אנטיפוליטי 2
מאת: עופר סיטבון :: 2006 / 01 / 8
בתחילת השבוע, כשעוד היה לנו סבא (שמנמן משהו) בתור ראש ממשלה, כתב בני ציפר, עורך 'תרבות וספרות' ב'הארץ', בבלוג שלו טור שכותרתו מדברת בעד עצמה: "מי שמצביע - טיפש". אחרי שגמרתי להתעצבן על הטור הזה, הציע לי חבר לפרק את טענותיו של ציפר האינטקלטואל, ולענות להן באופן מושכל.
וכה אמר ציפר:
"גרעין העניין הוא האשליה שנוטעים בנו, שהשתתפות שלי ושלך ושלנו בבחירות אמנם משפיעה. והרי כולנו יודעים שהיא לא משפיעה, וכל מי שלא ייבחר לעמוד בראשות הממשלה יעשה בדיוק אותם דברים שהיה עושה מי שלא נבחר. כל מיני מיתוסים ושקרים נכנסים אז לפעולה: שרק הימין יכול לעשות שלום עם הערבים. שרק פרץ יכול לפתור את בעיית העוני (בצרפת העשירה מחלקים מדי יום שישה מיליוני ארוחות חינם לנזקקים ובחג המולד עבדו האמבולנסים הפאריסאיים שעות נוספות כדי לאסוף את חסרי הבית הקופאים למחצה ברחובות. ולא שרון עומד בראש ממשלת צרפת ונתניהו לא היה שר האוצר שלה.(..
אני לא מתכוון להצביע בבחירות הבאות, ומצדי, ששרון יגדל שפם של פרץ ונתניהו יגדל את הכרס של שרון. כולם אותו דבר. ואם לא עכשיו, הם יהיו אותו דבר כשיישבו על הכיסא שהתאוו אליו. על ידי אי הצבעתי, לפחות אוכל לומר בגאווה שהליצנים הפתטיים האלה וחבריהם לא השתמשו בשמי כדי לטעון שהם מייצגים את רצוני...
יש שיאמרו שהאנשים האלה [מי שלא מצביע] הם פרזיטים. אני טוען שהאנשים האלה הם בעצם הבסיס הבריא של הדמוקרטיה הישראלית: הם אלה שהסיסמאות לא עובדות עליהם, שמינה צמח לא יכולה להם, שחיים בארץ הזאת מפני שטוב להם כאן באופן יחסי, וכשהמצב ישתנה לרעה הם יארזו את הדברים ויילכו, או לחילופין יעלו בזעם על ירושלים וישרפו את הבסטיליה שלה, וישפיעו כך הרבה יותר מכל הנציגים הדחליליים שנבחרו על ידי שישים האחוזים הנותרים של הטיפשים הצייתניים, שמשלים את עצמם שקולם האילם יכול להזיז את הישבן של מישהו שם למעלה ולו במעט."
דבריו של ציפר משקפים הלך רוח אסקפיסטי ואנטי-פוליטי מובהק. טיעוניו הם מתוחכמים, אך רק לכאורה. למעשה, זוהי גירסה מעודנת של שיחת נהגי המוניות הקלאסית: "הם כולם מושחתים, הכל אותו חרא". אפשר היה אולי להבינו, בדוחק, בבחירות האחרונות, כאשר ההבדלים בין המפלגות לא היו קיימים כמעט, אבל האם אפשר לומר בהגינות שממשלת פרץ-ברוורמן-יחימוביץ-תמיר-איילון תאמץ את אותה מדיניות של ממשלת נתניהו-ליברמן-בני אלון-אפי איתם-אלי ישי-יעקב ליצמן? ואפילו את זו של ממשלת אולמרט-פרס-הנגבי-מופז-שטרית? גם אם נכון שבכל העולם קיימת תופעה של התקרבות בין הימין והשמאל, עדיין בריטניה של בלייר [לפחות של הקדנציה השנייה] שונה מאוד מבריטניה של תאצ'ר. וצרפת של ז'וספן שונה מצרפת של סארקוזי. וארה"ב של קלינטון שונה מארה"ב של בוש. אפשר לבחון זאת לפי כל פרמטר כלכלי אפשרי – צמיחה, אבטלה, גירעון, השקעה ציבורית. בנוסף, ההשוואה לצרפת מופרכת מבחינה עובדתית (הלוואי עלינו רבים מהסדרי הרווחה שיש בצרפת) והיא גם מצביעה על כך שציפר מאמין שהעמקת העוני היא תופעה 'טבעית', שאינה קשורה לפוליטיקה.
