אטימות

מאת: ישי פרסול  ::  2005 / 12 / 11

ב-Ynet פורסם היום כי רשת השופרסל מדביקה זמזמים מיוחדים נגד גניבות לקופסאות הסימילק (מזון לתינוקות) היושבים שלא לבטח על מדפיה. נראה שחלה עליה משמעותית בהיקף הגניבות של המוצר הלא זול הזה. 361 מילים בדיוק הקדישה אורנה יפת, כתבת האתר, לבעיה הטמונה בסיפור: הדבק של הזמזמים עלול לגעת באבקת החלב לאחר פתיחת הקופסא. אכן בעיה רצינית. הכתבת החרוצה לא הסתפקה בדיווח והוסיפה גם את תגובת הצרכנים המודאגים ואף את תגובתם של יבואנית סימילק והנהלת השופרסל. 361 מילים - אף לא אחת על המשמעות של עליית היקף גניבתו של מזון לתינוקות. מה יכולה להיות הסיבה לתופעה משונה זו? האם היא מטילה איזשהו צל מוסרי על החברה שלנו? הייתכן כי משפחות לא מעטות בקרבנו מתקשות ממש לממן את העלות הגבוהה של המוצר היקר וההכרחי הזה?
כל זה כנראה לא חשוב. בטח שלא ביחס לזעקה הצרכנית בורגנית שהעיתונאות החוקרת האמיצה של ידיעות אחרונות (Ynet) מהווה לה פה ושופר.

בסיפור נוסף על אטימות המדגדגת את הרשעות, מככב שר התחבורה. אדון שטרית הנכבד החליט בשבוע שעבר שלא לאפשר עוד לשלם את אגרת הרכב ("טסט") בהמחאות ("צ'קים"). לטענתו, מס' הצ'קים החוזרים הוא כה רב עד כי אין ברירה אחרת. אמנם אין לי (וכנראה גם לאף אחד אחר) גישה לנתונים סטטיסטיים על מצבם הכספי של בעלי ההמחאות החוזרות, אך ניתן להניח כי ברוב המכריע של המקרים מדובר בעניים, בעלי חוב ושאר מסובכים פיננסית. מעתה לא יוכלו אנשים אלו לנסוע ברכבם. לפחות לא באופן חוקי.
נכון שקיימת בעיה של מוסר תשלומים ירוד במדינה, נכון גם שראוי להיאבק בבעיה זו בדרך כלשהי. אכן תשלום לבעל עסק פרטי בהמחאה ללא כיסוי תגרום לו לנזק ממשי (קטן או גדול - זה לא משנה), אך במקרה זה בעל העסק הוא מדינת ישראל - זו יכולה גם יכולה לסבול פיגור בתשלום אגרת הרכב. אני לא מציע להעלים עין, למדינה יש אמצעים לגביית חובות ועליה להשתמש בהם. למעשה, אמצעיה הם אלימים מספיק גם מבלי למנוע מהאזרחים את אפשרות הנסיעה החוקית ברכבם. שימוש ברכב אינו מותרות - הוא מזמן הפך למכשיר אלמנטרי בהפעלתה של משפחה ממוצעת. מניעת השימוש ברכב מהווה פגיעה קשה בעניים, אשר שר התחבורה יכול היה בקלות להימנע ממנה. טוב, אולי לא שר התחבורה הזה.