מדוע עמיר פרץ כל-כך מעצבן אותנו
מאת: יהל זמיר :: 2006 / 03 / 22
אם לשפוט לפי שיחות שאני מקיים עם חבריי למעמד הבינוני, עמיר פרץ מעורר תגובות חזקות. עבור אנשים רבים, מספיק להזכיר את שמו כדי לעורר כעס רב, והתקוממות על עזות המצח שלו להציע את עצמו להנהגת המדינה. לשם השוואה, אהוד אולמרט לעולם אינו מעורר תגובה כזו, אלא לכל היותר משיכת כתפיים, מלווה בארשת של קבלת הדין או של חוסר אכפתיות.
סוגיות שעולות שוב ושוב הן מידת הניסיון שצבר פרץ, הרקע שלו בהסתדרות, ותדמיתו כמנהיג פועלים, ולאו דווקא התנשאות עדתית. מדובר במשהו עמוק ורחב יותר, שאותו פרץ מסמל בשביל כולנו.
כדי להבין מהו הדבר שעמיר פרץ מייצג, שמעורר עוצמה כזו של התנגדות, ואפילו מידה של רוגז וסלידה מצד אנשים כה רבים, עלינו לחזור קצת אחורה.
עד לפני כעשר שנים נהנו אנשי המעמד הבינוני, רובם בוגרי האוניברסיטאות, מרמה גבוהה של רווחה וביטחון בתחומי החיים החשובים – ילדינו נהנו מחינוך טוב למדי. התעסוקה, ועימה המשכורת, נראתה בטוחה למדי. ובמקרה הצורך, ידענו שנקבל גם טיפול רפואי הוגן. מהבחינה האישית, יכולנו לשאוף למעלה, אל הסיכוי להתעשר. ומהבחינה הפוליטית, היינו פנויים לעסוק בנושאי הביטחון והסיכוי לשלום.
ואולם, בעשור האחרון התרחשו בישראל שינויים עמוקים בתחומים אלה. זה זמן מה, שאיננו סומכים על רמת החינוך בבית-הספר. רמות הפשיעה והאלימות עלו, ואנו חשים אי-שקט ברחובות הערים ובמקומות הבילוי. אנו חוששים יותר מבעבר מפיטורים, ומהירידה ברמת-החיים בעקבותיהם. רבים מאיתנו מהססים ארוכות, לפני שיבחרו לשלם עבור טיפול שיניים יקר. בשל מכלול סיבות, אבדה לנו תחושת הביטחון היומיומי, ועימה היכולת להסתכל באופן אופטימי על עתידנו.
לאכזבתנו, התברר שבנושאים רבים וחשובים בחיינו, אנו עדיין מסתמכים על השירותים שמספקת המדינה. אנו לקוחות קבועים ושבויים של מערכת החינוך הציבורית, כמו גם של קופות החולים הגדולות. הבטחון האישי שלנו מבוסס על עבודתה של המשטרה, ולא של חברות אבטחה. אנו מחזיקים את חסכונותינו בקרן פנסיה כזו או אחרת, ולא אצל יועץ השקעות פרטי. גם הכנסתנו השוטפת ממשכורת או מעסק קטן, קשורה בחוזקה אל המצב הכלכלי הכללי במדינה.
וזוהי הסיבה, שבגלל עמיר פרץ כל-כך מעצבן אותנו.
מפני שהוא מאלץ אותנו לראות עד כמה השתנינו. מפני שההתעקשות שלו על הנושאים ה"חברתיים" דורשת מאיתנו להודות, שמצבנו החומרי פחות בטוח ממה שהיינו רוצים להאמין. מפני שהוא אומר בקול רם את מה שאנחנו לא מוכנים לשמוע – שהבעיות שפעם היו נחלתם של העניים והחלשים בחברה, הפכו לבעיות אשר מעיקות גם עלינו.
ומשום כך אנחנו נרתעים מפני עמיר פרץ, וגם מתרעמים בהרמת קול. איך יכול להיות, שמנהיג פועלים לשעבר ישאף לייצג אותנו, את הרופאים והמהנדסים? הייתכן שאנחנו צריכים להיאבק על השירותים החיוניים לנו, על החינוך והבריאות? מה, אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו להרוויח שכר הוגן?
אבל זוהי האמת, ואפילו אם היא מרה, וקשה לבליעה.
רשימה מצויינת!
להפיץ לכל חברינו במעמד הבינוני...
אני מצביע אמת !!!
כל כך נכון
לכל המעוניינים בכתבות נוספות, כתובת הבלוג שלי:
http://blog.tapuz.co.il/avoda2006
אני לא חושב שזוהי הסיבה העיקרית שעמיר פרץ כל כך מעצבן את הציבור, למרות שזו נקודה מעניינת.
