דרוש מנהיג ?
מאת: גיל מיכאלי :: 2005 / 12 / 25
בסוף ספטמבר הגיע רודולף ג'וליאני, ראש עריית ניו-יורק לשעבר, לביקור בישראל, במסגרת כנס בנושא מנהיגות. העיתונים מיהרו לפרסם מה חושב ג'וליאני על אריאל שרון ("יש לי הערצה אליו") ועל ביבי נתניהו ("יש לי כבוד אליו, אבל הוא יותר צעיר"). הכתב של אתר Ynet הגדיר את ג'וליאני כראש עיר "מיתולוגי", ותגובות הקוראים באתר שפעו מחמאות, והציעו לאורח שורה של תפקידים מפתים: ראש עירית תל אביב, ראש ממשלת ישראל, נשיא ארצות הברית וכן הלאה. אין ספק, ג'וליאני הוא מנהיג אמיתי, "leader" מבטן ומלידה.
הכמיהה הישראלית ל'מנהיג' מזכירה תופעות היסטוריות דומות ממקומות ומזמנים אחרים. כדי שלא להדרש לדוגמאות הבוטות ביותר, מאירופה של שנות השלושים והארבעים במאה הקודמת, הבה נעיין, לשם השוואה, דווקא בצרפת של המאה התשע-עשרה.
את המונח 'Leader' שאלה השפה הצרפתית מן האנגלית. חסרונו של המונח לא הורגש בתקופה שבה הנהיג נפוליון בונפארטה את צבא צרפת לנצחונות בכל רחבי אירופה. נפוליון השלים קריירה מבריקה מבלי שהתעורר צורך בשם עצם כדי לתאר את התופעה או את האדם. דווקא בתקופת המשטר שבא אחריו, המונרכיה הקונסטיטוציונית המושמצת שהנהיגו הבורבונים, נוצר הצורך במונח שייתן שם למה שהיה עד אז מובן מאליו. אחד המאפיינים של תקופה זו היה תחושת המלנכוליה של הנוער שנולד עם המאה ה-19 ונתקף ב"שעמום" בעידן החדש שבו תהילת המנצחים התחלפה באפרוריות הבנלית של החיים בלי מהפכה ובלי נפוליון. דור שלם של רומנטיקנים השחיר כמויות עצומות של נייר בנסיון להגיד "משעמם לי". הגעגועים לעבר, לאב סמכותי וגדול מהחיים, תחושת גועל מן המערכת הפוליטית הקיימת ותחושה של חוסר תוחלת הם שייצרו את ההקשר התרבותי הרחב להקלטות המונח 'Leader' בצרפת. וכך, חבר פרלמנט שהתבלט כראש קבוצה של נבחרים כונה במאה ה-19 'לידר' והביטוי החל להופיע גם בעיתונים.
המשברים הפוליטים שאפיינו את אירופה במאה ה-19 חייבו המצאה מחדש של סמכות. הלאומיות והתמורות הכלכליות והחברתיות החריפו את תהליכי שחיקת הסמכות הפוליטית שהחלו עוד במאה הקודמת. המכות הקשות שספגו המלוכה והדת הקהו את הקסם והמסתורין, שהיו סוד כוחן, והיה צורך להמציא מחדש מודלים של סמכות לגיטימית. זה הרקע להופעה המחודשת של ה'גבריות' ואובססיית העליונות הגברית שכה אפיינה את המאה ה-19. תופעה זו סייעה לפופולריות הגוברת של הצבא בצרפת. איש הצבא הפך להיות התגלמותה של הגבריות החדשה. חברות הרכבות ושירותי הדואר החדשים התארגנו, באופן כמעט אינסטנקטיבי, כמו צבאות, והלבישו את עובדיהם במדים שדמו להפליא, ולא במקרה, לאלה של אנשי הצבא. על הצמאון לסמכות ניתן ללמוד גם מ"המצאת" תפקיד מנצח התזמורת, שלא היה קיים לפני אמצע המאה ה-19. ההתפתחות של התזמורת מחד ומודל הארגון הצבאי מאידך (מודל שנתפס יותר ויותר כאידאלי), יצרו את התנאים החומריים והמנטליים שהצמיחו סוג חדש של גיבור. המעניין בתופעה הוא הצורך התרבותי במנהיגות ברורה ונראית לעיין והשפעת המודל הצבאי על עצובו של התפקיד החדש. שרביט המנצח נועד לחקות את שרביט הגנרל. תחושת היתמות והצורך בדמות אב היו כה חזקים עד כי אפילו מנהיגות אופראית הייתה סוג של נחמה.
במצב של התערערות הלגיטימציה של המוסדות ושל הסמכות ('מות האב' הסמלי), קיימת נטיה לדבר על מנהיגות ולחקות גנרלים. בהעדר נפוליונים, גם אנשי צבא בינוניים יכולים להיות 'לידרים', ובעידן שבו הדיון הציבורי רדוד, אובססיית המנהיגות מחליפה את התוכן. הדיון הביקורתי הרציני טובע בים המלל, ויש המוכנים לשלם סכומי עתק לאנשים כמו ג'וליאני כדי לשמוע אותם מספרים מעשיות בנליות שקשה להבין מה ניתן ללמוד מהן, ובלבד שיזכירו בכל משפט שני את המונח 'מנהיגות'. האוניברסיטאות לא מגייסות מרצים אלא 'מנהיגים מדעיים', וכל פעיל פוליטי הוא 'מנהיג מקומי'. העתונות מלאה מודעות על קורסים וסדנאות ל"פיתוח מנהיגות' ונראה שבשבט שלנו אין יותר אינדיאנים: כולם צ'יפים או נמצאים בהשתלמות צ'יפים.
התחושה הנוצרת היא שיש הסכמה מהן התשובות הנכונות לכל הבעיות, וכל שנותר הוא למצוא את האנשים שיוציאו אותן לפועל. כך מתקיים מעין דיון, עקר ורצוף קלישאות, שאינו מקדם שוב תובנה חדשה וזאת על חשבון הנושאים החשובים באמת: לאן בדיוק יובילו אותנו המוני המנהיגים המדעיים, המקומיים, החברתיים והאותנטיים שצומחים סביבנו? כשהמנהיגות והמנהיג הופכים לעיקרון המחליף את התוכן, זה יכול להיות מסוכן. באיטלקית ובגרמנית זה נשמע אפילו יותר רע.
חתימה על מנוי לכתב העתכל עבודת הכתיבה, העריכה וההפצה של 'חברה' נעשית בהתנדבות. חתימה על מנוי מסייעת למימון הוצאות העיצוב, ההדפסה וההפצה בדואר.
חתימה על מנוי, במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד (עבור 6 גליונות - שנה אחת) באמצעות כרטיס אשראי, ניתן לעשות - 24 שעות ביממה - בטלפון: 03-9533398 או באתר 'לתרום.קום'
לקבלת פרטים נוספים ניתן לשלוח אימייל לרכז ההפצה של כתב העת, דודי נתן.