החלטתו שלא להצביע בבחירות היא מעשה אנטי-פוליטי בעליל. כתיבתו מאוהבת בדימוייו, מתבשמת בטהרנותה העצמית, ומתעלמת מן העולם האמיתי, שבו השפעתו של הציבור שכן מצביע בהמוניו (חרדים, מתנחלים) גדולה בהרבה מחלקו הממשי באוכלוסיה, ומשפיעה לרעה על החיים של כולנו. ציפר מתאר את המילייה שבו הוא חי, שיכול מבחינה כלכלית לארוז ולעזוב, ובכך מראה לנו גם שהוא אגואיסט לא קטן, נטול סולידריות חברתית בסיסית עם רובם המוחלט של אזרחי ישראל. בהקשר זה, השיא הפאתטי מגיע בדיבוריו על "שריפת הבסטיליה", וזאת כאשר כל כתיבתו עד לאותו רגע מבטאת עמדה אינדיבידואליסטית אנוכית, המפריטה כל התארגנות חברתית.
יאללה ציפר, לך הביתה, שלום ותודה.
הזכיר לי את "דילמת הנוסע החופשי" ,שמצד אחד נהנה מנסיעה חינם אך מצד שני אינו מעוניין שכולם ינהגו כמותו, דבר שיביא לקריסת המערכת.
ולענייננו- מה יקרה אם כולם יהפכו לפתע לציפרים קטנים? לאפשרות הזו הוא כלל לא מתייחס.
כמובן שלא. דילמות מתחום המציאות אינן מעניינו של האנטיפוליטי - הביקורת שלו על המציאות אינה ממשית ולכן גם רצונו לשנותה אינו ממשי. אם הייתי מבלה את ימי בשתיית קפה עם שועי עולם במתחם בזל, גם לי היה יותר קל לדבוק במבנה החברתי הקיים ולוותר על הנסיון לשנותו.
הדיון מעניין, אבל למה ציפר צריך ללכת הביתה? אתם מתעלמים מהעובדה שציפר משקף דעה די פופולרית בציבור הישראלי, שמתבטאת באחוזי הצבעה לא גבוהים במיוחד בבחירות.
How can he justify not taking part in the ONLY democratic process available to us now.
למה יש מילים כפולות
חוץ מזה, ציפר הוא מאלה ש(עדיין?) נמצאים למעלה, וכשמסתכלים למטה כולם נראים באותו גובה, לכן הוא לא יכול לראות הבדלי מדיניות המתבטאים - נניח באחוז אבטלה אחד.
יאללה ציפר לך הביתה. שים פתק לבן ותן למישהו מוכשר ורלוונטי יותר ממך לכתוב.
מאמרו של ציפר בענין הבחירות כל כך דומה למאמריו בתרבות וספרות- מנופחים, נמלצים, ספוגי תחושת "שופוני כמה שאני תרבותי" - רק מה ציפר משעמם נורא!
הוא מאוד ביקורתי, אבל עינו רגישה רק להבדלים כגון מי מקדים שם משפחה לשם פרטי.
בלי לדעת על עמדותיו חדלתי לקרא אותו ב"תרבות וספרות" מאחר וכתיבתו פשוט נבובה.
בחירה חברתית
במפלגת העבודה.
אנחנו פעילים חברתיים שהחליטו לעשות פוליטיקה בלי לוותר על הדרך והערכים, אשר הובילו אותנו בעשייה החוץ מפלגתית.
לכן, בחרנו לפעול במפלגת העבודה כדי להגשים את המטרות הבאות:
• יצירת כוח אידיאולוגי חברתי בעל זהות ונוכחות במפלגה.
• בנייתה של מפלגת העבודה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית במדיניותה ובהרכבה האנושי.
• הצלחת המפלגה בבחירות הכלליות.
מחפשים 'בית' אנושי ורעיוני לעשייה פוליטית ערכית ואפקטיבית?
מקומכם איתנו!
לשיחה והצטרפות:
אביעד 052-3278091
hevratit@gmail.com
נבחרינו בפריימריס:
ברשימה הארצית:
• אילון עמי (1).
• חילו נדיה (6).
• ברוורמן אבישי (16).
• מאסלה אדיסו (21).
• וילף עינת (25).
• יחימוביץ שלי (27).
• עטר דני (28).
• תמיר יולי (29).
בסקטור הצעירים:
• שפיגלמן גיא (1).
בחירה חברתית
במפלגת העבודה.
עופר שלום.
