הוועדים הגדולים מול משפחות ההון
מאת: עופר סיטבון :: 2006 / 02 / 17
על רקע הצטברות ההון הגדול בידי מעט משפחות, דווקא הוועדים הגדולים הם הסיכוי לקצת יותר סולידריות ודמוקרטיה
עמיר פרץ? הוא איש 'הוועדים הגדולים'. קשה במקומותינו למצוא קללה פוליטית חמורה מזו. מיד עולים בזיכרון החשמל חינם והיגואר מנמל אשדוד. אכן, בקרב וועדי העובדים בישראל ישנן חריגות מרגיזות (היכן לא?), אבל כשבוחנים את הדברים באופן הגון מגלים שלוועדים הגדולים, ולעבודה המאורגנת בכלל, ישנו תפקיד חשוב בהגנה על הדמוקרטיה. לא פחות.
כמו האקדמיה, השידור הציבורי, השירות הציבורי ומערכת המשפט, העבודה המאורגנת היא אחד ממנגנוני הכוח הדמוקרטיים של מדינת הרווחה המודרנית, שנועדו למנוע את הצטברותו של כוח בידי מיעוט קטן של בעלי הון.
רק השבוע התפרסמו הנתונים על כך ש-18 משפחות זוכות להכנסות בגובה 77% מהתקציב השנתי. מו"מ קיבוצי מצמצם את פער הכוחות המבני הקיים בין המעביד לבין העובד, ויוצר תחרות חופשית אמיתית בשוק העבודה. חתימה על הסכם קיבוצי מבטיחה לעובד ביטחון תעסוקתי, ויוצרת אצלו תחושת שותפות ואחריות כלפי מקום העבודה. כך נהנה המעביד גם מ"שקט תעשייתי". אין זה מפתיע לגלות הסכמים קיבוציים דווקא אצל המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק (טבע, שטראוס, בנק הפועלים). זה טוב לכולם.
העבודה המאורגנת מאפשרת גם סולידריות מעשית בין קבוצות עובדים שונות. כך, בעת משבר הלנת השכר המביש ברשויות המקומיות, 'קרן השביתה' - שממומנת בעיקר מכספי הוועדים הגדולים - אפשרה לתמוך בעובדים שחלקם הגיע לחרפת רעב. השביתה הכללית שעליה הכריזה לבסוף ההסתדרות היא שגרמה לאוצר להורות על תשלום מיידי של השכר.
אלא שבשנים האחרונות נתונים הוועדים תחת מתקפה ברוטאלית: דה-לגיטימציה מילולית (נתניהו המשילם לספינת מלחמה נאצית, לפיד הגדירם "פשע מאורגן"); קריאת תיגר על זכות השביתה; וניסיון (שכשל בינתיים) לבטל את בית הדין לעבודה. אורי יוגב, שהיה ראש אגף התקציבים באוצר, הצהיר בגאווה כי הישגו הגדול היה שבירת העבודה המאורגנת.
בתקופת אבטלה המונית, קל להחליש את כוחה של העבודה המאורגנת: יותר עובדים מוכנים לעבוד תמורת פחות כסף, ולכל עובד ישנו תחליף מיידי. 'שוט' האבטלה מצמצם עוד יותר את יכולתו של העובד לעמוד על המקח, ומגדיל את הסיכוי שזכויותיו תיפגענה. די להתבונן במציאות הישראלית: פגיעה בזכות ההתארגנות ('חיפה כימיקלים', 'מטרודן'); ביטול הסכמים קיבוציים ומעבר מתרחב לחוזים אישיים; אי-אכיפת חוקי העבודה (22 פקחים בכל הארץ); הרחבת דפוסי ההעסקה הפוגענית; התפשטות העסקת עובדי חברות כוח אדם (כ-7 אחוז לעומת 1-2 אחוזים באירופה). גם מספרם הרב של עובדים זרים העובדים בתנאים אכזריים לוחץ את השכר כלפי מטה. הג'ונגל התעסוקתי מתקיים גם בענפי הצווארון הלבן: השכר גבוה, אך זהו "כלוב מוזהב" של עובדים לא מאוגדים המשועבדים למקום עבודתם 24 שעות ביממה באמצעות הטלפון הסלולארי או הדואר האלקטרוני.
לא לחינם אמר לאחרונה יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה, פרופ' יצחק הרפז, כי שוק העבודה הישראלי מזכיר יותר ויותר דפוסי העסקה נחותים ומשפילים נוסח המאה ה-19 - העובד הופך לאמצעי בדרך למיקסום הרווח הכספי.
