התערבות הממשלה בתנאי ההעסקה / ביטול המע"מ על המזון
מאת: ישי פרסול :: 2006 / 01 / 18
בשבוע שעבר הפכה מדינת מרילנד לראשונה בארה"ב אשר דורשת מהמעסיקים הגדולים בתחומה להשקיע לפחות 8 אחוזים מהוצאות השכר שלהם על הרחבת ביטוחי הבריאות של העובדים. החקיקה הנ"ל זכתה לכינוי "חוק וול-מארט" על שם המעסיק הגדול היחיד במרילנד אשר עדיין לא עומד בסטנדרטים אלו (למען האמת, אינו עומד בשום סטנדרט הוגן של העסקת עובדים). אמנם מרילנד היא מהמדינות הקטנות בארה"ב ורק סניף מקומי אחד של וול-מארט מעסיק יותר מ-10,000 עובדים (הקריטריון שמציב החוק החדש לחיוב הרחבת ביטוח הבריאות), אך זוהי אבן פינה משמעותית ביותר לקראת חקיקה הולכת ומתרחבת של חוקי עבודה הוגנים ואנושיים יותר: כיום, חקיקה מעין זו נמצאת בתהליכי התהוות ב-29 מדינות בארה"ב.
גישה זו של המחוקק המרלינדי מגדירה היטב את תפקידה של המדינה בנוגע לרווחת אזרחיה. מצבם הכלכלי של האזרחים הוא בעיקרו תלוי מדיניות כלכלית של הממשלה. חקיקה ממשלתית מתאימה יכולה לשנות את המציאות הכלכלית. חובתה של ממשלה ראויה להתערב בתנאי ההעסקה של אזרחיה העובדים.
בפורום MIT ליזמות בישראל, שהתקיים אתמול באוניברסיטת תל-אביב, הציע יו"ר 'טבע', אלי הורביץ, להפחית את המע"מ על המזון לאפס אחוז על מנת להתמודד באופן פרוגרסיבי עם בעיית העוני ואי השיוויון הקיצוני:
"להוריד ב-0.5% את המע"מ זה לא שווה כלום. הצענו לממשלה להוריד את המע"מ רק לעניים ואת העשירים לעזוב, כך שנוריד את המע"מ על המזון לאפס. זה משאיר 7% מההכנסה של העניים אצלם ורק 0.9% אצל העשירים. 7% מההכנסה זה הרבה מאוד בשביל משפחה ענייה". לדבריו, אין נושא אחד שיכול להשפיע כל כך חזק על העוני חוץ מהמהלך הזה, שהופך את המע"מ הלכה למעשה למס פרוגרסיווי, מאחר שתהיה לו השפעה שונה על כל חלק וחלק בחברה" (הארץ, 18/1/06)
מסתבר, אם כן, שגם ליברלים מוצהרים כמו אלי הורביץ והמחוקק האמריקאי מכירים באחריותה של המדינה לרווחת אזרחיה (כמו גם לתנאי העסקתם). כנראה שבאמת הגיע הזמן להשאיר מאחור את כל ה"נתניהו-שלום-אולמרט-לבני" ששבים ודוחים אחריות זו באמתלות שקריות על יציבות המשק. הגיע הזמן לממשלה סוציאל-דמוקרטית אשר אחריות זו מהווה את הבסיס הראשוני לפעולתה. הגיע הזמן להצביע למפלגת העבודה.
הורדת מע"מ לעניים, היא התחמקות והשקטת המצפון בכדי לא לפתור את הבעיה. יש לפתור את בעיית העוני כך שהמשכורות תהיינה יותר גבוהות. המדינה אינה אמורה לאבד הכנסות בגלל שמעסיקים משלמים מעט כסף לעובדיהם. חלקם (המעסיקים) עושים זאת מרצון, חלקם מששון, וחלקם בגלל תחרות איומה מול הסינים, או בגלל תנאי שוק קשים.
יש לפתור את הבעיות מהשורש ולא להסתפק בגלולת הרגעה.
