מלה טובה לרובי ריבלין

מאת: אודי מנור  ::  2005 / 12 / 23

אמנם הוא "מהמחנה הלאומי" [כאילו שאני לא], אבל מגיע לו מלה טובה [כאילו שלי לא]. מדובר ביושב ראש הכנסת הנוכחית, ראובן ריבלין. השבוע [יום ד', יומן הצהרים, רשת ב'] הוא עמד כארי מול הגלדיאטורים של קול ישראל, שרוח גב אדירה בת דור אחד לפחות נושבת בגבם ומפיקה מפיהם את המרגליות הרגילות על הפוליטיקה הזונה [ע"ע אריק איינשטיין, עוף גוזל וגור לך כי יש נשר בשמים. שמעתם שיר יותר א-פוליטי מהשיר הזה?], והפוליטיקאים המושחתים, ואיך הוא לא מתבייש, ומדוע הוא לא משמיע בקול רם את כל מה שכולם חושבים ואיך אפשר להמשיך כך ולא יעלה על הדעת. אתם יודעים, כל הרפרטואר - הכל כולל הכל - של האנשים היפים, הצחים, שהדבר הכי מלוכלך שהם ראו בחייהם הממשיים הוא הבוץ בקפה במטבחון ליד אולפן השידור. וכאלו הרי יש לאינספור במחנה המכונה "שפוי", "ליברלי" וכמובן, "הנאור". בקיצור, במה שמכונה "שמאל" [חברתי ואחר].

ורובי ריבלין? לא התבלבל. כן, הוא נאלץ להודות ובצדק שהכנסת ה-16 לא תרשם בתולדות הכנסות כמשובחת שבהן [לציטוט הזה עשו קופי-פייסט והשמיעו חזור והשמע במבזקים], אבל הוא שב ושוב וחזר ואמר [גם אם זה לא ממש שכנע את אסתי פרז הנמרצת בצדקנותה העילאית] את הדבר הבסיסי והפשוט: מה האלטרנטיבה? איש חזק? [כן!! צועקים יחדיו בן כספית, יואל מרקוס וכמה מאות אלפי תומכים בפוטנציה של מפלגת "אחורה"], או חס וחלילה דיקטטורה? ["כן" צועקים יחדיו הפייגלינים ועוד כ-10,000 איש שנתנו לו את קולם השבוע]. "הכנסת" הסביר ריבלין לטהרני הרדיו הממלכתי, "היא הזירה בא נקבעת המדיניות, בא נחתכים תקציבים, בא מעוצבת המציאות", היא ולא בילתה. מלים כדרבנות.

כדרבנות? אותם זה לא שכנע. זה קטן עליהם. ותארו לעצמכם אם ריבלין היה נופל בג'ורה של גלי צה"ל. ומענין מה יגיד עליו בקולו המחוספס והגברירי, שלמה ארצי, עת ידבר כדרכו בכל ערב שבת אל הציבור הנאור המכורבל בשמיכת הפוך של האווילות הצדקנית.