קשה למצוא בי סניגור לעמיר פרץ וחבורתו, ולו משום השקיפות שאני חייב בה: הייתי בין הארבעה שביצעו את המהפכה בהסתדרות, ע"י נטישת מפלגת האם, העבודה, וכך ,זכיתי" להכיר את האיש ושיטותיו היטב, ומקרוב.
חלק הארי של אותה מהפכה, בה לבטא שאט נפש מהיותה של ההסד', מנגנון - שקם באמצעות כספו של הבודד, לבזוז את חבריו באמצעות וועדי העובדים הגדולים, למען: "ריצה" של נאמניו לכנסת, לניהול חיים ראוותניים במוסדות הספורט וכיו"ב, ובמידה רבה - השחתת המידות בכל האמור במקומות עבודה ללא סכנה של פיטורים, בה גם הפרזיטיות, הפכה לנורמה.
עמיר פרץ, על פי העדויות המצטברות (שלא הוכחשו - ראה למשל דברי אהוד ברק בתקשורת)גרם למנגנון ההסד', להיות "אנוס" למען מפקד החברים של הבוס! זו מידה בולשבקית שעבר עליה הכלח משום שאנו רוצים לשכוח שהייתה קיימת בכלל. זו גם מידה חמורה ממידת לקיחת השוחד! ומי שיהרהר יבין גם מדוע.
עניין שני - עמיר פרץ, בהיותו (ע"פ עדותו) מנהיג פועלים ומייצג של השכבות החלשות, גילה רפיון, אם לא לומר התעלמות פושעת, ממצבם הנורא של מאות אלפי ילדים, זקנים עזובים, ושכבות שלמות מדרדרות אלי עזובה ומחלות. אפילו על רקע קשה של הקשר שבין הון ושלטון, לא שמענו את מנהיג העובדים - נכנס למלחמת חורמה.
בהיותו מנהיג של אירגון, עתיר כספים, פרוש על פני כל הארץ, היה עליו לגייס את כל כוחותיה של ההסת', ליצירת תנועה המונית, לעצירת מדניותם של נתניהו ושות'. מתחת לאפו, קוצצו הקיצבאות, נפגעו זכויות פנסיוניות רטרואקטיביות, משפחות הפשע רבו, והמכשיר רב העוצמה של הביטוח הלאומי, למשל, - נשחק עד דק!
שלישית - השמאל הישראלי, ועמיר פרץ בין ראשיו, נכשל במשך עשרות שנים בעצירת הנעשה בשטחים ע"י כת משיחית בדמותם של המתנחלים. עמיר פרץ, כחבר כנסת מ"שחר נעוריו", היה עליו להכין, למשל, דו"ח טליה ששון משלו, להכניס בכנסת, רוח תזזית בשל הקשר הנורא שבין הפקידות הממשלתית, הצבא, והסוכנות - לזו של המתנחלים.
להוותי - השכבות החלשות - ימשיכו להאנק, הפשע, ימשיך להשתולל עם טילים ויריות ברחובות, כל זאת, כל עוד ישראל תשלוט על הפלשתינאים. עוד לא קם איש אחד, מהשמאל, המסוגל להרים, ולו קראוון אחד, מאיזו שהיא התנחלות לא חוקית.
מדובר בחבורת אנשים שבאמת (!)נאה הם מדברים, ופוליטית, הינם חבורת אימפוטנטים לעילא!
על כל אלה, צר לי על קולות שיילכו לבוג'י, פז ויחימוביץ.
ומי שינבור, בעוד שנים מספר בארכיוני העבודה, יבין כי מדובר באנשים, דוגמת עמיר, שמלבד הנאה ממנעמי השלטון, כמו איסוף פנסיות מכמה וכמה מוסדות, לא עשו כלום למען ממימוש סיסמותיהם!
חלק גדול מהביקורת שלך אינה מדויקת בעיני ואני לא מקבל אותה, ובכל זאת: מן הסתם עמיר פרץ אינו המנהיג הסוציאליסטי המושלם. בקלות ניתן לשרטט בדמיוננו מנהיג טוב ממנו - להסתדרות, למפלגת העבודה ולמדינה. במציאות, הוא היחיד שיצר והנהיג פוליטיקה סוציאליסטית בתוך ואקום פוליטי סוציאליסטי טוטאלי. במקום להדגיש את מה שלא עשה, אני חושב שעל סוציאליסטים ישראלים בעת הזו להדגיש את מה שכן עשה, לחזק ולדחוף אותו הלאה ובמקביל לדרוש ממנו לממש את הציפיות אשר אנו תולים בו. אף מנהיג אופוזיציוני ביקורתי לא יוכל לתפוס שלטון ולממש מדיניות בלי עזרת הציבור ותמיכתו.