אל תופתע שעשירי עם תומכים במס הכנסה שלילי, הפחתת מע"מ לעניים וכו'. הם תמיד יבקשו פתרונות על חשבון הקופה הצבורית.
אני מסכים בהחלט. אם כי סביר להניח שהפתרון הסוציאל דמוקרטי לבעיית העוני ואי השוויון ימומן הן ע"י המדינה והן ע"י המעסיקים.
אין סתירה. מעמ אחיג הוא חמס רגרסיבי. גם בהנתן משק של משכורות טובות אין סיבה שלא לפרגרס את המעמ. הורדת מעמ על מזון או ביטולו זה צעד בכיוון. מעמ של 80 אחוז על מכוניות של 3000 סמק ומעלה זה עוד צעד בכיוון.
1-הורדת מע"מ לא בהכרח תביא לירידת מחירים במלוא שעור ההפחתה, ויהיה מי שיגזור קופונים. אלה שתומכים הם אלה שירויחו...
2- לאודי- מע"מ לא אחיד יוצר שפע של בעיות טכניות, ומהווה פתח לרמאויות.
3- מע"מ הוא תמיד מס בעייתי, משום שגם עסק מפסיד משלם אותו. לא מומלץ להעלות את שעור המע"מ בשום ענף, וכדאי להפחיתו בהדרגה כאשר מס הכנסה יגבה סכומים גבוהים יותר.
מע"ם הוא תמיד רגרסיבי- וצריך להוריד אותו בהדרגה ככל האפשר, כפי שכבר אמרו כאן אחרים, הורדת מע"מ על מזון היא הצעה פופוליסטית שיש ספק בטהרת כוונותיה. משליטה במחירי מוצרי היסוד היא דרך טובה בהרבה לפעול, וחשוב שנערך להגן עליה כיוון שיש לי תחושה שהיא מהמעוזים הבאים שמדיניות הנאו ליברלית עומדת לתקוף. לא הייתי מתפלא אם יש באמירות מסוג זה אפילו תפקיד במתקפה כזו...
עם זאת, הפתרון הנכון לגבי מיסוי פרוגרסיבי לא צריך להצטמצם לנושאים של מס הכנסה בלבד-
יש בהחלט אפיק למיסוי על הצריכה שכלכלה בת קימא זקוקה לו- מדובר בחישוב ערך רווחה כללי של מוצר ומיסוי מתאים.
אמנם נושא מורכב אך עבודה משמעותית נעשית בכיוון זה בעולם ובייחוד באירופה. הדוגמה של ג'יפ עירוני עם מנוע בנפח 3000סמ"ק היא דוגמה קלאסית- כאשר חוץ ממע"מ יש להטיל (ובמידה מסויימת מוטלים כבר עתה) מיסים שיגלמו את הנזק של מפלצת כזו לסביבה, לבריאות האזרחים ולתשתיות התחבורה.
מזון לעומת זאת יכול להיות כמעט נקי מהיטלים כאלה (בעיקר אם גודל תוך שימוש מועט ברעלים וכימיקלים) עבודה שנעשתה בתחום מעלה כי קל והגיוני יותר לגבות מיסוי כזה בשלבי הייצור הרלוונטיים, כאשר מפעל ישלם כופר חמור על כל נזק סביבתי, בריאותי וכדומה לחברה- כך שמחירים ידלמו את ערכו הממשי של המוצר לרווחה הכללית.
לאחר הצלחת משטרת ההגירה בביצוע מדיניות הממשלה, שחלא לדבר על תכנית התתנתקות, אין כבר מקום לתרץ דחיית צעדים נכונים במגבלות טכניות. אם רוצים, יכולים. ואין להבין מדברי שאני בעד השיטות הנלוזות לעתים של משטרת ההגירה, אני רק מציין אותה כדוגמא לנחישות ממשלתית לבצע מדיניות. גם במעמ רגיל יש רמאויות, וגם במיסוי בכלל. אז מה? נבטל את המיסוי?