אופיו של שוק העבודה הוא עניינו של כל אחד מאיתנו. חברה בריאה וצודקת היא כזו שבה עובדים יכולים להתפרנס בכבוד (40% מהעניים בישראל הם אנשים עובדים). חיזוק העבודה המאורגנת יכול להפסיק את הסחרור המסוכן שאליו נקלענו.
עופר סיטבון הוא דוקטורנט למשפטים באונ' ת"א וחבר ביסו"ד
התפרסם ב"מעריב" 15.2.2006
אני קורא, קורא בעניין רב ובהזדהות. במיוחד בתור אדם שכרגע מוגדר כמובטל וגם קודם לכן עבדתי למחייתי והרווחתי פרוטות מעבודה במשרה מלאה. השאלה שלי היא איך אני יכול להשפיע ממש כי יש לי תחושה שלקרוא להסכים ולהזדהות זה ממש לא מספיק כדי לגרום לשינויים המיוחלים. צריך שכמות האנשים שישתכנעו תהיה ממש גדולה. יש לכם, לאלו שכותבים כ"כ יפה על השינוי החברתי כלכלי הדרוש, עצות מעשיות ממש?
אשמח ליטול חלק בעשיה אם רק תצליחו לשכנע אותי שאצליח בדרך הגיונית לשכנע מסות של אנשים לחשוב באותה הדרך המובילה לשוויון וצדק.
מצפה לתשובות
תודה מראש
חורחה כהן
חורחה היקר,
אכן, אמצעי השכנוע שבידינו אינם רבים כל-כך. העובדה שהתקשורת מוטה באופן בוטה לטובת קדימה, ועסוקה כל הזמן בניסיון להסיט את מערכת הבחירות מהנושאים החברתיים-כלכליים הבוערים לכיוונים אקזוטיים (השפם של עמיר, האנגלית שלו...), רק מסבכת את המצב. בכל זאת נשארים בפנינו כמה אפיקים:
(1) אינטרנט - דרך מצויינת לעקיפת התקשורת הממסדית.
כמה אתרים חשובים שצריך להפיץ לכל רשימות התפוצה שלך:
www.yesod.net
www.politi.org.il - אתר חשוב מאוד שמבקש בדיוק לעזור בשכנוע ובהפצת הרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים. אוסף הרבה מאמרים רלוונטיים ומאפשר לשלוח אותם בקלות לחברים. יש שם גם "דע מה תשיב".
www.haokets.org
www.avoda2006.org.il (בעיקר - http://www.avoda2006.org.il/NewDayOrder.asp?cc=0116
בכלל - כדאי להציע את עצמך להתנדב באתר מפלגת העבודה - הם חוזרים אליך מהר מאוד וישבצו אותך במשימות שונות באזור מגוריך (דוכנים, שלטי תמיכה, עזרה ביום הבחירות...).
כמו-כן, חשוב להגיב באתרי החדשות ולהפגין שם נוכחות.
(2) הדפסה והפצה של גליונות 'חברה' המקוצרים המועלים באתר. עד הבחירות צפויים לעלות שני גליונות קצרים נוספים
(3) שיחות פנים אל פנים במעגלים הקרובים. מניסיון, כאשר השיחה יורדת לרמה של אחד-על-אחד, יש הרבה יותר אפשרות לשכנע, בעיקר כאשר משתמשים בנתונים עובדתיים (האתר של מכון אדווה www.adva.org.il מספק המון נתונים ומידע בשפה נגישה מאוד).
(4) חוגי בית - נשמח לעזור בארגונם, ואם צריך - גם לשלוח דוברים.
זה מה שעולה לי בינתיים
אשמח להתכתב גם במייל
ofer@tamuz.org.il
בברכת "מינה צמח תאכל את הכובע"
עופר
לעופר סיטבון.
אני שותף לדעתך שיש צורך לחזק את הוועדים כחומה מול השתלטות ההון על מערכות יחסי העבודה בישראל.
אולם לצערי לא הוועדים, לא ההסתדרות ובפרט לא עמיר פרץ השכילו להבין זאת.
