כיצד שר האוצר צריך לעזור לשר הבטחון?
מאת: רן רביב :: 2006 / 03 / 17
בזכות המדיניות הכלכלית של פרץ והשפעתה על בטחון ישראל
דיון במדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל בשנים הקרובות, מתחיל בשני התהליכים הדרמטיים של השנה האחרונה: ההתנתקות, וניצחון החמאס. מה, אם בכלל, הקשר בין שני אלה?
הכיוון הפוליטי שהוביל שרון, ששיאו הנוכחי היה ההתנתקות, היווה שינוי משמעותי ביותר במדיניות של ישראל כלפי הפלשתינאים. מדיניות זו כוונה לניתוק הקשר בין התהליכים בתוך ההנהגה הפלשתינית לבין הצעדים המדיניים והכלכליים שישראל נוקטת. לכן הצעד המשלים להתנתקות הוא גדר ההפרדה.
מן הצד השני, הוביל עראפת מדיניות שדרדרה את המצב הכלכלי ברשות לכדי רעב ומצוקה קיומית. על בסיס המצוקה עלה מעמד חדש של עשירים, השואב את רווחיו מניהול כספי הרשות, וגזילתם מידי הציבור לחשבונות בנק פרטיים בחו"ל.
מציאות כזו, שלוותה במיתון מתמשך במשק הישראלי, אליו מחובר המשק הפלשתינאי לחלוטין, הציבה מול פלשתינאים רבים מחסום בלתי עביר בדרך לביסוס חיים ראויים בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית. מצוקה כלכלית מתגברת, שמתגבשת לכלל יאוש מסיכוי למימוש ההבטחות לפיתוח כלכלי בר קיימא, לוותה בפרעות על-ידי מתנחלים. אלה כללו פגיעות חוזרות הן ברכוש והן בגופם של הפלשתינאים. כיוון שהאידיאולוגיה של החמאס מבוססת על היאוש, לא פלא שמחנה זה זכה לתמיכה גורפת.
הפוליטיקה של ההתנתקות נראית כרגע הערוץ היחיד בו יוכל פוליטיקאי ישראלי לבחור, וזאת בלי קשר לרטוריקה כזו או אחרת בה ישתמש. ההבדלים המהותיים אינם נוגעים לסוגית ההתנתקות אלא לשני ענינים אחרים המפלגים את הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון:
- מהו אופי המשטר הכלכלי המתעצב בשתי הישויות המדיניות וביניהן?
- איזו הנהגה מעודדים בצד השני?
משתמע מההבחנות שנעשו קודם ששאלות אלה קשורות ללא הפרד. משטר של מיתון כלכלי בישראל בהכרח משפיע על המשק הפלשתינאי, ומדרדרו למטה. מדיניות כלכלית שמביאה לקיטוב בהכנסות תורמת בהכרח להקצנה של הפוליטיקה הניזונה מהייאוש – משני עברי הקו הירוק או כל קו אחר. משטר כלכלי של צמיחה וחלוקת פירות הצמיחה בצורה מאוזנת בצד הישראלי, הוא הדרך היחידה להגיע לתהליך כזה גם בצד הפלשתינאי. בלי מדיניות כזו הרי שהתהליכים הכלכליים חברתיים שהזינו את עליית החמאס וסיכלו את התנופה שיכלה להיווצר עם ההתנתקות, יחריפו וילכו.
מדיניות של צמיחה המחלקת את פירותיה לכלל שכבות האוכלוסייה לא יכולה להיות מוּבלת על ידי מדינה בה שורר משטר כלכלי הפוך. רק מדיניות כלכלית כמו זו שמציעה מפלגת העבודה, המכוונת להשפיע משני צידי גדר ההפרדה, יכולה לשנות את הכיוון הפוליטי המסתמן ברשות. רק מדיניות כזו יכולה לסייע לכוחות המתונים ברשות השואפים גם הם למדיניות של פיתוח כלכלי רחב.
מדיניות כזו, המשולבת במאבק חד משמעי בטרוריסטים מבית ומחוץ, מקרב המתנחלים ומקרב החמאס, יכולה להביא לשינוי של ממש בישראל וברשות. אחיזה באחד משני ערוצי הפעולה בלבד, תעקר את הפעולה הפוליטית מבסיסה ותגביר את העוני משני צידי הגדר ואת המלחמה בתווך.
מסכים לכל מילה.
מצד שני, לגבי מדיניות ארה"ב בעיראק, שניץן להסתכל אף עליה במושגי 'מוסר אחריות'. אני הייתי מכריז על יציאה תוך שנה מעיראק ומפעיל גורמים עיראקיים מתונים במתווה "תוכנית מרשל". הדבר היחיד שצריך לעניין את האמריקאים ואותנו זה המיעוט הכורדי.
