יש אלטרנטיבה בחינוך
מאת: ניר מיכאלי :: 2006 / 02 / 5
מיותר לשרטט את מצבה העגום של מערכת החינוך הממלכתית שלנו לאחר חמש שנות כהונתה של לימור לבנת במשרד החינוך. אין צורך גם לפרט ולהדגיש את חשיבותה ואת מרכזיותה של מערכת חינוך ציבורית, המהווה ביטוי לאחריות של המדינה להקניית השכלה, תרבות וסיכויים שווים לכלל ילדיה ללא הבדלי מעמד או מוצא. אין ספק שמערכת החינוך זקוקה היום יותר מתמיד למנהיגות אחרת – לתבונה מקיפה ועמוקה, לעין קולטת ורגישה, ליד משקמת ומטפחת ובאופן כללי למנהיגות המשדרת בתפישותיה באופייה ובהתנהלותה אמון, אחריות וכבוד.
היבטים שונים במערכת החינוך – תכני ההוראה, אופני הלמידה, המפגש האנושי המחנך, הסביבה הבית-ספרית, מעמדם של המורים ועוד – צמאים היום למנהיגות כזו. יציבותה של החברה הדמוקרטית הישראלית תובעת הצבת חזון חינוכי המאמין והמקדם ערכי אדם וחברה במובנם העמוק והמקיף.
בבחירות הקרובות מסתמנות שתי אלטרנטיבות מובילות לנטילת שרביט ההנהגה במשרד החינוך, פרופ' אוריאל רייכמן מועמד 'קדימה' ופרופ' יולי תמיר מועמדת ה'עבודה'.
עמדותיו ותפישותיו הכלכליות ליברליות-ימניות של רייכמן גלויות ומפורשות. הוא חתום על העמקת הפערים בחינוך, על הגדלת מימדי הבורות בקרב מגזרים מסוימים ועל הפרטתה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. מהלכים אלה יובילו בהכרח להקצנת הפערים החברתיים והכלכליים בישראל. רייכמן הוא תומך נלהב של מדיניותה – שלא לומר מחדליה – של לימור ליבנת. הקשרים, התחכום וההשפעה שלו עוד יגרמו לנו להתגעגע לשנות הנהגתה. רייכמן לא לבד. לימינו בקדימה עומדים עוד שני חינוכאיים "מדופלמים" ש"יתרמו" גם הם למדיניות ההפרטה הברוטאלית, לסטנדרטיזציה הריקה ולהישגיות הרומסת כל ערך אחר במערכת.
אבל יש אלטרנטיבה. מפלגת העבודה מציעה לנו מנהיגות ודרך אחרים. מועמדת מפלגת העבודה לתפקיד שרת החינוך, חה"כ פרופ' יולי תמיר, הינה המועמדת היחידה כיום שבהגותה הפילוסופית והחינוכית, בפועלה הציבורי ובתפישת עולמה החברתית-חינוכית מייצגת גישה המבוססת על הבנה עמוקה של תפקידה של מערכת החינוך בחברה דמוקרטית שואפת שוויון.
תמיר מייצגת גישה הרואה במורים שותפים מובילים בהנהגת המערכת. היא תקפה בחריפות את מדיניות המשרד בשנים האחרונות ואת ההתקפות הברוטליות נגד ציבור המורים. תמיר מציגה הבנה עמוקה של הצורך להתמקד במימדי התוכן והפדגוגיה של המעשה החינוכי כתנאי לשיפורו תחת העיסוק האובססיבי בשינויים מבניים-ארגוניים. תמיר נושאת חזון ותפישות כלכליות חברתיות מתקדמות ותובעת הגברת האחריות של המדינה על כלל אזרחיה וילדיה. מתוך תפישות אלה היא פעלה למען מפעלים חברתיים כגון מפעל ההזנה או הסדרי מימון שכ"ל ללימודים אקדמיים לכל.
תמיר פורשת בפנינו חזון עמוק ורחב שבבסיסו ניצבים בקשר אמיץ ובתלות חזקה 'החינוך' ו'החברה'. כל ניסיון לשפר ולתקן את מערכת החינוך במנותק ממדיניות כלכלית חברתית כוללת צפוי להיכשל. טיפול פופוליסטי מנקה-מצפון בבעיות חברתיות במנותק מטיפול עומק בבעיות יסודיות כגון אלו המצויות בשדה החינוכי גם הוא חסר תוחלת. רק מעשה משולב המבין את התלות וההפריה ההדדית והמכיר בתפקידו הייחודי של המעשה החינוכי במדינה המודרנית יכול לחולל שינוי מהותי. רק שיפור משמעותי, ממשי, במערכת החינוך הממלכתית – בשונה משינויים במגזרים מצומצים ומדוּשנים-ממילא – יכול להביא לצמיחת הכלכלה והחברה הישראלית.
