הם לא עוסקים בפוליטיקה

מאת: אודי מנור  ::  2005 / 12 / 18

נכון, הכותרת רומזת על אירוניה ואף על ציניות, אבל לא. אני באמת מאמין להם, לרזי ברקאי, זהבה גלאון, רונית מנתניה והגברת חשין, כאשר הם אומרים שהם לא עוסקים בפוליטיקה.
שהרי זו הבעיה. מכאן מתחיל ההסבר העמוק לנהיה אחרי האיש החזק, או להבדיל לשלל העיסוקים הנובעים מהלב, שמטרתם לתקן את העולם, את החברה, את השכונה ואת הרחוב.
ועד שזה לא ישתנה לא ישתנה כאן כלום. והמצב, אכן, חמור.

ברקאי מראיין את גלאון [גל"צ, 18.12.05, 9.30 בערך]. הראיון נפתח בדיון זוטא על חלוקת ירושלים. גלאון אומרת את המובן מאליו, והוא שאנשי מר"צ אומרים כבר 30 שנה מה שרוב אזרחי המדינה יגידו בעוד עשור, או פחות: ירושלים כבר מחולקת, והגיע הזמן להכריז עליה כעל כזו. "אבל נעזוב את הפוליטיקה" אומר ברקאי, וגלאון מסכימה. כי לא לשם שיחה על "פוליטיקה" או ירושלים הוא הרים אליה טלפון. הנושא חשוב בהרבה: ניסוי מוצלח שהתקיים באזור נתניה בו חולקו ל-33 נשים מוכות זמזמי מצוקה, שהוכיחו את עצמם באופן טוב מהצפוי בהגנה מפני החלאות המכים את נשותיהם. גלאון מספרת על 14,000 צווי הרחקה שמוציאה מערכת החוק כנגד בעלים מכים, ומוסיפה בלי נימה של ביטול או ביקורת על אזלת ידה של המשטרה לאכוף את הצווים הללו. מה שמחייב את המסקנה שהזמזמים הללו הם הפתרון. ברקאי, 9 בסולם רשף, מעלה לשידור את רונית, שם בדוי, אשה מוכה, המדברת איתו ועם המאזינים מהמעון שלה, המעון לנשים מוכות. "מה דעתך על הזמזמים?" שואל ברקאי, ורונית עונה את המובן מאליו, "רעיון מצוין". כאן שב ברקאי אל גלאון, ושואל את שאלת מליון הדולר, או שלושים מליון השקל. "מי יממן?". אך מכיוון שזהו לא נושא פוליטי, אין לא לו ולא לגלאון תשובה. גלאון מפטירה משהו מסורתי על "אפליית הנשים" ומצהירה על נכונותה להסתפק בכך שיחולקו בשלב ראשון זמזמי מצוקה כאלו רק לנשים שנמצאות בסכנה ברורה ומיידית. ברקאי מנסה לעודד אותה ואומר אמירה כמעט פוליטית לפיה יש לקזז מהעלות העצומה את הוצאות אכיפת צווי ההרחקה שממילא לא מבוצעים, על ידי המשטרה שממילא תקציביה מקוצצים ומשימותיה מתוספות. ומה אומרת רונית מנתניה? "אם המדינה תסכים לתת לנו את הזמזמים, אנחנו נהיה אסירות תודה. אבל אם לא, לפחות שהמדינה תאפשר לנו הסדר תשלומים".

אתם מבינים את זה? האזרחית רונית אומרת תודה מראש לשרצים המכונים פקידי האוצר, שהצליחו במדיניות מתואמת ומתוזמרת ונתמכת שטרסלר-ארלוזורוב-פרל-רולניק ומנוולים אחרים מסוגם, לגרום לאנשים לחשוב שיש "מדינה" ויש "סתם אנשים", ושהראשונה עושה, אם אפשר, ואם נשאר משהו מהמיליארדים שהועברו לשיפוי מעסיקים, טובה לאחרונים.

אבל אחראים לזה לא רק הרולניקים-הפרלים-השטרסלרים-והארלוזורוביות ושאר הפונדמנטליסטים השוטים של "השמירה על הגרעון, הקיצוץ מעל לכל, שרותים מופרטים, ליבלריזציה של השווקים".
אחראים לזה גם רזי ברקאי, גם זהבה גלאון וגם כל מי שממשיך להבין במושג "פוליטיקה" עניני פריימריז ורכילויות פרלמנטריות, ולא את הזירה בה נקבע בין השאר אם בעשור הבא מספר הנשים שירצח על ידי חלאות האדם המכונים "בעליהן" יהיה כמו בעשור האחרון "200". מאתיים נשים נרצחו בעשור האחרון על ידי "בעליהן", ובקרב 14,000 הגברים שקיבלו השנה צווי הרחקה יש לפחות פרומיל שמתכנן ומתכוון לעשות זאת שוב. וזו, לא "גם" זו, אלא "בעיקר" ו"קודם כל", זו הפוליטיקה. היא הזירה הראשונה של הבטחון האישי.

ומה קשורה הגברת חשין לכל הענין הזה? נו, טוב, עוד ראיון של ברקאי, והפעם עם "אשתו של" [מישאל איש הבג"צ], ודמות מרתקת לכשעצמה, אבל "היא לא עוסקת בפוליטיקה", דבר שגם היא טרחה לציין לפחות שלוש פעמים במהלך הראיון. ובמה עסק הראיון? בעתידה של העיר ירושלים. את זו כידוע עוזבים אנשים רבים, כי אין חינוך, אין תרבות, אין פרנסה. ומה בין כל אלו ל"פוליטיקה"???? כלום... ואולי הכל??