בו
ב. ומכאן שלא על זה אנו מדברים, אלא על המצב בו אין קשר בין מעמד לעמדה. שקד הוא הוכחה לכך, נרצה או לא. מותר כמובן לא להאמין לו, אבל אז נצטרך לקבוע מה הקו העליון של לגיטימיות מעמדית להשתייכות תודעתית לסוציאליזם. בעיה קשה.
ג. את ההון שלו, על פי עדותו בכל אופן, הוא עשה בבורסה. הבורסה מוכרת וקונה כל מה שזז. הכל סחיר, הכל מתחפצן, על מתכסף, הכל מתהוון והדברים ידועים. באופן כזה או אחר כולנו, אבל כולנו, מעורבים בעסקי בורסה. כולנו מלוכלכים, וזו "השיטה", ואותה צריך לתקן, ואם בכלל נצליח זה יקח זמן רב ובעתיד הנראה לעין כל שנצליח כנראה להשיג הוא תיקון יחסי בחלוקת העושר ועוד יותר מכך בשיקום השרות הציבורי.
ד. כדי שזה יקרה יש צורך בכוח פוליטי.
ה. ומהסעיף הקודם לא נגזר שיש לתמוך באבי שקד. כן נגזר או משתמע ששיפוט מוסרני טהור לא יועיל, חוץ מלהרגשת נקיון.
ו. בענין נקיון אני מעדיף מקלחת.
ז. ובמציאות הישראלית של חמסינים בדצמבר, גם מקלחת לא עוזרת לתחושת הנקיון ליותר מכמה שעות.
אודי, אני מסכים עם רוח הדברים, אבל חשוב לדייק בדבר אחד - עדות אישית של אדם על היותו סוציאליסט (או כל דבר אחר) איננה ראייה כלל. אכן, עצם היותו מליונר לא מעלה ולא מוריד. אולם העדות העצמית כשלעצמה איננה "ההוכחה לכך, נרצה או לא", כפי שטענת.
דוגמא: אהוד ברק, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, מונה גם לסגן-נשיא האינטרנציונאל הסוציאליסטי.
נו באמת...
אני מקווה שאף אחד מאתנו לא חושד בברק שהוא סוציאליסט באיזשהו מובן, גם אם לא נסכים על "קו עליון" להגדרה.
אבל כאמור, מלבד נקודה זו - העמדה נכונה וחשובה, שכן המאבק התודעתי כיום הוא בין השאר על ניתוק את הקשר השקרי, שמונצח על-יד הנארטיב הליברלי השולט, שבין "סוציאליזם" לבין "היות עני" - אם באופן פרטי, ואם כמדינה.
דודני
והיום בועידת העבודה פגשתי במקרה את החבר שקד שלחץ ידיים בחמימות לחגי אלון. לשאלתי אמר חגי ששקד הוא בסדר גמור ועוד יותר מזה.