מבין המועמדים לכס החינוך רק תמיר תוכל להחזיר את האמון ואת הברק לעיני המורים, להשיב את המערכת לעיסוק בסוגיות של משמעות ותוכן ולהוביל את המערכת ליציבות ולחדשנות כאחד. חייבים להבטיח שמשרד החינוך יופקד אחרי הבחירות בידי פרופ' תמיר. בבחירות האלה מצביעים עבודה – בגלל החינוך.
ניר כרגיל מבטא את דבריו ברור ויפה ואין לי אלא להסכים איתו בכל מילה(כרגיל...)אלא מה? יש לי רק בעיה אחת. לפני מספר שבועות התפרסם באחד הצהובונים היומיים (אינני זוכר מי מהם כאילו שזה בכלל משנה)ראיון עם שני המועמדים פרופסור רייכמן ופרופסור תמיר ושם אפילו במיקרוסקופ לא תמצא הבדל. וזו הבעיה היכן מבטאת תמיר את משנתה החינוכית? היכן יכול אזרח מן השורה המתלבט והחושב ללמוד על משנתה של תמיר? נדמה לי שנמערכת הבחירות האלו "הנבחרת" יכולה להיות היתרון היחסי של העבודה מול קדימה אולם ההתבטאויות הפומביות אינן תורמות לכך.
תבדוק באתר שלה
למשל -
http://www.yulitamir.com/item.asp?id=85&cid=176
http://www.yulitamir.com/item.asp?id=10&cid=170
http://www.yulitamir.com/item.asp?id=56&cid=176
אני מודע לכך שאין זה המקוםם המתאים לתגובה זו, ואשמח אם תעבירו אותה למקום המתאים.
הקריקטורות כנגד מוחמד
לאחרונה הופיעו בעיתונים אירופאים סדרה של קריקטורות שהופיעו לראשונה בעיתונות הימין בדנמרק, המציגות את הנביא מוחמד מייסד הדת האיסלאמית בה מאמינים כ1.3 ביליון בני אדם, למעלה מששית האנושות כטרוריסט. אחת הקרקיטורות למשל מציגה אותו חובש טורבן ובו פצצה.
הדבר עורר את חמתם של מוסלמים רבים בכל העולם החשים עלבון צורב. לא רק באירופה יש הפגנות ענק אלא אף במדינות ערב. זה עתה התפטר שר הפנים של לבנון על שלא הורה על ירי על המונים ששרפו את השגרירות הדנית בבירות, לאחר ש1000 אנשי ביטחון לא יכלו למנוע את שריפת השגריריות. ההפגנות הזועמות מתפשטות גם לאסיה.
בחלקים שונים של העולם הטילו המוסלמים חרם על סחורות דניות. ראש ממשלת דניה ניסה להסביר את הופעת הקריקטורות כביטוי לחופש הביטוי שכממשלה דמוקרטית אין הוא יכול למנוע. מול זכות חופש הביטוי והשימוש הראוי בו, שלעיתים יכול לפגוע ולגרום אי-נוחות עומדת ההבחנה הנדרשת בין חופש הביטוי להסתה. בישראל, אין חוק בנושא חופש הביטוי (גם לא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מ- 1992 ותיקונו ב- 1994 ),
הגדרה ממצה של המונח "הסתה" נתן, העיתונאי, משה נגבי: "התבטאות שיוצרת בנסיבות הענין הסתברות של הובלה למעשים אלימים ולא חוקיים".
הדיון הנרחב ביותר בנושא זה היה סביב פסילת תנועת "כ"ך" של כהנא ב – 1984 וב – 1988.
בהחלטת בג"ץ, הסתה לגזענות הוגדרה כ"ליבוי יצרים שיטתי על יסוד לאומי-אתני, המביא איבה ומדנים ומעמיק תהום; קריאה לשלילה אלימה של זכויות ולביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסיה מוגדרת, המאובחנת לפי יסוד אתני-לאומי".
בעקבות רצח יצחק רבין חודדה השאלה עוד יותר: האם דברי הסתה מביאים לפשע? והאם המסיתים שותפים באחריות לפשע?
קשה שלא להבין כי קריקטורה של מוחמד כטרוריסט הינה הסתה גסה ולא ביטוי לגיטימי לחופש הביטוי.
הקוראן אינו אוסר במפורש ציורים של דמויות דתיות, אולם רוב המוסלמים חושבים שהפסוקים 41 עד 52 אוסרים זאת. היו תקופות באיסלם למשל בתקופת המשטר העותמאני שבהן אמנים ציירו את נביא מוחמד כאשר פניו רעולות. אולם גם אם אין ציוור של מוחמד אסור באופן מוחלט, הרי הצגתו כטרוריסט דהינו את כל המוסלמים כטרורסיטים מזכיר את תקופת מסעי הצלב כאשר הצלבנים בכוונה תחילה פגעו ברגשות המוסלמים לצד הרצח השיטתי של המוסלמים וגם היהודים ואף נוצרים.