במאמר הישראלים השקופים שפורסם ב Ynet :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3192461,00.html
כתבתי את הדברים הבאים ציטוט:
"במאבקים רבים של עובדי קבלן ברחבי הארץ ההסתדרות נעלמה, נמוגה תחת לחץ בעלי ההון שמפעילים את חברות כוח האדם. אלה השכילו לבנות לובי פוליטי חזק כאותו תמנון רב זרועות השוחה במעמקי העלטה. בכל הידברות בין שרי האוצר להסתדרות אלה סחרו יחדיו בעובדי הקבלן. התוצאה היא שחברות כוח האדם פרחו ושגשגו מתחת לאפה הרדום של ההסתדרות, והטרור התעסוקתי כלפי העובדים השקופים הלך והתעצם."
" אבל ההסתדרות היא גם המפסידה הגדולה מהעניין, שכן בשתיקתה היא מפעילה מנגנון השמדה עצמי. אם עובדים חדשים לא ייקלטו באיגודים הם יילכו ויקטנו עקב יציאה לפנסיה או פרישה מוקדמת של העובדים הוותיקים. כשייעלם מוסד הוועדים תגיע גם הקריסה הטוטלית של ההסתדרות. במקביל, יתעצמו החברות המתמחות בסחר אדם, ומרוויחות הון עתק על גב העובדים בלי לספק תמורה לכלכלה הישראלית."
מעבר לכך מיותר יהיה לציין בפניך שבמשך 10 שנות כהונתו של עמיר פרץ כיו"ר ההסתדרות הוא לא סייע אפילו פעם אחת במאבק עובדי קבלן, כך הפקיר אותי במאבק במשפחת עופר והחברה לישראל, כך הפקיר את עובדי חיפה כימיקלים.
אשמח לקבל תגובה ואני נמנע מלציין את מעורבותי הפוליטית בכדי שנשאר ממוקדים בנושא ולא בפוליטיקה הרוויה ספינים תקשורתיים.
תודה.
ג'קי,
קודם כל אני רוצה להביע את הערכתי הרבה למאבקיך. הלוואי שהיו לנו עוד אנשים רבים כמוך.
אני מסכים איתך לחלוטין ומזדהה לגמרי עם המאבק כנגד חברות כוח האדם. התופעה של עובדים חד-פעמיים שמשתמשים בהם ואז זורקים אותם היא איומה בעיניי והיא פוגעת עמוקות בכבוד האדם ובביטחון התעסוקתי המינימאלי שלו זכאי כל אדם בתחילת המאה ה-21.
לגבי ההסתדרות - אין ספק שהיא לא עשתה די. אין ספק גם שבכך היא פעלה נגד האינטרס שלה עצמה. יחד עם זאת, לי באופן אישי ידוע על מעורבותה - באמצעות עו"ד אהוד שילוני - של ההסתדרות במאבקים של עובדי חיפה כימיקלים ובמאבק של עובדי מטרודן. ההסתדרות הוחלשה מאוד בשנים האחרונות, ואין ספק שכאשר המגמה היא ביטול הסכמים קיבוציים, מעבר לחוזים אישיים ומלחמה בזכות ההתאגדות - מרחב התמרון שלה הולך ומצטמצם.
חוץ מזה, כולנו יודעים על "חוק עמיר פרץ" בעניין עובדי כוח אדם שמוקפא שוב ושוב על-ידי משרד האוצר.
ולבסוף - פוליטיקה היא בחירה בין אפשרויות קיימות. בעיניי, העובדה שלראשונה מזה שנים ארוכות עומד בראשות מפלגת העבודה מועמד סוציאל-דמוקרטי (מתון אמנם) היא חידוש מרעיש, ובשורה חשובה לציבור השכירים בישראל. נכון, עמיר פרץ לא מושלם ויש לו חסברונות רבים. אבל המצויין הוא אוייבו של הטוב, ולכן אנשי שמאל חברתי שלא בוחרים בעמיר פרץ בבחירות הללו הם פשוט טהרנים, שלא לומר חסרי אחריות. אין לי מילה אחרת.
לילה טוב.
עופר, אני משתמש במלים בהרבה יותר קשות:
מי שלא מצביע לפרץ הוא "שפוט" של אילי ההון / ביבי / אולמרט.
יש הפעם הזדמנות נדירה לבחור במי שמתחייב לשנות את כללי השוק הפרוע. מי שמחליט שלא לעזור לעצמו, שיבוא בתלונות רק רק רק לעצמו. ושיספר לנכדים שלו, שפעם היתה אפשרות לצאת מהעוני אבל לפרץ היה שפם....
אז העדפתי שנשאר עניים / חסרי דיור / ללא טפול רפואי/ ללא השכלה וכו'.