אין זה כלל מקרי שהסתה זו מתרחשת תחת שלטונו של בוש שלפני שיצא לכבוש את עיראק הזדהה במפורש עם הצלבנים ולא אחת בעיתונות הימין מנסים ליצור תמונת עולם של קונפליקט בין המערב המתקדם הנשלט על ידי פאונדמנטליסט פרימיטיבי כבוש ובין המוסלמים הפרימיטבים שכולם טרוריסטים.
.
אין זו הסתה של מה בכך. זוהי הסתה גזענית מכוערת במפורש אנטי שמית אלא שהפעם הקורבנות שלה אינם יהודים אלא מוסלמים.
לזכותם של רבנים יהודים ברחבי העולם ייאמר כי הם יצרו כנגד מסע גזעני זה. כך למשל אמר הרב הראשי בצרפת גוזף סטירוק :"אני מבין את התגובה העוינת של העולם המוסלמי, לא ניתן להשיג דבר על ידי העלבת דת, זה ביטוי לחוסר כבוד". דברים דומים אמר הרב הראשי באנגליה.
לרוע המזל באווירה הלאומנית הקיימת והמטופחת בארץ עדיין בארץ יש מעט מאוד מחאה כנגד הסתה גזענית זו והרבה "הבנה" לקרקיטורות המכוערות. גישה זו רק שופכת שמן על המדורה של האנטישמיות.
אתם כמובן יכולים לדמות לעצמכם מה היו אומרים בישראל ובצדק אילו אמצעי התיקשורת הבורגנים במערב היו מציירים קריקטורות המציגות את משה לו מייחסים את הדת היהודית, כעטוף בטלית ובה מחד טילים וטנקים ומאידך שולח את ידו לכיסי אחרים.
מדינת ישראל משקיעה כספים רבים כדי להלחם כנגד ביקורת על מדיניות הממסד הישראלי בשטחים הכבושים כאשר היא לא אחת מבלבלת בכוונה בין ביקורות לבין אנטישמיות. אולם עד כה לא שמענו מילת ביקורת על מסע אנטישמי זה כנגד המוסלמים.זאת צביעות מטופשת לשמה
אנשים כיוסי שריד אינם מוחים על הקריקטורות המכוערות המציגות את מוחמד כטרוריסט, הן טוענים כי זה לא יפה אך זהו ביטוי לזכות הביטוי והם משווים בין המתנחלים בעומנה לבין המוני המוסלמים באירופה.
הדבר המדהים הוא כי הם אינם מסוגלים להבין את משמעותה החברתית של התפרצות זו, בדיוק כפי שאינם מסוגלים להבין מדוע עלה חמאס לשלטון בשטחים הכבושים.
הם פשוט לא מבינים מדוע יש התפרצות זעם כה הרסנית. הם מייחסים זאת בצורה זו או אחרת לתרבות האיסלאם במקום להבין כי לפנינו התפרצות חברתית של הגטאות באירופה. המוסלמים הגרו לאירופה בתקופה בה המעבידים האירופאים חיפשו כוח עבודה זול, אולם מאז המשבר המעמיק של השיטה הקפיטליסטית, הפכו רוב המהגרים הללו לכוח עבודה מובטל החי בעוני. מטרתן של הקריקטורות היא להפנות את העובדים האירופאים כנגד העובדים והעניים ממוצא מוסלמי.
זו מדיניות קלאסית של הפרד ומשול. אילו השמאל באירופה היה יוצא כנגד העלבה מכוערת זו של סמלי האיסלם ויוצר חזית מאוחדת של כל העובדים והמבוטלים כנגד בעלי ההון והימין המשחק באש הלאומנית והגזענית, ללא כל קשר למוצאם הלאומי או הדתי, במקום הנהגה דתית, למרד זה הייתה משמעות חברתית אנטי קפיטליסטית ברורה. אולם השתיקה הרועמת של חלק ניכר מהשמאל רק דוחפת מהגרים אלו לידי ההנהגה הדתית ומחזקת מצד שני את הריאקציונרים הלאומנים והגזענים באירופה ובמקומות אחרים כבישראל.
שתיקה רועמת זו רק שופכת שמן על גלגלי האנטישמיות שהיום היא מופנת כנגד המוסלמים ומחר ביתר שאת כנגד היהודים. התקוממות המונית זו של הגטאות תגרום לימין במדינות אירופה ובמיוחד ממשלות הימין לנסות ולהרגיע את המרד.
מאחר ואין הם מסוגלים לשנות את מצבם הכלכלי של המוני המורדים הם יחפשו תרופות חדשות. כדי לפלג את ההמונים. את מי הם יזרקו כפרורים על מנת להשתיק מרד זה? שלושה ניחושים.
